How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 6

פרק 6

מנקודת מבטו של הארי
סוף השבוע הראשון שלי על כדור הארץ הגיע במהרה. אני מרגיש כאילו אני כאן כבר חמש שנים, כבר הספקתי להתרגל להכל.
התרוצצתי ברחבי החדר שלי, מחפש מה לעשות. במהלך היום הבנתי איך משתמשים בטלפון נייד שזה בעצם החפץ שהשמיע שריקה מוזרה. לקחתי את המספר של לואי ושלחתי לו כמה מהאס או אסים המוזרים האלה, משום מה הוא לא ענה לאף אחד מהם.
"הארולד! צא לכסח את הדשא!" שמעתי את אן, שמסתבר שהיא אמי, קוראת בקול.
שמעתי את צליל השריקה ונפלתי על הרצפה בבהלה. לעזאזל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.
ניגשתי אל המכשיר במהירות בתקווה שלואי שלח לי אס או אס. לצערי זו הייתה אן ששלחה הודעה מוזרה.
אמא: "הארי, אם אתה לא הולך לכסח את הדשא אני אבוא לבית הספר שלך."
לא הצלחתי להבין מה הבעיה אז השבתי לה בהודעה.
הארי: "אז תבואי לבית ספר שלי, מה יקרה?"
שמעתי אותה מגחכת עד החדר שלי.
השריקה נשמעה שוב וקראתי את ההודעה הנוספת.
אמא: "אתה בטוח? אחרי "הפדיחות" שעשיתי לך בבית הספר הקודם, לא נראה לי שתשמח כל כך."
גיחכתי לעצמי. לעזאזל אני פשוט אלך לכסח את הדשא.
הארי: "בסדר, אני כבר מגיע."
ירדתי במדרגות, לבוש במכנס אפור בלבד. אני פשוט נהנה להסתובב בלי חולצה.
יצאתי החוצה לחצר וחיפשתי אחר מכסחת הדשא.
נעמדתי מול המכונה המוזרה ועלתה במוחי מחשבה אחת בלבד. 'איך לעזאזל מפעילים את הדבר הזה?'.

כעבור חמש דקות מצאתי את עצמי נגרר אחרי המכונה המטופשת ברחבי כל החצר. לא היה לי מושג איך עוצרים את הדבר הזה אז פשוט נגררתי אחרי זה במהירות.
לפתע המכונה הפסיקה לנוע ואני נפלתי על הדשא החצי מכוסח בזיגזגים. פקחתי את עיניי וראיתי בחור בלונדיני בעל עיניים כחולות וחיוך גדול.
"אני רואה שאתה קצת מסתבך פה." הוא אמר והושיט את ידו בכדי לעזור לי.
נעמדתי וניקיתי מגופי שאריות דשא. "תודה." מלמלתי.
"אני נייל, השכן שלכם. ברוכים הבאים לשכונה." הוא הכריז ולחץ את ידי.
"אני הארי." השבתי. הוא נראה בגילי, זאת אומרת, בגיל של הדמות שאני משחק? מה שזה לא יהיה.
"אנחנו לומדים באותו בית ספר." הוא הכריז ואני חייכתי. "אז איך זה שלא ראיתי אותך?" שאלתי.
"פשוט היינו בחופשה באירלנד עד עכשיו. בשני אני אבוא." הוא הכריז ואני חייכתי.
"נחמד." מלמלתי.
"אממ.. יש היום מסיבה וחשבתי שאולי תרצה לבוא כדי להכיר קצת אנשים מהאזור..?" הוא הציע.
"בטח! תודה על ההצעה." קראתי בשמחה. מה עובר עלייך הארי? אתה נשמע כמו נערה מתבגרת תשתלט על עצמך.
"מעולה, נתראה בערב. נצא בשמונה אז תהיה מוכן בחמישה ל." הוא הכריז וסימן לי שהוא הולך.
הוא התקדם אל כיוון הבית שלו ואני ניסתי להבין איך המכונה עובדת עד שמשהו עלה בראשי.
"רגע, נייל!" צעקתי והוא הסתובב. "כן?" הוא אמר מגחך.
"נוכל לעצור בדרך להביא חבר?" שאלתי והוא חייך. "ברור, פשוט חשבתי שעדיין לא הכרת אף אחד. תהיה מוכן ברבע ל ותגיד לו שנאסוף אותו בעשרה ל." הוא הכריז בחיוך רחב.
"נתראה." הוסיף והלך.
השארתי את המכונה המטופשת זרוקה על הרצפה ורצתי אל החדר שלי, מתעלם מההערות של אן.
כשהגעתי לטלפון מיהרתי לשלוח ללואי אס או אס.
הארי: "לואי! אני הולך למסיבה היום בערב ואני רוצה שתבוא איתי. זו לא שאלה בכלל, בעשרה לשמונה אני ונייל אוספים אותך."
לא ציפיתי שהוא ישיב ובטח שלא באותה שנייה אבל שמעתי את השריקה.
לואי: "פאק הארי, אין סיכוי שאני הולך למסיבה המטופשת הזו. במיוחד לא איתך. לא הבהרתי לך שאני שונא אותך?"
אין לי מושג למה אבל אני יודע שזה הצחיק אותי.
הארי: "כמו שאמרתי קודם, זו בכלל לא שאלה, אתה בא איתנו. ואל תשקר, אתה לא שונא אותי."
שלחתי לו וחייכתי לעצמי. הוא קרא את ההודעה וכתב כמה דברים, אבל מחק אותם באותו רגע. לאחר כמה שניות קיבלתי הודעה נוספת.
לואי: "אוקיי אני אבוא איתך. אבל זה לא משנה את העובדה שאני כן שונא אותך."
חייכתי והחלטתי לנסות להכיר אותו.
הארי: "אתה מוכן להסביר לי למה אתה מרוחק כל כך? למה אתה מתנהג ככה, אני בסך הכל רוצה להכיר אותך ובאמת אין לי שום כוונה לפגוע בך. אתה מתגונן יותר מדי."
כתבתי וחיכיתי לתשובה שלו. כעבור חמש דקות הוא השיב.
לואי: "סמכתי מספיק על אנשים כמוך. אתה תהיה 'חבר' שלי ואז תלך לצחוק עליי עם כולם. בכל מקרה, למה זה כל כך חשוב לך, תעזוב אותי בשקט."
נאנחתי.
הארי: "למען השם לואי, תפסיק לבלבל לי את הכנפיים. אתה סתם פוחד להיפגע אבל בלי לשים לב אתה פוגע באחרים. אתה פוגע בי, בסך הכל ביקשתי להכיר אותך אבל אתה יודע מה? אם אתה כל כך לא מעוניין בזה, בסדר."
כתבתי והנחתי את הטלפון בצד. אוי ואבוי מה עשיתי עכשיו? ליאם הולך לכעוס על זה.
לפתע שמעתי את השריקה המוזרה וממש לא ציפיתי לשמוע אותה, בטח שלא עכשיו.
לואי: "אני בכל זאת בא למסיבה. נתראה."
הוא שלח. חיוך עלה על הפנים שלי. הוא חתיכת אידיוט, משחק אותה כאילו לא אכפת לו ומתנהג כאילו הוא שונא את העולם אבל בסוף הוא כן בא? נחמד מאוד. אז תהיה לי אופציה להכיר אותו!
זאת אומרת, בשביל.. לעזור לו. בדיוק! בשביל לעזור לו להציל את החיים שלו!
לעזאזל פשוט תלך להתארגן אידיוט אחד.

הבטתי בשעון והבחנתי בכך שהשעה היא עשרים דקות לשמונה. מיהרתי לסמס ללואי הודעה אחרונה.
הארי: לא לשכוח, אוספים אותך בעוד עשר דקות.
כשסיימתי לשלוח את ההודעה, הלכתי אל המראה ובחנתי את המראה שלי.
"הארולד, אתה חתיכת בחור לוהט." מלמלתי לעצמי. כן, הבנתי מה המשמעות של המילה 'לוהט'. מי שאמרה את זה על ליאם היא עיוורת.
הבטתי בעצמי שוב. לבשתי חולצה שחורה רגילה, ג'ינס שחור צמוד ומעל הכל מעיל כהה. השיער שלי היה מפוזר על כתפיי ולרגליי היו נעליים חומות.
הייתי לבוש בצורה פשוטה ביותר, אבל זה היה מספיק בעיניי.
לפתע שמעתי דפיקה ומיהרתי בכדי לפתוח את הדלת, אבל אן הקדימה אותי.
"שלום, אני אן. ואתה?" היא אמרה ושלחה את ידה אל הבחור הצעיר.
"אמא, זה נייל. הוא שכן שלנו, אנחנו יוצאים למסיבה היום." הסברתי והיא חייכה. "שלום נייל." היא אמרה ונייל לחץ את ידה.
"ובכן, אני לא אפריע לכם יותר מדי, סעו בזהירות ותשמרו על עצמכם." היא הכריזה ואני חייכתי.
"כן, אנחנו באמת מאחרים לאסוף את לואי." אמרתי והבחנתי בכך שנייל מביט בי מופתע.
"כ-כן.. כדי שנלך.." הוא מלמל. לא הבנתי מה עובר עליו ומיהרתי להתקדם למכונית כדי שאוכל לשאול אותו.
נכנסנו אל הרכב והוא מיהר לחגור.
"הארי, אתה רוצה להרוס את המוניטין שיש לי בבית הספר ולהסתובב עם הילד שכולם מכים? אתה רוצה שיכו אותי גם? אני נראה לך כמו אדם שרוצה שיכו אותו?" הוא שאל בלחישה-צעקה.
"נייל, תירגע ומיד. לא יצא לך בכלל להכיר אותו, תיתן לו צ'אנס ותראה שהוא בסך הכל נחמד.." מלמלתי בזמן שחיברתי את הג'י פי אס על הכתובת של לואי. כמה חבל שכל מה שאמרתי לנייל היה שקר ושאני בכלל לא מכיר אותו עדיין כי הוא לא מאפשר לי.
אבל לא אכפת לי, אם אני אצליח לגרום לכך שיהיה לו את נייל כחבר טוב אז הוא לא ירצה להתאבד. ואז העבודה שלי כאן תגמר ואני אנצח את ליאם ואוכל לחזור לגיהינום.
לעזאזל, אני לא רוצה את זה. אני רוצה להישאר כאן ולהכיר את לואי.
אני כל כך מגוחך.
"בסדר.." נייל מלמל והוציא אותי מהמחשבות הרבות שהציפו אותי.

הגענו אל הכתובת שלואי נתן לי והבחנתי בכך שהוא עמד בחוץ וחיכה. הוא היה לבוש במכנס ג'ינס כהה ובחולצה לבנה. השיער שלו היה פרוע מעט והוא היה נראה סקסי בטירוף.
לעזאזל הארי!
עצרתי את הרכב לידו והוא עלה לחלק האחורי, מתיישב בצד שמאחוריי ובוהה בחלון בלי להגיד דבר.
"אתה יכול להגיד שלום אתה יודע." מלמלתי לפני שהתחלתי בנסיעה.
"שלום." הוא מלמל ולא הסיר את עיניו מהחלון אפילו לשנייה.
הלילה הזה הולך להיות ארוך ומייגע.