How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 13

פרק פרק פרק
טוב, בגלל שהגעתן למטרה הקודמת בפחות מ-24 שעות - הפעם אני אתן מטרה גבוהה יותר.
מטרות: 35 הצבעות, 15 תגובות.
תהנו♥

פרק 13

מנקודת מבטו של לואי
התעוררתי באמצע הלילה, עטוף בזרועותיו של הארי.
הוא החזיק אותי כל כך חזק וכל כך צמוד אליו, כאילו פחד שאברח ממנו, מה שלמעשה הייתי צריך לעשות.
הסתובבתי כך שיכולתי לראות אותו. הוא היה נראה שליו כל כך, יפה כל כך.
העברתי את היד שלי על הפנים שלו, עד השפתיים שעליהן נעצרתי.
התקרבתי אליו, מעביר את האגודל שלי על השפה התחתונה שלו.
כל כך רציתי לנשק אותו באותו רגע.
"אתה בכלל יודע מה אתה עושה לי?" לפתע הוא לחש לחישה צרודה וסקסית. עיניו היו עצומות ואני נבהלתי, מנסה לקחת את ידי, אבל הוא החזיק אותה והחזיר לשפתיו.
"אתה יודע מה המגע הזה שלך עושה לי?" הוא לחש ואני בהיתי בשפתיים שלו.
הוא פקח את עיניו והביט בי.
"תנשק אותי." הוא דרש ואני השפלתי את מבטי.
"הארי.. אני לא גיי.. ואני לא רוצה אותך, אני לא רוצה להשלות אותך סתם.." מלמלתי, לא מביט בעיניו בידיעה שאני משקר לו.
"בבקשה." הוא אמר והרמתי את מבטי. "תנשק אותי בבקשה." הוא התחנן והתקרב אליי.
לעזאזל, נשיקה אחת לא תעשה כלום. חשבתי לעצמי והדבקתי את שפתיי על שפתיו. זו הייתה נשיקה עדינה ונעימה, רומנטית מדי.
עליתי מעליו, מלטף את הלחיים שלו בזמן שהוא מחץ את התחת שלי בידיו הגדולות. מצצתי את הסנטר שלו, את קו הלסת שלו והישר אל הצוואר.
חיפשתי אחר הנקודה הרגישה שלו וכשהוא שיחרר אנחה הבנתי שמצאתי אותה.
מצצתי אותה מעט, מכרסם את העור שלו. "ל-לו.." הוא גנח חלושות, מוחץ את התחת שלי יותר.
העברתי את הידיים שלי על הפנים שלו, מלטף אותו ומוצץ את בנקודה שוב. "ל-לואי.. פאק.."
הרגשתי את האיבר שלו מתקשה וזה שהוא היה עם בוקסר בלבד רק גרם לי להרגיש את זה יותר.
מיהרתי לקום ממנו ולהתרחק לצד המיטה השני.
"לו.." עיניו היו עצומות והוא התקרב אליי, אוחז בי שוב.
"אני לא יכול יותר, אני מרגיש שאני עוד מעט מתפוצץ מרוב שאני צריך אותך.." הוא מלמל, גורם ללב שלי לפעום במהירות. גם אני צריך אותו, אבל אני לא יכול.
התרחקתי ממנו.
"אני לא רוצה אותך, די כבר!" צעקתי והוא פקח את עיניו וליקק את שפתיו.
"איך אתה יכול להגיד דבר כזה, שנייה אחרי שנישקת אותי וגרמת לזין שלי לעמוד?" שאל ברצינות ואני נאנחתי.
"כ-כי.." מלמלתי, מנסה לחשוב על תירוץ. "כי אמרת לי!" צעקתי בשמחה על זה שמצאתי תירוץ והוא לא הבין למה אני מחייך.
"זאת אומרת.. כי אמרת לי.." שיניתי את האינטונציה והוא נאנח.
"אל תכחיש את זה.. אני מרגיש שאתה רוצה אותי. אני לא הכרחתי אותך לנשק אותי, לעלות עליי ולעשות לי את האיקי הזה." הוא אמר והצביע על האזור שמצצתי. לעזאזל, באמת עשיתי לו איקי.
"אהה.." מלמלתי, מנסה לחשוב על תשובה ראויה.
"אתה רואה שאין לך מה להגיד? זה כי אתה יודע שאני צודק." הוא הכריז וחיבק אותי.
דחפתי אותו ממני.
"אתה טועה. כל מה שאני רוצה ממך זו חברות אפלטונית. אני בקטע של נשים." אמרתי ולפתע הרגשתי את היד שלו על האיבר שלי מבעד למכנס. עיניי נפערו מיד.
"מ-מה אתה עו-עושה?" מלמלתי, מחפש אוויר. הוא מישש את האיבר שלי כמה שניות, נצמד אליי.
שכבתי כשגבי מופנה אל המיטה. הוא היה רק בבוקסר ולכן העור החשוף שלו נגע באזורים המעטים שהיו חשופים אצלי.
"ה-הארי.." גנחתי והרגשתי את האיבר שלי עומד. לפתע הוא הפסיק אבל השאיר את ידו איפה שהייתה.
הוא קירב את ראשו אל האוזן שלי והרגשתי את נשימותיו החמות על הפנים שלי, מה שלא תרם לעובדה שיש לי זקפה ממנו ורק העמיד אותה יותר.
"אם אתה בקטע של נשים," הוא לחש, מעביר בי צמרמורת. "למה אני גורם לך להרגיש ככה? למה הוא עומד?" הוא שאל בשקט ואני מיהרתי להזיז את היד שלו.
קמתי מהמיטה במהירות בזמן שהוא התיישב עליה.
"די! זו פעם אחרונה שאתה נוגע בי!" צעקתי ופשוט יצאתי מהחדר, הולך לכיוון השירותים במטרה לסדר את מה שיש לי במכנס כרגע.
לצערי, כל מה שעלה לי בראש בזמן שאוננתי, הייתה התמונה של הארי גונח את השם שלי.

מנקודת מבטו של הארי
כמובן שלא יכולתי פשוט ללכת לישון אחרי מה שקרה, אז כשהבנתי שלואי לא מתכוון לחזור - נגעתי בעצמי.
רק התמונה שלו מצטמרר מהמגע שלי יכלה לגרום לי לגמור, אז זה בשילוב המגע שלי היה פשוט תענוג.
כמובן שזה אפילו לא דומה לדבר אמיתי והייתי עושה הכל כדי שהוא יגע בי בצורה כזו.
לעזאזל אני פשוט חייב להתאפס על עצמי, מה יקרה כשאני אחזור לשמיים? מספיק, לך לישון.

כשקמתי בבוקר, מצאתי את לואי ישן לידי. חייכתי למראה המתוק שלו, הוא כל כך חמוד.
כשראיתי את השרוולים שלו מופשלים, מה שאפשר לי לראות את החתכים, החיוך שלי ירד.
אני פשוט לא מאמין שנער כזה מדהים מסוגל לפגוע בעצמו.
ועוד יותר קשה לי, כשאני מבין שיש סיכוי שהוא עשה זאת בגללי.
קמתי מהמיטה, לובש על עצמי את המכנס מאתמול ומפשפש בארון של לואי במטרה למצוא משהו ללבוש. מצאתי חולצה שסביר שגדולה על לואי בכמה מידות, אז תהיה טובה עליי.
את החולצה שלי זרקתי על הרצפה ופשוט בחרתי להשאיר אותה שם.
השעה הייתה יחסית מוקדמת אז בחרתי ללכת הביתה, במקום להעיר אותו, ולחזור מאוחר יותר בשביל העבודה.
תלשתי דף מאחת המחברות שלו וכתבתי בטוש שחור: "מצטער שעזבתי מוקדם, לא רציתי להעיר אותך. אחזור מאוחר יותר בשביל העבודה, אוהב." הנחתי את הפתק על השידה ליד ראשו ויצאתי מהחדר.

ירדתי במדרגות, משתדל לשמור על השקט.
כשהגעתי לסלון, עמדה אישה מבוגרת וברונטית. היא הביטה בי בפליאה והרימה בידה מרית.
"מי אתה?" היא שאלה בבהלה ואני גיחכתי.
"סליחה על שהבהלתי אותך.." מלמלתי. "אני חבר של לואי." הוספתי והיא הורידה את המרית באיטיות.
"חבר של לואי?" חיוך גדול עלה על פניה והיא רצה להעניק לי חיבוק גדול. פניי היו מופתעות לחלוטין.
"סוף סוף!" היא צעקה וכשהבחינה במבט שלי, מיהרה לדבר שוב.
"אני מצטערת על כך שאני נלהבת כל כך, פשוט, לואי לא נוהג להביא חברים. כבר חשבתי שהוא מהילדים הבודדים האלה, אבל אני שמחה לראות שיש לו חברים." הכריזה באושר ולי היה לא נעים כשהבנתי שהיא לא מודעת למצב שלו.
אם היא רק הייתה יודעת שהוא חותך, אובדני, רוצה להתאבד וסובל מבריונות - היא כבר מזמן הייתה עושה משהו בעניין.
צחקקתי. "זה בסדר גברת טומלינסון." אמרתי והיא חייכה.
"אתה יכול לקרוא לי ג'והאנה." הכריזה ולחצה את ידי.
"טוב, אני חייב ללכת הביתה. נתראה." אמרתי בחיוך והיא חיבקה אותי שוב.
"תודה לך." היא אמרה.
"על מה?" שאלתי מבולבל בזמן שעמדנו על יד משקוף הדלת.
"על זה שאתה חבר שלו לואי, זה נשמע מעט אבל בעבורי זה אומר המון." היא הוסיפה בחיוך עצוב.
"להתראות." אמרתי בחיוך והיא השיבה בחיוך רחב.
יצאתי מהדלת וניגשתי אל הכביש, נזכר שהגעתי עם לואי הנה.
איך אני אלך מכאן עכשיו?
לעזאזל, זאיין נמצא בטיול ונייל בטח חווה האנגובר, כשלנה לידו. האדם היחיד שנותר לי להתקשר אליו, זה ליאם.