Love, Sarah

פרק 10

מני??

דווקא הוא נשלח להחליף את המורה להסטוריה?! אני מסתכלת על המורה ועליו לסירוגין, מבולבלת לחלוטין. המורה קלט את מה שקורה כאן. "רגע... אתם מכירים?" שאל בפליאה.
פתחתי את פי לומר לו שזה לא עניינו, אך מני הקדים אותי. "היא השכנה שלנו, אתה לא מזהה אותה?"

שלנו? מני מכיר אותו? אני מתחילה לאבד את שפיות דעתי כנראה. בטח שהוא מכיר אותו, טיפשה שכמותך, הקול הפנימי גער בי, הוא ידע את שמו הפרטי. זה נכון. השמות הפרטיים של המורים שלנו נשמרו בסוד, וניתנה לנו רשות לקרוא להם רק בשמות המשפחה שלהם. העדפתי לשתוק, מספיק הכנסתי את עצמי לצרות בגלל שאני לא יודעת לרסן את עצמי.

"טוב, אני אלך. תשמור עליה ואני מקווה שתוכל להסתדר איתה" המורה הביט בי כאילו אני איזה לכלוך שצריך לנקות אותו ולהעיף לכל הרוחות. "השומר של בית הספר עדיין נמצא. אני איידע אותו על הריתוק". הוא סגר את הדלת אחריו ומני נשאר עומד, מביט בי בשילוב ידיים, מחכה שאסביר לו מה הדבר החמור שעשיתי שבגללו אני נמצאת בריתוק. בלעתי את רוקי וסידרתי את שיערי המתולתל מאחורי אוזני. הוא התקדם לעברי, לקח כיסא והתיישב מולי. סיפרתי לו הכל, על מה שהמורה אמר, על מה שהגבתי לו ועל העובדה שלא ניתן להעלים, שהמורה שונא אותי ללא ספק.

"שרה... בפעם הבאה שאת מתפרצת ככה, תחשבי פעמיים לפני זה. הוא הקל איתך, תחשבי שהוא היה יכול לתת לך עונש הרבה יותר קשה"

"הוא ממש העליב את העם שלנו לפני כל הכיתה! לא יכולתי לעצור את עצמי, הייתי חייבת להעמיד אותו על הטעות שלו" אמרתי בנחישות.

"אוי שרה... כמה תמימה שאת. את לא מבינה באיזה מצב אנחנו נמצאים בימים האלה? אנשים כמונו צריכים לבלום, לשמור על השתיקה ולא לעורר מהומות. זה רק יכול לסבך ולגרום לדברים גרועים."

"ואיך בדיוק אתה מכיר אותו?" שיניתי נושא. זה הציק לי, ואני חייבת לדעת איך מני מכיר את המורה להסטוריה. מני ציחקק בעגמומיות, "זה אח שלי, שרה. זה אחי הגדול, דן. הוא כבר מזמן לא מכיר בנו בתור המשפחה שלו. הוא עזב את הבית כשהייתי ממש קטן, ועבר למקום רחוק מאוד מהשכונה שבה אנו גרים, מכחיש כל קשר לעם שלו. את מבינה שרה, הוא מכחיש את היותו יהודי. הוא התחבר לצרפתים וכבר יש לו ארוסה. הם גרים ביחד והוא כמעט ולא מגיע לביקור אצלנו."

הייתי בהלם. אז מני הוא לא הבן היחידי במשפחתו וגם לא הבכור. יש לו אח גדול, והוא שונא יהודים. עכשיו זה מסביר הרבה דברים, ולאט לאט חלקים מהפאזל מרכיבים את התמונה שמתחילה להיות ברורה יותר.

"בכל אופן", מני מנער אותי מהמחשבות ומחזיר אותי למציאות, "במקום להעביר את השעות האלה בלי לעשות כלום, כדאי שתנצלי אותן. יש לך שיעורי בית? מטלות שקיבלת היום? משהו?"
לקחתי את התיק שלי והוצאתי את ספר חשבון ודפים. "יש לי עבודה קשה... קיבלנו מלא תרגילים לפתור ואנחנו צריכים להגיש אותם עד סוף השבוע"
"אני אשמח לעזור לך, גם ככה את היחידה היום בריתוק ולי אין כל כך מה לעשות חוץ מלהשגיח עלייך" אמר בחיוך וקרץ לי, לקח את כסאו וסידר אותו קרוב לשולחן שישבתי בו, נוטל את ספר החשבון ומעלעל בו, כנראה מנסה להיזכר בחומר.