Love, Sarah

פרק 13

פריז, צרפת, 9 באוקטובר 1937

היום חזרתי הביתה (בליווי מני כמובן) מרוגשת כולי. היום זה היום שאני ומני קבענו שנתחיל לעבוד על המחקר ביחד. תיקון טעות: מני יעבוד על המחקר ואני רק אעזור לו. עדיין אין לי מושג איך אני אעזור לו ובמה, אבל בדבר אחד אני בטוחה. אני לא אצטרך לעקור למישהו את הלב ולפרק אותו לחתיכות. אלא אם כן זו תהיה המורה לחשבון (שמיכל תשמח לעשות את זה בשבילי) או המורה להסטור... לא, במחשבה שנייה עדיף שלא כי אחרי הכל מדובר באח של מני. האח המעורר חלחלה של מני.

סיימתי להכין את שיעורי הבית שלי במדעים ובצרפתית, שהם המקצועות האהובים עליי מכולם. לאחר מכן התפנתי לשחק עם אחיי הקטנים שחזרו מהגן, והתאמצתי להתגבר על הדחף לפזר עליהם נשיקות על פניהם החלקות והמתוקות מרוב שאני אוהבת אותם. הם תופסים את החלק הכי גדול בלב שלי. אולי מני יוכל לחקור כמה אנשים תופסים לי חלקים בלב... אני אשאל אותו את השאלה הזו, בתקווה שאזכור זאת. הוא בטוח ישמח לענות לי עליה, אני חושבת.

הסתכלתי על שעון המטולטלת שנמצא על הקיר בסלון, והבנתי שאני צריכה ללכת להתארגן כדי ללכת אל מני. פסעתי בצעדים מהירים לחדרי, מטופפת על קצות אצבעותיי בדילוגים. ניסיתי לשאול את עצמי למה אני כל כך מתרגשת, אך לא מצאתי תשובה. אפילו לקול הפנימי שלי נגמרו התשובות. בחרתי שמלה כחולה עם עיטורי תחרה, וחשבתי אם ללבוש אותה. אולי אענוד איזה תכשיט? צמיד? שרשרת? או זוג עגילים? שאלתי את עצמי. לפתע הקול הפנימי שלי החליט לקום לתחייה; מה פתאום! את לא יוצאת לדייט! את בסך הכל הולכת לעזור לשכן לעבוד על מחקר! טוב, הוא צודק. אני סתם מנסה להתגנדר ולעשות את עצמי יפה. אני יודעת טוב מאוד מה מני היה אומר לי אם הוא היה כאן... שרה'לה, את לא צריכה תכשיטים בשביל להיראות יפה, את יפה גם בלעדיהם, ואז הוא היה מחייך את החיוך המקסים שלו... החיוך הכובש והממכר...

"שרה, אפשר להבין למה את בוהה בשמלה שלך ומחייכת לעצמך?" שמעתי לפתע את אמי אומרת לי, משועשעת מהמחזה שנגלה לפניה. ניערתי את ראשי, מנסה לחשוב בהיגיון. "ל-לא יודעת... סתם נזכרתי במשהו מצחיק" עניתי לה. את ממש משכנעת, שרה.
את כל כך שקופה שאפילו חתול היה יכול לראות מה את חושבת. אמי פלטה ציחקוק ופנתה למטבח.

החלפתי את בגדיי ולבשתי את השמלה הכחולה. ניגשתי להביט במראה שעל חדרי והשתקפות פניי העוטות הבעה של גועל ניגלתה לפניי. גם אם יהיה שלום בעולם, השיער שלי לא יסתדר. לקחתי מסרק וניסיתי לסרק אך הוא התנפח לגודל של מלון או אבטיח. טוב, אני קצת מגזימה, אבל בכל זאת. התספורת הקצרה שלו לא הוסיפה שום דבר טוב לתופעה המתולתלת הזו. החלקתי את שיערי בעזרת אצבעותיי עד כמה שיכולתי, תוקעת סיכה כסופה בצד ראשי. זהו, חשבתי לעצמי, כך הרבה יותר טוב.