Love, Sarah

פרק 32

היי קוראים אהובים שליי!

יש לי שתי דברים לומר לפני שאתם מתחילים לקרוא את הפרק, שאני יודעת שחיכיתם לו המון אבל מצטערת שאני בתקופת מבחנים שלא נגמרת :/

דבר ראשון- חלק מכם שמתם לב, אבל אלו שעדיין לא ראו, חוץ מהסיפור הזה אני כותבת עוד שירים וסיפורים קצרים (תיכנסו לפרופיל שלי והוא יופיע לכם) ואם אהבתם את סגנון הכתיבה שלי, אני בטוחה שתתחברו לספר השני!

ודבר שני- ממש לאחרונה פתחתי משתמש באתר mypen. למי שלא מכיר, זה אתר שאנשים כותבים בו טקסטים, לרוב אנשים בוגרים. אז חוץ מוואטפד, אני נמצאת גם שם :)
השם משתמש שלי שם הוא A C , תחפשו אותו ותמצאו אותי 😊

מקווה שתאהבו את הפרק!

_____________________________________________________

אוכל. ואוכל טוב. זה כל מה שמילא את ראשי רגעים ספורים אחרי שענן האנשים התפזר לו בין הכיסאות והשולחנות הפזורים ברחבי הגן העצום. תפסתי בידי האחת את כף ידה הפצפונת של פלורי, ובידי השנייה אחזתי בידו של מיכאל הקטנטן. אני מציבה לעצמי את המטרה היחידה ; השולחן עמוס כל טוב הממוקם בירכתי המקום, שכבר היה מאויש בגברת המגונדרת שהכרתי קודם כדודה של מני.

התיישבנו מיכאל, פלורי ואני והושטנו ידיים לכל גוש אוכל שהיה נראה טעים. במילים אחרות - להכל.

אני זוכרת בבירור את גינוני הנימוס שאמי לימדה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. בעיקר כשאני נמצאת בחברת אנשים. לאכול בפה סגור. להחזיק סכין ביד ימין ומזלג ביד שמאל. ללעוס בשקט ולבלוע בלי שאף אחד ישמע. השתדלתי לדבוק בכללים כמה שיכולתי. פזלתי לכיוון מיכאל ופלורי. נראה שהם מסתדרים לא רע, ומרגישים כמוני. סוף סוף יש אוכל טעים. והרבה ממנו.

פתאום אני מרגישה יד על כתפי. קפצתי בבהלה ובלעתי את גוש הבצק שתחבתי לפי שנייה קודם לכן. מי הוא זה שמפריע לי לאכול בשקט? ואיזו זכות בדיוק יש לו להניח את ידו על כתפי בלי שום התראה מקדימה?!

"אז אני רואה שפגשת את דודה אסתר" שמעתי את קולו המתעניין של מני מעל לראשי. היבטתי בחטף לעברה ואז הפנתי את מבטי לעברו. הנהנתי לאישור. הוא לקח כיסא מהשולחן הסמוך והתיישב ביני לבין הדודה.

"שכנה מקסימה מאוד יש לך, מני יקירי". בית הצלעות של דודה אסתר התנפח בהתנשאות מעושה, מתגאה לכאורה באחיין שלה. חייכתי לעברה בפיזור נפש בעודי תוקעת את המזלג בחתיכת בשר רך ומכניסה לפי.

עיניו הכחולות של מני התמזגו עם הכחול בעיניה של דודה אסתר. "היא לא רק שכנה שלי, דודה. היא יותר מזה"

מבטה של הדודה נפתחו בהפתעה. היא נראתה נדהמת וגבותיה הורמו בתימהון. היא הסתכלה בי ארוכות, כמו מנסה לקרוא אותי ולדעת יותר עליי בעזרת מבטה הנוקב. בזווית עיני אני מבחינה בפלורי מחכה להסבר, כולה יושבת על אחוריה בכוננות. מיכאל לעומתה בהה במני. פיו היה פעור.