Love, Sarah

פרק 14

השעה 23:48. עוד פחות מרבע שעה יום האהבה נגמר. הודות לזכרוני הארוך טווח, לא העלתי היום פרק חדש. ומה יותר מתאים מאשר לסגור אותו עם עוד הצצה לעבר העולם של שרה? גם אני חושבת ככה.

בכל אופן, לאור היום המקסים הזה, יש פרק חדש וארוך מהרגיל! אז אל תגידו שלא התאמצתי 😉

תהנו!

_________________________________________________________

גן הפרחים, פריז, צרפת, 12 באוקטובר 1937

הרוח הקרירה נושבת ושורקת באוזניי, שעה שאני רצה למקום מסוים, לא יודעת מאיפה אני רצה ולאן מועדות פניי. הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאני בורחת מפני משהו. מאחוריי אני מרגישה את איוושת הרעמים, הולמים ברקותיי ומאותתים לי שהגשם קרב ובא.
לבי האיץ מרוב שרצתי, מביטה לאחור בחטף של חלקיק השנייה. אני מגלה שני גברים בגיל העמידה, אוחזים באקדחים ומבט של טירוף נשקף מעיניהם המצומצמות.

אני רצה ורצה, נשימתי ממני והלאה, עוזבת אט אט את ראותיי. אני מועדת מאבן חלקלקה.
"לא" אני לוחשת בעודי נופלת על האדמה הלחה, הקפואה. הזמן כאילו הרפה, עובר בהילוך איטי. תחושת הפחד והאימה עוטפת אותי מכל כיוון, משתלטת עליי ולא חודלת לחדור מבעד לבגדים המחממים לתוך העור, לתוך העצמות.
האנשים מאחוריי מצמצמים את הפער, מתקרבים יותר ויותר.
"לא"
"יהודיה מופרעת!"
"לא"
"שרה!"
הם הדביקו את הפער, מכוונים את קני האקדחים, אחד לעבר פני ואחד לבטני.
"לא, בבקשה..." אני מנסה לגונן על עצמי, אך מאמצי היה לשווא.
הם אוחזים בי, מטלטלים אותי קדימה ואחורה.
"שרה, תתעוררי!"
אני פוקחת את עיניי באחת, מרגישה את הזיעה ניגרת ממצחי וכולי מתנשפת. מולי אני רואה את אמי כורעת מעליי, יושבת על מיטתי ומבט מודאג על פניה. שיחררתי נשיפה ארוכה מתוכי. זה היה רק חלום. רק חלום רע.
"הכל בסדר? את התנשפת ודיברת מתוך שינה" אמי דאגה מאוד.
"אני רק חלמתי אמא, הכל בסדר איתי" שיקרתי. שום דבר לא בסדר. למה אני חולמת על הגרמנים האלה? למה הם פתאום נכנסו לי לחיים? ולמה הם רדפו אחריי? כל כך הרבה שאלות ששום תשובה מספקת לא נמצאת אצלי כדי לפתור אותן.

אמא בחנה את פניי, ובודקת שנרגעתי מהסיוט הנוראי.
"טוב, בכל אופן... יום הולדת שמח, שרה'לה שלי!" אמי אמרה נרגשת וקירבה אותי אליה בחיבוק חם ואוהב.
"אה נכון... לגמרי שכחתי!" אמרתי בתודעה שהיום מלאו לי 14 שנים. היום אני בת 14. בת 14! אני כבר מרגישה נערה, חשבתי לעצמי בחיוך.

אמא עזרה לי לארגן את חפציי לבית הספר, מכינה לי את הארוחה שבה אוכל בהפסקה. קמתי ממיטתי כמעט בקפיצה, שוכחת במעט את החלום הרע שחלמתי.למען האמת, הידיעה שהיום יום הולדתי מפיחה בי שמחה ומדחיקה את המציאות העגומה ליום אחד. יום אחד מושלם.