נקודת מבט ליאן:
לאחר נסיעה ארוכה, הגעתי לחוף... מקום נחמד לחשוב בו, במיוחד בחורף, כשאתה לבד עם המחשבות שלך, אף ילד לא יעיף עלייך חול כשהוא רץ לידיך, אף אחד לא יציק לך, אף אחד... חוץ מהמחשבות שלך...
נשארתי זמן רב יושבת על סלע עבה בוהה בים הכחול שאט אט צבעו הפך לכהה יותר ויותר... דמעות יורדות, שמש יורדת, מחשבות עולות, זכרונות... התגעגעתי...
בסביבות השעה חמש חזרתי הביתה, הוא כמובן לא היה שם. שום דבר. שום זכר, כאילו מעולם לא היה פה.
נכנסתי לחדר, מחפשת מטען לטלפון, מצאתי אחד על השידה, אבל הטלפון של זאין היה מוטען אליו... "מה?" שאלתי את עצמי, ניתקתי אותו וחיברתי את שלי, נכנסתי למקלחת והתרעננתי מעט, מצב רוחי השתפר לאור העובדה שהתכנית המצחיקה ביותר באמריקה שודרה בטלוויזיה... הסדרה האהובה כל זאין ועליי.
בסופו של דבר כל דבר מזכיר לי אותו... כי הוא כל מה שיש לי וכל מה שאי פעם היה לי.
כיביתי את הטלוויזיה... דאגתי, לאן הוא יכל ללכת, אפילו טלפון אין לו... רציתי לשמוע את הקול שלו... רק לשמוע, לא יותר מזה, שיגיד לי שהוא בסדר... ניסיתי להתקשר להארי וליאם, אבל שניהם לא ידעו להגיד לי מה קורה איתו...
נרדמתי לאחר ששקעתי בחלומות והתעוררתי יום למחרת ליום חדש... והחלטתי:
"זאין יהיה בסדר, הוא גם ככה זה שהביא את זה על עצמו בידיעה שתוך מספר שעות כל בעולם ידע על זה..."
מאותו יום ליאן השתדלה לשכוח את זאין, ולנסות לדאוג לעתיד שלה...
מה שלא כל כך הצליח...
YOU ARE READING
Famous
Fiksi Penggemarהעונה השניה מתחילה... ואיתה מתחילות גם התחלות חדשות... כרגע... מונחות בידיו של זאין החלטות חשובות, חלקן כבר נעשו, וחלקן עוד ייעשו- מגורים, נישואין, אהבות, ״בגידות״, שמועות, פרידות, ואולי גם אהבות חדשות? ואולי דווקא ישנות? כמובן שחלק מן ההחלטות טובו...
