"עזוב אותה" עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע... הוא ציחקק, "ומי אתה שתגיד לי מה לעשות?" הוא שאל עם חיוך גדול מרוח על פניו, הרמתי את ראשי ואמרתי בקול "חבר שלה"...
"זה לא נכון, אל תאמין לו... נפרדנו מזמן" שמעתי את ליאן אומרת לו... "אני מבין" לוקאס נראה מאושר למשמע הדברים האלו... "טוב, חבל" הוא הסתובב ולחץ על כפתור המעלית, "ליאן אל תלכי איתו... תסמכי עליי, הוא ייפגע בך" ניסיתי להזהיר אותה ברגע שהמעלית נפתחה, "הוא ייפגע בי?!" חיוך מזלזל עלה על שפתיה, היא גיחכה מעט "יותר ממך?"... נדהמתי למשמע דבריה ... "אם רק היית יודעת" אמרתי נחנק מהדמעות של עצמי, אבל היא כנראה לא ראתה... "תאמין לי... אני יודעת" המעלית נסגרה, פתחתי את דלת הבית וטרקתי אותה, נשענתי אל הספה... הרגשתי את הדמעות גולשות... נזכרתי בכל הרגעים שחרוטים לי בזיכרון, כל הפעמים שהחזקתי אותו... הפעמים שנישקתי אותה... הרגעים היותר אינטימים... חבטתי בספה ... ואפילו המריבות המטופשות שלנו... שתמיד נגמרו בצחוק.
יש לי משהו חסר הלילה, השמיים כאילו נפלו עליי רק מהמחשבה שמשהו אחר אוחז בה... מישהו שיכול לומר שהיא שלו... פתאום זה אמיתי... היא באמת כבר לא שלי, אבל זה לא אומר שוויתרתי עליה, אני עוד אראה לה את הדרך האמיתית, וזה בטח לא הוא...
אני נשבע שאם היא אי פעם תצטרך אותי אני אהיה שם, אני אגרום לה לרצות להתקשר אליי, היא תמיד הייתה המקור אור היחיד בחיי, כמו שמש... ועכשיו השמש הזו מסתתרת מאחוריי עננים... אני יודע שהיא תהיה שלי שוב, "רק למה זה לא יכול להיות עכשיו?" צעקתי...
YOU ARE READING
Famous
Fiksi Penggemarהעונה השניה מתחילה... ואיתה מתחילות גם התחלות חדשות... כרגע... מונחות בידיו של זאין החלטות חשובות, חלקן כבר נעשו, וחלקן עוד ייעשו- מגורים, נישואין, אהבות, ״בגידות״, שמועות, פרידות, ואולי גם אהבות חדשות? ואולי דווקא ישנות? כמובן שחלק מן ההחלטות טובו...
