Famous

-מפורסם- פרק 18

סגרתי את הדלת... בחנתי את הבית, ראיתי אותו שוכב על הספה, בוהה בנקודה לא ברורה בתקרה... לא בטוחה אם הוא שם לב שחזרתי...

התקדמתי בשקט אל עבר החדר, "איך היה?" שמעתי אותו שואל, הסתובבתי וראיתי אותו שוכב באותה תנוחה ועדיין בוהה בתקרה, "זה באמת מעניין אותך?" שאלתי בתימהון, הוא קם ממקומו והתקדם לעברי עד שהיה במרחק נגיעה ממני, "לא כל כך, אבל את כן" הוא חייך והושיט את ידו לשחק בזוג חוטים שהיה קשור לסוודר שלבשתי... "אני כן?" שאלתי, "לא מעניין אותי מה עשיתם או אם הוא נתן לך את הסוודר שלו כי היה קל בחוץ... אבל את כן, כי את חשובה לי" עדיין לא הבנתי למה הוא מתכוון, אבל הבנתי מה הוא מנסה לעשות, כי הרגשתי את מגעו על כף ידי, "יש לך איפה לישון?" ניסיתי להעביר נושא, "כן..." הוא חייך והמשיך "איתך" הוא הביט בעיניי... נאנחתי, הבנתי שהוא בא בכוונה שנישן ביחד כאילו כלום לא קרה "אתה יכול לישון בחדר אני אישן בספה" התקדמתי אל עבר המטבח והנחתי את התיק שלי על השולחן, "מה לא מובן באני אישן איתך?" הוא שאל בשנית, "אתה חייב להפסיק את זה" אמרתי, "להפסיק את מה?" הוא שאל וחיבק אותי מהמותניים, "בדיוק את זה" הדגשתי לו למה התכוונתי כשניסיתי להשתחרר מחיבוקו, "איך אני יכול להפסיק משהו שגם את וגם אני רוצים?" גיחכתי, "אני מבינה שאתה רוצה, אבל מאיפה הבאת את זה שאני גם רוצה?" הצלחתי להשתחרר מאחיזתו והסתובבתי למצב שאני נשענת על השולחן וזאין עומד מולי אוחז במותניי, "אני יודע שאת רוצה, זוכרת שאמרנו שבחיים לא נוותר אחד על השניה? כי אני זוכר, ואם את צריכה תזכורת..." הוא גחן לעברי, לא רציתי שהוא ינשק אותי, רציתי להשאיר את הטעם של לוקאס, "מה?" הוא שאל כשראה שהתנגדתי, "אתה שם לב למה שאתה עושה?" שאלתי בלחש, "מנסה להחזיר לך את השפיות" צחקקתי, "אתה השפיות שלי..." חיוך עלה על שפתיו "אבל עכשיו שאתה כבר לא שלי... כנראה שאיבדתי גם אותה", הוא צחקק, "מה עם לוקאס? הוא לא הציע לתת לך קצת מהשפיות שלו?" הוא חייך, "למה שהוא יציע?" שאלתי וחיוך עלה על שפתיי, "צודקת" הוא הרים את ראשו כאילו עלה על משהו, "איזה טיפש אני... איך הוא יכול לתת לך משהו שאין לו? מסכן... אין לו שפיות ואין לו שכל..." הוא הניח את ידו על צווארי, גורם לי לראות מול עיניי את לוקאס, שעשה זאת רגע לפני שנישק אותי, "זאין?" הרמתי אליו את מבטי, "ממ?" הוא הידק את אחיזתו, "איך ידעת איך קוראים לו?" שאלתי מזכירה לו את המאורעות שקרו קודם לכן ליד המעלית, "איך קוראים למי?" הוא ניסה להתגרות בי, "די זה לא מצחיק" דרכתי לו בכוונה על הרגל, אבל זה היה לחינם... הוא לא הרגיש דבר, "אני לא יודע על מה את מדברת" הנסיון שלו לעצבן אותי בהחלט עבד, אבל הסקרנות שלי גברה ועלתה מעל הכל, "אם תגיד לי אני מבטיחה לתת לך לדבר!" לא האמנתי שאמרתי את זה אבל כנראה שהיה לי ממש חשוב לדעת, "באמת?" הוא שאל מעט המום, "בתנאי שתגיד לי את האמת!" הסתכלתי הישר אל תוך עינייו, "את חושבת שאי פעם שיקרתי לך?" הוא נראה מעט עצוב, "רק ביקשתי" ניסיתי להרגיע אותו, שלא יתחרט, "טוב, אז את האמת בקשר למה?" הוא שאל בזמן שגרר שני כיסאות מסתובבים שנמצאו מתחת לשולחן והניח אותם אחד מול השני, "בקשר להכל" התיישבתי, "במיוחד בקשר אלינו" הוספתי, "טוב, אז במה להתחיל?" הוא שאל ונאנח, "במה שהכי חשוב" עניתי, "ומה הכי חשוב לך?" הוא שיחק בידיו, "אתה לא יודע?" הוא הפנה את מבטו אליי, "כבר לא" הוא חזק להתעסק באצבעותיו, סובבתי בעזרת רגליים את הכסא המסתובב כך שזאין ישב מולי, "אתה הכי חשוב לי, אבל תתחיל במה שיותר נוח לך לדבר עליו" הוא גיחך, "למה שיהיה קשה לי לדבר על אחד מהנושאים?" הוא שאל כאילו זה מובן מאליו, "לא יודעת, לי לא היה קל כל כך לדבר איתי על זה שבגדתי בך!" הוא ציחקק, "אבל אני לא בגדתי, אז לא קשה לי לדבר על זה, קשה לי שאת לא מאמינה לי" השפלתי את מבטי, "זאין אני שמעתי וראיתי אותה מדברת על זה..." נזכרתי באותה הפעם שצפיתי בMTV ונתקלתי בראיון עם אותה הבחורה, "שוחד" הוא אמר, מילה אחת... "מה?" שאלתי, מבקשת הסבר, "את חושבת שאם באמת היה קורה בינינו משהו היא היתה מספרת? שילמו לה כדי שהיא תגיד את זה" הבעתי פרצוף של אי הבנה "ובקשר לתמונות?!..." שאלתי "פוטושופ אחד גדול, אם לא היית עסוקה בלהסתכל עליי ועליה, היית רואה שזאת בעצם תמונה שלך ושלי..."

פתאום הצטערתי שלא הקשבתי לו... אחרי שהוא הראה לי את התמונות ואפילו... "את רוצה שאני אתקשר אליה ואשאל אותה למה היא אמרה את זה?" הוא הציע, "מה?! לא!" סירבתי מיד,התמונות הספיקו לי... ידעתי שאותה דוגמנית מכירה את הארי, הם חברים די טובים... היא לא הייתה עושה את זה... זאת אומרת אם היא בן אדם "זה בסדר, אני מאמינה" השפלתי מבט, בחיים לא הרגשתי יותר מטומטמת... ויתרתי על הדבר הכי חשוב בחיים שלי על סמך ראיון מזויף שראיתי בטלוויזיה, חשבתי שכבר למדתי לא להאמין לשטויות שלהם... "זאין אני כל כך מצטערת" כיסיתי את פניי בשתי ידיי, הרגשתי אותו קם ממקומו... שניות אחדות עברו עד שהרגשתי את ידיו עוטפות אותי חזק, "אין לך על מה להצטער, אני חושב שכל אחד היה מגיב כמוך" הוא ניסה לנחם אותי, "אני פשוט מפגרת" הבכי שלי היה נוראי, בכי של חרטה, חרטה על מעשים שהייתי בטוחה שהם נכונים... "די יפה שלי, את תבכי, עוד שניה ואני בוכה איתך" הוא ציחקק, המשכתי לבכות, "די" הוא סובב את הכיסא לכיוונו, טמנתי את ראשי בחזהו, "אני אוהב אותך" חייכתי, אבל אני עדיין אוהבת את לוקאס...