שותף - Partner

22

"אתה מתגרה." נזפתי. הוא גיחך, נישק את פנים יריכיי ועבר מאיברי עד צווארי כשלשונו מלווה גופי כל הדרך.
"אני מגרה." לחש לאוזני.
קימרתי גבי ,נצמדתי אליו ואחזתי כתפיו בחוזקה.
"סבסטיאן." קראתי, מחכה שימלא אותי בו.
הוא התרומם מעט, סידר את הכיפה בכניסה שלי ונכנס בחוזקה.
גניחה ענקית יצאה מפי וציפורניי חדרו אל עורו.
הוא עלה וירד, החדיר את עצמו עמוק יותר, חזק יותר.
"את כ"כ הדוקה." התנשם.
"שלך הרבה יותר גדול בהשוואה לשל שון." הסברתי.
הוא גיחץ וקרץ , גרם לי לצחוק.
זה הגיע למצב בו שנינו צוחקים בזמן שאנחנו בסיטואציה נורא אינטימית.
"אתה משוגע." אמרתי בחיוך.
הוא יצא ממני, נשכב לצידי והביט בעיניי, וחייך חיוך אמיתי. לא עוד חצי חיוך אלא אחד שלם ואמיתי.
"אני משוגע עלייך." אמר ברצינות.
חייכתי. נישקתי את שפתיו קלות והשארתי ידיי על פניו, מלטפת עם ציפורניי ומביטה בו.
"מה זה אומר לי?" שאל בחיוך היפה שלו.
"מה אתה חושב שזה אומר?" שאלתי בצחקוק.
"רגשותייך זהים לשלי?" שאל.
"מה הם רגשותייך אליי?" החזרתי.
"זה לא מובן מאליו?" גיחך.
"לא." עניתי, מחכה בקוצר רוח לתשובתו.
"אני אוהב אותך, הייל." אמר בחצי חיוך.
חיוך ענק נמרח על פניי, "אז כן. רגשותיי זהים לשלך." עניתי.
"אני רוצה לשמוע את שלושת המילים האלה." ביקש, התקרב אליי ועטף גופי אליו.
"אני אוהבת אותך." אמרתי בעודי עטופה בחזהו, מרגישה את ליבו פועם בקצב אחיד, את זרועותיו מהדקות אותי יותר ויותר צמוד אליו ויודעת, שכאן, תמיד ארצה להיות, באותה סיטואציה, בה אני מכורבלת על המיטה עם אותו אחד שאני אוהבת, אותו אחד שאוהב אותי.

-בוקר-

התעוררתי במצב רוח נהדר. סבסטיאן לצידי, עדיין עוטף אותי אל חיקו.
הריח הממכר של הבושם שלו נח על עורו החשוף.
חייכתי לעצמי עד שהבנתי, שנינו ערומים.
קמתי מהר, רצתי אל המקלחת, התקלחתי במהירות, התלבשתי וסידרתי שיערי.
יצאתי מן חדרי ונכנסתי אל המטבח.
הכנתי ארוחת בוקר, פאנקייקים, וופלים בלגיים וכל התוספות להם. יצאתי מן הבית לחנות במורד הרחוב בכדי לקנות בקבוקי שוקו, חלב ומוקה.
כשהגעתי אל הבית מצאתי את סבסטיאן לפניי, עם בוקסר, נוגס באחד מן הוופלים.
"בוקר טוב. שב, הבאתי שתייה." אמרתי בחיוך.
הוא בחן גופי, כיווץ אפו והתקרב אליי.
"לאן הלכת?" שאל.
"לחנות." עניתי ועברתי אותו. הוא תפס מותני והחזיר אותי למקומי.
"ככה?" שאל, עיניו פעורות וגבותו קופצת.
"מה העיניין?" שאלתי בלחץ. האם הוא חושב שאני נראת מוזנחת? מבוכה עטפה את כל כולי והשפלתי ראשי.
"העיניין הוא שזה חשוף. ללכת עם שורט כשיש לך מישהו?" התלונן. המבוכה ירדנ ובמקומה עלה הכעס.
"אתה רציני?" התחלתי, " קודם כל, אתה לא תקבע את מה שאלבש. אני בת אדם, יש לי זכויות בדיוק כמו שיש לך ואלבש כל אשר בראשי. חוץ מזה, אכן לבשתי שורט, אך סביבו קשורה מכופתרת, שלך, אגב. אל תתלונן לפני שאני אתחיל ולא על לבוש אלא על התנהגות ויש הרבה מה להגיד." התפרצתי.
הנחתי את הבקבוקים על השולחן, שאפתי אוויר בחדות והתיישבתי במקומי.
התחלתי לחתוך את הפאנקייק עם המזלג ולעסתי באיטיות, שוכחת מהכל ונרגעת בעזרת האוכל.
"אני מצטער." אמר לבסוף.
"זה בסדר. אני פשוט לא אוהבת שמכתיבים לי מה לעשות." הסברתי.
"אני קנאי, אני נורא קנאי. אני לא אוהב את הלבוש החשוף הזה." הסביר.
"על קייט זה לא הפריע לך." מלמלתי בכעס.
"מקייט לא היה אכפת לי." ענה.
הרמתי ראשי מן הצלחת והבטתי בו. הוא משחק באוכל עם מזלגו ומבט ממורמר על פניו.
חייכתי, קמתי ממקומי והתישבתי עליו.
"אם זה מפריע לך עד כדי כך אוכל להפסיק. זה לא שזה חשוב לי ללבוש חשוף, רק עצם הכעס שלך הכעיס אותי. זה הכל. פעם הבאה תבקש, נבדוק את הגבולות ונתאים אותם אלינו." אמרתי. נישקתי שפתיו וקמתי ממנו, מתיישבת מולו.
"מה עשיתי בכדי לזכות בך?" שאל לפתע.
"החיוך שלך מדהים אותי כל פעם מחדש, את לא תביני את מה עובר לי בראש כשאני רואה אותך. הריח שלך, הגוף, האופי, המוטיבציה. הכל בך כל כך מושלם." אמר ברצינות, מביט בעיניי ונראה לא מאמין.
"אולי אתה לא מושלם, אבל אתה מושלם עבורי. אני צריכה אתגר ואני אוהבת אותך. נסתדר עם זה עד כמה שנוכל."
"ומתי שלא?" שאל.
"אז לא."