שותף - Partner

7

"היילי?" קולו של סבסטיאן הדהד במוחי.
"היילי, קומי." קרא בקול רם יותר. נאנחתי ושפשפתי עיניי, מורידה מרגליי את השמיכה המציקה ומסתובבת.
"שמתי עלייך את הג'קט כדי לא לראות את אברייך. אבל.. כרצונך." צחק. מלמלתי קללה וחזרתי לישון עד שהבנתי מה אמר.
קמתי במהירות וכיסיתי גופי עם הג'קט השחור שלו.
"מה..?" מלמלתי והבטתי סביבי.
"אין לי מושג, התעוררתי וראיתי אותך ישנה על השטיח. את בסדר?" הסביר ושלח ידו לעזרה. אחזתי ידו וקמתי על רגליי.
"כן, אני לא זוכרת בדיוק איך הגעתי הנה.. מצטערת על הבלגן." מלמלתי במבוכה.
"בקטנה, בייב. כולה בחורה חצי עירומה שוכבת על השטיח בבית שלי. אף אחד לא נפגע." לעג.
"בדרן, הא סבסטיאן?" כעסתי.
"את לא יודעת עד כמה." החזיר ונכנס אל המטבח. הלכתי אחריו והתיישבתי על אחד מן הכיסאות.
"ממתי אתה מבשל כך?" שאלתי כבדרך אגב ובהיתי בקיר.
"מתמיד. פשוט לא תמיד לאחרים. רק כשממש משעמם לי אני מבשל לאחרים, או שאכפת לי מספיק מן הבן אדם לו אני מכין." הסביר.
"אז אכפת לך מרייצ'ל?" שאלתי בבלבול והבטתי בגבו.
"לא. היא זיון בסך הכל. היה לי משעמם." ענה.
"חזיר." נזפתי. אך חיוך על שפתיי. הוא משעשע ואני בטוחה שאלמד עליו עוד הרבה בשהות שלי בבית הזה.
"אימך התקשרה," זרק לכיווני מלפפון והניח סכין, סימן לי לחתוך. היננתי וקמתי ממקומי, עדיין עם השמלה והג'קט שלו, חותכת לסלט. "היא רוצה לבקר, אולי גם אביך יבוא, תלוי בעומס העבודה." אמר ועירבב את תכולת הסיר.
מה הוא מבשל?
הו, ההורים שלי?
"הו," מלמלתי, "אוקי.. זה מפריע לך?" שאלתי בלחץ.
"לא, אימך הזמינה גם את הוריי. אל תתכנני כלום להיום בערב, הולך להיות מעניין." ענה.
צחקקתי והנדתי ראשי. הוריי והוריו בסלון אחד= שיחות פוליטיות וחפירות.
הוא צחקק והגיש את הסיר, מלא בספגטי ורוטב.
"מושלם. אתה חייב לבשל לי יותר." החמאתי והגשתי קערת סלט.
"תודה," צחק, "אבל לא תודה. פעם הבאה את מבשלת."
"אין בעיה. אני טבחית לא רעה בכלל. בעצם, בגיל 18 למדתי הכנת אוכל מקצועי. יש לי דרגת שף. תתכונן." החמאתי לעצמי.
"מעולה, אטעם היום, כשתבשלי להוריינו." חייך חצי חיוך.
היננתי כהסכמה וקמתי ממקומי.
"לאן?" שאל בבלבול.
"להחליף בגדים, להתקלח. לא אתן לך לצחוק עוד על גופי הערום." הסברתי בדרכי אל המקלחת, שומעת צחוקו הרם גם אחרי סגירת הדלת. חמור..
התפשטתי ונכנסתי אל האמבטייה. שוטפת מן עצמי את כל הלכלוך ומתענגת על חום המים.
כניראה לא שמתי לב לזמן, כי סבסטיאן קורא לי מבעד לדלת לצאת. צחקקתי ופתחתי את הדלת, מתקדמת אל החדר ונתקלת בחזהו השרירי.
"יש לך חיוך יפה." אמר והביט על שפתיי.
"ת-תודה." גמגמתי במבוכה. הוא זז הצידה ונכנס אל האמבטייה.
סמוקה כולי נכנסתי אל חדרי, מביטה בפניי ובידיי הרועדות. הוא החמיא לי?
הנדתי ראשי, מנסה לשכוח את הסחת הדעת ולתלבש במהרה בכדי שאספיק לבשל להורינו.
לבשתי חצאית עיפרון שחורה, מכופתרת לבנה ונעלי עקב שחורות. קפלתי את המכופתרת אל תוך החצאית ופתחתי כמה כפתורים מלמעלה כדי לא להראות צנועה מדיי, אך מספיק בשביל לחשוף מעט ולא להראות זנותית. אימי אוהבת בגדים בעלי טעם משובח, ואם תראה אותי לבושה לא כראוי היא עלולה לנזוף בי לצד האורחים. כך שאני מעדיפה להימנע מחוסר נוחות.
השפרצתי על צווארי בושם עדין, מרחתי מסקרה על ריסיי והדגשתי שפתיי באודם סגלגל. סידרתי שיערי ויצאתי אל המטבח, מביטה בתכולת המקרר ומוציאה כל מה שאפשרי להכנה.
הכנתי ארוחה חלבית, רביולי ממולא בתפוח אדמה, בטטה וגבינה. רוטבים למיניהם, גבינות וסלטים. ערכתי את השולחן כראוי והבטתי על עבודתי.
"הכל נראה ומריח מצויין." הציץ סבסטיאן מאחורי כתפי והחזיק מותניי.
"אתה חושב?" אמרתי בקושי. דעתי מוסחת מידיו המונחות על מותניי, אגודלו מלטף מעט ונשימותיו באוזניי משכיחות כל דעת.
"כן, כניראה שאת לא גרועה אחרי הכל." מלמל. נישמתו עדיין באוזני.