שותף - Partner

2

"הייל, מותק. קומי, משאית ההובלה כבר כאן." העירה אימי והסיטה עת הוילונות הצידה מן החלון בכדי שהשמש תיכנס.
היננתי באיטיות וקמתי מן המיטה, צחצחתי שיניי, הברשתי שיערי, השפרצתי בושם על צווארי ושתיתי על הסוף את כוס המים שהשארתי ליל אמש על שולחני.
לבשתי סקיני ג'ינס לבן עם קרעים וחולצת תחרה שחורה, נעלתי נעלי בובה לבנות ואספתי את דברי האחרונים מהחדר.
יצאתי אל החצר, בה בחורים שרירים ומפותחים סוחבים את הרהיטים שלי. אמרתי שלום בנימוס והוצאתי להם בקבוק מים וכוסות. לקחתי את המזוודות, הנחתי אותן בטויוטא הלבנה שלי וחזרתי אל הבית.
אימי ישבה על הספה, אכלה ציפורנייה.
"אמא, אל דאגה. אני אסתדר." אמרתי והתיישבתי לצידה, אוחזת בידה הרכה.
"לא מזה אני דואגת, ילדה שלי. אני דואגת מזה שלא אראה אותך כל יום, שלא אצחק ואתווכח איתך. אני מרגישה כאילו חלק ממני נפרד ממני." אמקה בכנות וחיבקה אותי בחוזקה.
"אמא, אני גרה במרחק של 40 דק' הליכה מהירה, 60 דק' הליכה איטית 30-35 דק' נסיעה וזה תלוי בפקקים. חוץ מזה, אני אתקשר ואשלח הודעות ותמונות. נורדתי לך את האפליקציה Wattsap לא כך? לימדתי אותך איך להשתמש בה. ובנוסף, ימי שישי-שבת או זמנים פנויים מהעבודה אבקר אותכם." אמרתי בכדי להרגיע אותה, והצלחתי. חיוכה חזר ותחושת סיפוק מילאה אותי.
"אביך בחדר העבודה, הוא מצפה לראותך." אמרה אימי ועלתה במעלה המדרגות.
הלכתי אל המשרד הביתי של אבי, נקשתי בדלת ולאחר אישותו נכנסתי.
"אבא, רצית אותי?" שאלתי ונעמדתי מולו. הוא הוציא מן המגירה שלצידו קופסא וקם ממקומו, נעמד מולי.
"כן, הייל. הינה מתנה ממני אליך, זה סט הכולל שרשרת, טבעת ועגילים שהיה שייך לאימי. את כבר בוגרת ועצמאית מספיק בכדי לקבל את זה. אני גאה בך וגאה להיות אביך." אמר והגיש לי את הקופסא, עיניו נוצצות מדמעות שלא זלגו וחוכו קורן. כל כולו קורן ואני לא חושבת שראיתי את אבי כה מאושר בכל ימי חיי.
"תודה, אבא. אני מעריכה את זה ואותך יותר מכל. תודה על שהיית ועל היותך לצידי. אתה אב מדהים ומודל לחיקוי." אמרתי בכנות והערצה וחיבקתי אבי חזק. הוא ניתק את החיבוק, נישק מצחי ושלח אותי אל דרכי.
"זהו זה?" שאלה אימי בחיוך מרוגש בעודנו עומדות זו מול זו אל מול הטויוטא הלבנה שלי.
"אני מניחה, אתגעגע אליך נורא, אליך ואל אבא. אמרתי בקול רועד.
"גם אנחנו, ואנחנו גאים בך, יקירה. סעי לדרכך, תתקשרי כשתגיעי, תספרי על המקום, על הדירה ועל בן משפחת ג'ואל." אמרה בקול רועד.
צחקתי על השם שהיא הדביקה לו, היננתי באישור וחיבקתי אותה חזק. התנתקנו מן החיבוק ונכנסתי אל האוטו, נוסעת מאחורי משאית ההובלה.
הנסיעה נערכת כבערך חצי שעה. אני שומעת מוזיקה רועשת, אוכלת סוכריות מציצה ללא סוכר ומנסה בכל כוחי שלא לצפור למשאית ההובלה הנראית איטית מצב.
החצי שעה עברה, פחות או יותר ואנחנו אל מול הבית החדש שלי. דירת קרקע יפייפיה, עם חצר ובריכה. לא גדולה ולא קטנה.
נכנסתי אל החצר ונקשתי בדלת. הדלת נפתחה בפחות מדקה וגבר יפייפה עומד מולי.
שיער חום-שחור פרוע , עיניים ירוקות, גבוה ושרירי.
"היי, היילי?" שאל בגבות מורמות. בלעתי רוק , ניקיתי גרוני והיננתי.
"כן, זו אני. סבסטיאן?" שאלתי והבטתי בעיניו.
"כן, כנסי. אראה לך את הבית ונדבר על הכל." אמר וזז הצידה, נכנסתי אל תוך הבית והוא השאיר את הדלת פתוחה לבחורים מההובלות.
"השתנת נורא," אמרתי והסתובבתי בבית.
"אז.. מה החוקים?" מלמלתי ונעצרתי בחדר ריק, החדר שלי.
"כן, גם את השתנת," אמר ובחן גופי עם עיניו.
"החוקים הם פשוטים, להודיע ולתאם במקרה ומישהו מאיתנו מארח אנשים, כלומר עורך מסיבה. לנקוש בדלת החדרים הפרטיים ולגבי שעות מקלחת ותורנות נקיות נדסקס מאוחר יותר.," אמר ויצא מהחדר ואני בעקבותיו.
"הו, עוד משהו. אם את מזדיינת, אז בשקט." אמר בגסות ונכנס אל המטבח. נעמדתי המומה סמרכז הסלון. דרך נחמדה להתחיל לגור עם מישהי..