שותף - Partner

24

"מה זאת אומרת, לא?" שאלה אימו בהלם.
הוא גיחך והניד ראשו.
"היא לא הטעם שלי." ענה.
"אם לא דוגמנית יפייפיה בעלת גוף מחוטב היא לא לטעמך, אז מה כן?" שאלה בעצבים.
"את יודעת, עיניים שחורות, שיער שחור, גוף מחוטב, עור עדין ופחות שזוף. בחורה ממוצעת." אמר בחיוך.
הסמקתי, בושה עטפה את כולי והשפלתי ראשי.
כך הוא רואה אותי? בתור 'בחורה ממוצעת.'
"תיארת מס' בנות שאני יכולה לבציג בפנייך. אין בעיה, מחר, באותה השעה." קבעה. הוא הינן ויצא, אני בעקבותיו.
התיישבנו במכונית, נוסעים בשקט חזרה אל הדירה.
"זה היה מעניין." אמר בחצי חיוך.
"כן." מלמלתי.
בראשי צירוף המילים 'בחורה ממוצעת' חוזרות שוב ושוב, לועגות לי.
"הכל בסדר?" שאל לאחר מס' דק' של שתיקה.
"כן." עניתי.
השפלתי ראשי, מרגישה כעס, השפלה ומבוכה אך בעיקר עצב ואכזבה.
תמיד ידעתי שאני לא מושלמת, שאין כזה דבר, אך גבר צריך לגרום לאישה שלו להרגיש מעל ומעבר. אני אפילו לא יודעת אם אני האישה שלו, אם אנחנו יוצאים וגם אם כן, אם ככה הוא רואה אותי, אני מעדיפה שלא.
הוא נאנח, הוציא מן תא הכפפות קופסאת סיגריות, הוציא יחידה, תחב בין שפתיו והצית אותה. ישבתי בשקט, בוהה בידיי, כועסת ומבולבלת.
ממתי הוא מעשן? הקופסא כמעט ונגמרה, זאת אומרת שהוא נוהג לעשן לעיתים קרובות?
הגענו אל בדירה, שקט מביך שרר בין שנינו.
הוא הביט בי מס' פעמים למשך זמן קצר ונאנח.
כשישבנו אל מול השולחן, ואכלנו פיצה, הוא החליט לדבר.
"את מרוחקת, ומנהגת מוזר." אמר.
"אני לא." אמרתי, בוהה בפיצה ומקווה שיפסיק לדבר.
"למה את ממשיכה להתנהג ככה? מה קרה?" שאל בבלבול וכעס.
"למה?," שאלתי בהלם. "אתה באמת לא מבין?" הרמתי קולי. מרגישה את כל ההשפלה עולה יותר ויותר והכעס מבעבע בתוכי.
"תיארת אותי בתור 'בחורה ממוצעת'." צעקתי.
"איזו אישה תרצה שמישהו שבילה איתה זמן ויש לה רגשות אליו יקרא לה כך?" שאלתי בכעס.
הוא התחיל לצחוק, הניח ידו על מצחו ונאנח בהקלה.
"הייל. אמרתי בחורה ממוצעת כי רק כך אימי תבין, זה לא מה שאני חושב עלייך, לא כך אני רואה אותך." הסביר.
"הו.." מלמלתי במבוכה, השפלתי ראשי וחצי חיוך על שפתיי.
"באמת האמנת שאילו ויכולתי לתאר אותך בפני הוריי, הייתי מתאר אותך בכזאת פשטות?" שאל בחצי חיוך והתקרב אליי, הניח ידיו על לחיי והביט בעיניי.
"אני לא יודעת.. סבס, לא דיברנו על הדברים האלה." מלמלתי במבוכה והבטתי בחזהו, נבוכה מכל הסטואציה.
"הייל," קרא, הרים ראשי עם אצבעו וסימן לי להביט בו. "אני יודע שאנחנו במצב מוזר כרגע, אבל אכפת לי ממך," מלמל, הוא שתק למס' רגעים, חשב מה להגיד והמשיך, "ואני יודע שזה הדדי, אבל.. אני לא יודע אם אני יכול להיות מאותם הבחורים שנכנסים למערכת יחסים קבועה." הסביר.
היננתי באיטיות, מעכלת את כל מה שאמר וחושבת מה להגיב.
מה כבר אוכל לומר?
הוא צודק, הוא לא מאותם הבחורים, הוא יוצא, מתראה עם הרבה נשים, שותה ומעשן.
אומנם יש בינינו רגשות לא פתורים, אך לא חייב להיכנס למערכת יחסים.
"אוקי." עניתי.
"אז, מה את רוצה שנעשה בנוגע לזה?" שאל ברצינות.
"מה אתה מציע?"
"אולי נהיה רק.. יזיזים?" שאל בחצי חיוך.
מה?
"מה?" שאלתי המומה.
"את יודעת," התחיל, ניסה לפרט לי אך עצרתי אותו עם הרמת ידי.
"כן, אני יודעת. ולא, זה לא ילך." קבעתי.
חיוכו ירד וכעס על פניו.
"למה לא?"
"סבסטיאן, אני לא יכולה להתנשק איתך, כניראה ולשכב איתך ואז להתנהג כאילו והכל כרגיל כשתביא הנה בחורות." הסברתי בכעס. איך לא הבין זאת בעצמו?
"סעמק," מלמל, הוציא את את קופסת הסיגריות מכיס מכנסיו, הוציא עוד יחידה והצית אותה.
"אל תעשן כשאתה לידי." ביקשתי.
הוא גיחך, הניד ראשו ויצא אל הסלון.
הלכתי בעקבותיו, צופה בו זורק את עצמו על הספה ומעשן, כעס בעיניו.
"מה זאת התגובה הזאת?" שאלתי בהלבול ונעמדתי לצד הספה.
"זאת התגובה של 'אני שם זין' שלי." ענה.
"אתה שם זין על בקשתי?" שאלתי בבלבול.
"כן. את הסיבה שבגללה אני מעשן, וא תבקשי ממני להפסיק? ודרך אגב, אנחנו גרים יחד. אם את רוצה להמנע מן הריח תסגרי בחדרך." אמר בעוינות.
"מה לעזאזל עובר עליך?" צעקתי.
הוא קם ממקומו, כיבה את הסיגריה ונעמג מולי.
"את עוברת עליי. למה את צריכה לסבך את הכל? למה את מתווכחת איתי על כל דבר?" צעק.
"זה לא כל דבר. אני פדשוט לא מוכנה להיות צעצוע. כשיתחשק לך לשחק בי אתה תשתמש בי וכשישעמם לך תביא אחרת. סליחה, אבל אני לא מאותן בחורות פתוחות מבחינה מוחית בכדי לכבד את זה.'' צעקתי חזרה.
הסתובבתי בכדי ללכת, ואז נעצרתי, מסתובבת חזרה אל מולו ומביטה בעיניו.
"ולא בגללי אתה מעשן. אתה מעשן כי אתה אידיוט, שלא מוצא דרכים להתמודד עם דברים אז מוציא את זה עם הנקוטין. זה אידיוטי, נדוש ומסרטן." אמרתי באגביות, מסתובבת שוב בכדי ללכת אך ידו עוצרת אותי.
"מה עכשיו?" שאלתי בעצבים.
הוא חייך וחיבק אותי.
עעמדתי במקומי, דרוכה לחלוטין, מנסה להבין את תגובתו ולא מצליחה.
"סבסטיאן?" לחשתי.
"אל תקראי לי ככה. קראי לי סבס, אני אוהב את איך שזה נשמע כשזה יוצא ממך." ביקש.
"אתה תפסיק לעשן לידי?" שאלתי כתגובה.
הוא צחקק, "אני אפסיק לעשן בכלל אם תקראי לי בייב." לחש באוזני.
הנדתי ראשי, מבינה שהוא צוחק עליי ומכה כתפו.
"אידיוט."