שותף - Partner

4

היי, אז פתחו לוואטפד עמוד באינסטגרם. תעקבו- wattpad.israel

נקשות דלת נשמעו. פלסתי דרכי דרך הארגזים שעמדו באמצע המסדרון אל הדלת. פתחתי את הדלת והבטתי בגבר שלפני.
"היי, מותק." אמר שון בחיוך יפייפה.
"שון," קפצתי עליו בחיבוק.
"התגעגעתי." אמרתי בחיוך. הוא התנתק מן החיבוק והינן.
"מה יש?" שאלה בבלבול. הוא מתנהג שונה מן הרגיל, הוא קר.
"חזרתי מוקדם מן הרגיל, מצטער להרוס." נשמע קולו של סבסטיאן מאחורינו. ניתקתי מבטי משון והסתובבתי אליו. חיוך ממזרי על שפתיו וגבה אחת מורמת בשובבות.
"כן, אתה נראה נורא מצטער." אמרתי בציניות.
"מה הבעיה? יש עוד חדרים פה." אמר בתמימות מזוייפת והצביע לכיוון החדר שלי.
"כן, מותק. בואי." התערב שון ותפס ידי, משך אותי אל החדר.
שון סגר את דלת החדר אחריי והחל לנשק אותי, זזתי באי נוחות והשפלתי ראשי.
"הייל?" שאל ברכות והתיישב על אחת מן הכורסאות.
"מצטערת," עניתי והתהלכתי מצד אל צד, מנסה להרגע.
"הוא נורא חצוף, הריי הודעתי לו שיהיו לי אורחים, אורח ליתר דיוק. הוא אמר שיחזור מאוחר מהרגיל. ועכשיו? הוא חזר מוקדם מן הרגיל. ובכלל, מלכתחילה הוא התנהג בגסות ובקרירות כלפי." התלוננתי והתיישבתי על ברכיו.
"רוצה שאדבר איתו?" שאל וליטף לחיי.
"לא, אתה חבר שלי. אני מקווה שתמשיך להגיע לכאן ללא מבטי שנאה בינכם. אדבר איתו כשתלך." מלמלתי וקמתי מברכיו.
"רוצה לשתות?" שאלתי. משום מה, שון לא דיבר הרבה. בדרך כלל הוא יותר פתוח וזורם.
"לא, תודה." מלמל ונימת כעס בקולו.
"שון, מה קרה?" שאלתי והתיישבתי מולו.
"את גרה עם גבר אחר, זה העיניין." ענה בכעס והביט לכל מקום חוץ מאלי.
"אל," הגבתי ותפסתי פניו בידיי, מסמנת לו להביט בי ומורידה ידיי אל ידיו.
"אני אוהבת אותך. הוא רק שותף לדירה, שבמקרה הוריי מכירים את הוריו. אין דבר מעבר לנראה לעין." הסברתי בעדינות.
"הבחור הזה לא מוצא חן בעיניי." מלמל.
"גם בעיניי." צחקקתי. הוא חייך ומשך אותי אליו, נישק אותי ברכות האופיינית לו. הכל רך איתו, הסקס, החיבוקים, המגע, הנשיקות, הדיבור. הוא תמיד היה עדין אליי. לצידו הרגשתי כמו כלי חרסינה יקר, אהבתי את התחושה הזאת.. שמישהו דואג לי עד כדי כך.
"אני אוהב אותך." לחש והביט בעיניי.
"גם אני." אמרתי בחצי חיוך ונשקתי אותו נשיקה יבשה. קמתי ממנו ופתחתי את דלת החדר, "אני הולכת למזוג לנו מים, רוצהמשהו מיוחד?"
"חוץ מאשר אותך? שום דבר." אמר בחיוך יפייפה ושלח אותו לדרכי.
נעמדתי במרכז המטבח, מחטטת במקרר הענקי ולא מוצאת מים.
עברתי את המסדרון ונקשתי בדלתו של סבסטיאן.
נשמעו רישרושים של פלסטיק, אחרכך של שקית ובסוף חבטה בריצפה. צווחת אאוץ' בקול נשי נשמע והחנקתי צחוק.
"כן?" שאל ופתח רק מעט מן הדלת, הוציא ראשו אליי והסתיר חדרו עם גופו.
"איפה מים?" שאלתי ישירות בחיוך צבוע.
"צריך לקנות, יש קולה ומיצים." ענהוטרק את הדלת. אני עדיין מול דלתו, פעורת פה ומוכת הלם.
"חסר תרבות.." מלמלתי לעצמי בדרך חזרה אל המטבח. הוצאתי כוסות, שלקח לי לפחות חמש דק' למצוא אותן. הוצאתי מיץ ענבים, מזגתי לכוסות, החזרתי את הבקבוק למקומו והלכתי אל החדר.
שון שוכב על מיטתי ללא חולצה. עורו החלק והשזוף זוהר בגלל השמן שהוא מרח על עצמו.
החנקתי צחוק כשהוא הרקיד גבותיו אליי והנחתי את הכוסות על שולחן העבודה.
"מה אתה עושה?" שאלתי בבלבול וניגשתי אליו באיטיות.
"חשבתי להשתעשע מעט." אמר בחיוך והחניק צחוק. שנייה אחרי זה שנינו התפרצנו בצחוק. הוא מתגלגל על המיטה ומלכלך את מצעים החדשים שלי, בעוד שאני יושבת על השטיח ומכה את הריצפה עם אגרופי הקטן.
"אתם מוזרים." נשמע קול מכיוול הדלת.
הסתובבתי אל סבסטיאן ושלחתי לו מבט נוזף.
"למה לא נקשת?" שאלתי בכעס.
"נקשתי, לא שמעתם בגלל שצחקתם," הסביר, "אין צורך להאריך את השהות שלי בחדרך, היילי. רק רציתי לשאול, חבר שלך נשאר לארוחת ערב?" שאל והביט בשון. שון הביט בי ומשך כתפיים.
"כן, כניראה." עניתי והבטתי בעיניו.
"מעולה, גם לי יש אורחת. נתראה באחורת הערב." אמר ויצא מן החדר, סגר את הדלת אחריו.