שותף - Partner

31

"מה אתה עושה?" קולה נשמע.
הרמתי ראשי במהירות, מביט בפנייה המבולבלות.
"למה את מתכוונת?" שאלתי בבלבול, מביט בשפתייה.
"למה אתה יושב ככה?" שאלה והתרוממה, מפנה לי מקום בספה.
קמתי מן השטיח, מתיישב בספה, לא קרוב ולא רחוק ממנה.
היא הביטה בי בשקט, נראת מוסחת. חקרתי כל דבר קטן בה, מן השיער המבולגן עד הבגדים המקומטים. בכל מצב היא נראת עוצרת נשימה.
"הסתכלתי עליך ישנה." הסברתי. היא הרימה ראשה במהירות, מבטינו נפגשים.
"למה?" שאלה, קולה רך וחלש.
"כי אני אוהב אותך." עניתי בשקט.
אני יותר מאוהב, אני מכור. אפילו אלוהים לא יבין את מה שאת עושה לי. יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך. כל כך הרבה דרכים לבטאות את אהבתי אלייך. אבל משהו לא מסתדר. אני יודע שאני הדפוק בסיפור. אני לא מוכן להתחייב, לא כי אני לא רוצה, אלא שאין לי מושג איך.
היא המשיכה לשבת בשקט, נראת טרודה במחשבות, בוהה בידייה.
"את לא חייבת להגיב. אל תתיחסי אל זה. אני מצטער על שהייתי אידיוט. משהו בבחור הזה חירפן אותי." מלמלתי, "את יודעת מה?" התפרצתי, "זה אפילו לא הוא. זאת את." אמרתי בכנות.
"את זאת ששיגעה אותי. את והלבוש הזה. מי לא יסתכל עלייך כשאת נראת ככה?" מלמלתי מכעס. אני לא חושב. אין לי מושג איך מה שאמרתי קשור לריב שלנו.
"מה?" שאלה בשקט. כניראה גם היא מסתבכת.
"סתם, עזבי. לא התכוונתי. תראי, אני קנאי, אני מטורף עלייך ואני לא יכול להיות לצידך בידיעה שגבר ש'השפיע עלייך' יושב לצידך. זה אנוכי מצידי, אני יודע. אבל זה האופי שלי." הסברתי.
היא הינהנה באיטיות, שוקלת את דבריי ומסתכלת לכל עבר. אני מביט בשפתייה הבשרניות. היא נושכת את השפה התחתונה שלה בלחץ, מעבירה עליה את לשונה ונושכת שוב. אני מרגיש את איברי מזדקף. 'לא עכשיו.' ציוותי לו בשקט. אך הוא רק המשיך להזדקף בכל פעם בה היא חזרה על הפעולה.
"היילי." התפרצתי. מקפיץ אותה ממקומה, גורם לה לנשוך את השפה בחוזקה.
היא אחזה בשפתה, הביטה בי בכעס והעבירה ידה.
"אתה משוגע?" שאלה בכעס.
היא המשיכה לדבר, אך הדבר היחיד בו התרכזתי הוא השפה שלה. נפוחה, פועמת ואדומה יותר מתמיד.
אני מתחיל להבין את המשפט 'גברים חושבים מן הזין.'
היא הפסיקה לדבר, מביטה בי בשקט. מבינה לאן אני מביט ומסמיקה.
היא ניקתה גרונה בשקט, מנסה לפקס אותי.
"את כל כך סקסית." אמרתי בצרידות.
פיה נפתח, היא שואפת אוויר ומביטה אל שפתיי.
חייכתי אליה חצי חיוך, יודע שזה מה שישכיח ממנה את מעט העצבים.
היא קמה ממקומה במהירות, מתיישבת עליי, רגלייה בשתי צדדי, ומנשקת אותי בפרעות.
נישקתי אותה יותר חזק, אחזתי במותניה והצמדתי אותה אליי, נותן לה להרגיש את הזיקפה שלי.
היא פלטה גניחה, משתפשפת בי במהירות.
הורדתי ממנה את החולצה במהירות, מנתק את החזייה ומביט ביופייה. היא חייכה חיוך יפייפה והסמיקה. איך אחרי כל מה שעברנו, היא עדיין מתביישת?
היא קמה ממני, הורידה את השאר באיטיות, מתגרה ומגכחת כשאני קם אליה.
הורדתי את הג'ינס במהירות, קורע את החולצה מעלי ונצמד אליה.
היא נשענת על הקיר, מביטה בעיניי בתשוקה ומורידה ממני את הבוקסר.
היא חייכה אליי חיוך אוהב בעודי כורך זרועותי סביבה.
עצרתי מיד. היא הביטה בי בבלבול, מרגישה נבוכה ומתרחקת ממני.
היא התלבשה באיטיות, שולחת אליי מס' מבטים קצרים.
"בואי, שבי." ביקשתי, מסמן לה לשבת על הספה בעודי מתלבש.
"אני יודע שאני לא בסדר." התחלתי.
"סבסטיאן, על מה אתה מדבר?" היא שאלה בבלבול. אני יכול להבין, עצרתי באמצע הכל.
"תקשיבי." ביקשתי, "אני מצטער. את מביטה בי בכזאת אהבה, כשהדבר היחיד שעולה לראשי הוא החדירה אלייך." אמרתי בשקט. היא השפילה ראשה, מרגישה רע עם עצמה. לא, לא לזה התכוונתי.
"הייל. אני יותר מ-אוהב אותך. אני יותר ממאוהב בך. אני רוצה שנתחייב, שתהיי רק שלי. ששום גבר אחר לא יסתכל על הגוף שלך, יגע או ינחם אותך. לא ידעתי קנאה מהיא עד לפני שלשום." אמרתי ברצינות. היא הרימה ראשה, מביטה בעיניי. מבטה מעורבב עם הלם ושמחה וחיוך מאוהב עולה על שפתייה.
"אז, אנחנו מתויגים. תשכחי מכל גבר אחר כי את שלי." לחשתי בשקט, רוכן לנשק אותה.
"יש בעיה." מלמלה.