שותף - Partner

25

בנות, אני מעריכה את ההצעות שלכן, אבל רעיונות צריכים לצוף בראש בכדי שימשיכו עם הזרם. מקווה שהבנתן למה אני מתכוונת.
חוץ מזה, אתן רושמות את מה שכבר העברתי וזה מבלבל.
בנוסף, אני ממליצה על סיפור של OrianAzar, 'האם תשמור על סודי?'
הוא דיי רחוק מן הטעם שלי בסיפורים, אך הוא גם מציאותי יותר. מדובר על קשיים שעוברת נערה, פיזיים ונפשיים. תביני הכל כשתקראו. ^.^

"אז, מה הוחלט?" שאל בחצי חיוך ונכנס לחדרי, נזרק על מיטתי ושילב ידיו מאחורי ראשו.
"שנישאר ידידים." עניתי באדישות.
זה רחוק ממה שאני רוצה.
אני רוצה להתעורר עם הפנים היפות שלו לצידי, להיות עטופה בזרועותיו וללמוד על הבן אדם הזה כמה שיותר.
איך זה הגיוני, ששנינו אוהבים מרחוק, כשאנחנו גרים באותה הדירה?
"בטוחה?" שאל, קם מן המיטה ונעצד אל מולי.
"אלא אם יש לך הצעה שונה מלהפוך אותי אל יזיזה, אז כן. אני בטוחה." עניתי.
"אוקי." מלמל בכעס. הוא יצא מן חדרי וטרק את הדלת אחריו.
נאנחתי ונזרקתי על מיטתי, מריחה את הבושם של סבס על הכרית ומחייכת חצי חיוך.
למה הוא הורס את הכל?
לאחר רבע שעה נקישות נשמעו, סבס פתח את הדלת ושעשוע בקולו.
צחוקה של קייט נשמע, דלתו נטרקה ושקט שרר בדירה.
עצמתי עיניי בחוזקה, עוצרת את הדמעות בכל כוחי ומתנשמת בכבדות, מנסה לעכל.
שמעתי אנחה, אחריה עוד אחת ועוד אחת, במשך שעות ישבתי והקשבתי להנאתם, לחריקת המיטה בריצפה מרוב המהירות, לצחקוקים ולהתנשמיות.
צחקתי מבחוץ שציפיתי ממנו ליותר, בכיתי מבפנים על עצם זה שאני עדיין שומעת, עדיין שומעת אותה, גונחת ונאנחת, צועקת ונרגשת ממגעו, המגע שהיה פעם עליי.
הרמתי ראשי מן ידיי ונטקלתי בהשתקפותי במראה. עיניי אדומות, לחיי מכוסות שחור ואפי אדום. שיערי מבולגן וידיי אוחזות זו בזו בחוזקה סביבי, מונעות ממני להתפרק.
שאפתי אוויר בחדות, מחליטה לקום ולנקות את עצמי ומעצמי את הרגשנות הזו.
שטפתי פניי, סידרתי את האיפור, לבשתי שמלת ערב כחולה ונסעתי אל בית הוריי.
נקשתי בדלת, שומעת את צחוקה של אימי ואת אבי מגחך, עוד מס' אנשים מדברים, צוחקים בינהם. כניראה אימי עורכת עוד מסיבה.
הדלת נפתחה בידיי המלצר, הוא חייך בנימוס וזז הצידה, סימן לי להיכנס. הודתי לי כראוי ונכנסתי אל המרכז הבית, רואה שולחן ארוך מדיי וערוך במאכלים הכי טעימים שיש.
הסתובבתי בבית, מחפשת את הוריי. הבית נראה ריק, למרות הרעש הנשמע.
כניראה הם החצר. נגשתי אל המרפסת, מאתרת את אימי ויצאת אליה. בדרך נתקלתי במישהו. הוא נראה בן גילי, נאה, מסוקס וגברי. שיערו שחור, עיניו חומות והזיפים שלו מעוצבים בצורה שאני אוהבת. הוא גבוה ,חסון והידיים שלו, שכרגע אוחזות בכתפיי, הן חזקות כל כך. הכל בו צועק ביטחון וכוח. הגבר נוטף סקס אפיל.
"את בסדר?" שאל. קולו עמוק ומחוספס.
"כ-כן." מלמלתי. מרגישה מובכת תחת עיניו.
"מה שמך?" שאל, הוריד ידיו מן כתפיי ושילב אותן מאחורי גבו, הוא עמד עמידה זקופה, אך גם זחוחה. גבתו קמורה וחצי חיוך על שפתיו. עיניו מכווצות, כאילו והוא מנסה לראות דרכי.
"הייל-היילי ארג'נט." גמגמתי בשנית. הוא הזדקף וחקר גופי.
"יפה כמו אימה." מלמל.
"כריסטיאן גריי,"(השם היחיד שעלה בראשי, לא קשור אל חמישים גוונים של אפור.)
"נעים להכיר." סיים. שלחתי ידי ללחיצה. הוא גיחך, הניח ידו השמאלית על מותני ואחז בלחי עם הימינית. הוא רכן אליי, נישק לחיי, הסתובב בעדי ללכת ואז נעצר. הוא סיבב חצי גוף אליי ואמר, "אני לא נוהג ללחוץ ידיים." ואז יצא.
עמדתי מס' שניות בכדי לעכל את מה קרה, שאפתי אוויר בחדות ויצאתי אל כיוון אימי.
הרבה מכרים שלי ניגשו אליי, הציגו אותי בפניי אנשים ושאלו איך הכל הולך עם הדירה החדשה. גם הוריו של סבסטיאן פה. אביו קרץ לי כשלום ואימו סימנה לי שתיגש אליי מאוחר יותר.
אימי עמדה לצידי, שילבה ידה בשלי ודיברה עם כל מני נשים שניגשו אליינו.
"הכל טוב?" שאלה. הבטתי בה, רואה שהיא לא מביטה בי ומניחה שהיא מדברת אל אחרים.
היא מזיזה ידי עם מרפקה ומחייכת.
"דיברת אליי?" שאלתי בבלבול. היא צחקקה, היננה ורכנה בכדי ללחוש לאוזני.
"כן, יקירה. מצטערת שלא הבטתי בך, פשוט זה היה יכול להראות יותר מדי בולט בעיניו, הגבר חד עין." אמרה.
הצמדתי גבותיי בבלבול ובחנתינאת הסביבה, נתקלת בעיניו של כריסטיאן. הוא חייך חצי חיוך והסתובב אל האישה איתה דיבר, לחץ ידה ופנה אלינו.
חשבתי שהוא לא נוהג ללחוץ ידיים.
"אמנדה, יפייפה כתמיד." פנה אל אימי. היא הסמיקה, ציחקקה והניחה יפה על כתפו.
"כריסטיאן גריי, פלא שהגעת הנה אחרי מה שעברת השבוע." אמרה בדאגה.
"אני מסתדר." אמר בחיוך.
"איש עסקים אמיתי." החמיאה. הוא הנן והביט בי.
"היילי, נחמד להתקל בך שוב." אמר וגיחך. אימי פערה עיניה וחייכה.
"נפגשתם כבר?" שאלה בעיניין.
"לפני מס' דק' בדרך הנה." עניתי. הוא הביט באימי המרוצה וגיחך.
"אני אלך," הביט באימי בחיוך.
"נתראה." פנה אליי והלך.