Grey A \ The Story Of A Fallen Angel

פרק 4

במשך יומיים שלמים רצתי בלי הפסקה ביער המכושף. ואני באמת מתכוונת בלי הפסקה.

לא אכלתי, שתיתי, עצרתי או אפילו הלכתי לשירותים במשך יומיים.

אני כל כך מתגעגעת לשירותים!

המזל שיחק לצידי בכל עניין הריצה. היו כמה פעמים שנקעתי את הקרסול בדרך, וכמה פעמים שנחנקתי כי לא היה לי אוויר, אבל המזל שלי הוא שהגוף שלי יכול לרפא את עצמו. זה מזל כי אחרת לא הייתי שורדת.

מה שהיה מדהים זה שגם 'החליפות השחורות' לא הפסיקו לרוץ אפילו לא לשנייה. הם רצו באותה פרמידה עם אותו בן אדם בראש.

כבר בפעם השישית ביומיים האחרונים נקעתי את הקרסול. רצתי בצליעה כי ידעתי שאסור לי לעצור. ופתאום נפלתי.

נפלתי במשך דקה שלמה אל תוך האדמה. נחתתי על גבי והרגשתי את כל הנזק שנוצר בגוף שלי.

עיניי נעצמו בחוזקה, וגניחת כאב יצאה מפי. שמעתי איך הדם זרם החוצה מגופי ויצר נהר זורם על האדמה שלא הייתה נעימה במיוחד.

באותו הזמן שמעתי צעדים מהירים מתקדמים לעברי. ואחרי שנייה ראיתי בטישטוש, פרצוף מבולבל ואבל באותו הזמן רגוע, שהתחיל לבדוק את סימני החיים שלי.

"תקשיב ותקשיב לי טוב! אני צריכה שתחזיר למקום את כל העצמות השבורות, תמצא את הדימום ותעצור אותו!"

אמרתי בכעס וכאב.

"אוקיי, טוב, תרגיעי!"

שמעתי את קולו של היצור שהיה עצבני מהגישה שלי.

הרמתי את ידי, ראיתי שהעצם יצאה מתוך היד ורק אחרי שהבנתי שהיד שלי במצב רע מאוד, ורק אז התחלתי להרגיש את הכאב הנוראי.

"נו..."

אמרתי בעצבנות וגנחתי מכאב. היצור תפס את ידי, ובלי להגיד מילה, הוא החזיר את העצם למקום. צרחתי.

היצור נעמד ולא זז.

"נו למה אתה עומד בזמן שאני מלכלכת את כל האדמה בדם שלי?! יש לי צלע שבורה שניקבה לי את הריאה, כמה חוליות שבורות, קרסול שבור, ודימום מטורף, אז למה אתה מחכה?!"

צעקתי עליו תוך כדי שהשתעלתי דם.
היצור לא חיכה לרגע והתחיל להחזיר למקום את כל העצמות.

הוא התחיל בקרסול, עבר לחוליות, ואז דחף את ידו לתוך הגוף שלי כדי להוציא את הצלע מהריאה.

כל זה לא היה כיף. אני פשוט בכיתי וצעקתי בלי שליטה מרוב כאב. ושמתי לב למשהו חשוב, תהליך הריפוי שלי נהיה יותר איטי.

אחרי כמעט חצי שעה הצלחתי לעמוד שוב, והדבר הראשון שעשיתי היה לשאול:

"איפה השירותים?"