נקודת מבט - פולי
עוד שבוע מעייף של אימונים עבר ואין שום רחמים. כל כך קשה לי לעבוד כשאני לא ישנה מספיק שעות בלילה במשך זמן מתמשך.
הופתעתי מהעובדה שהגוף שלי עוד לא הגיע לנקודת שבירה, אבל מהצד המנטלי כבר מזמן נשברתי.
כל פעם שהייתי נכשלת הייתי מוותרת ומתפרקת, צעקות, בכי, קללות וכל הכיף שבאמצע.
עד שהגיע יום שלישי אחד שבו לא יכולתי יותר.
"שוב!"
מלאה צעקה עלי בכעס.
"עד שזה יהיה מושלם!"
הקול שלה הדהד באוזניי.
בזמן האחרון מלאה ואני עבדנו על לחימה עם גרזן הרבה יותר באשר בדרך כלל וזה אומר הרבה יותר פציעות.
בלי התרעה מוקדמת, עוד חץ עף לעברי במהירות מטורפת ובזריזות שברתי אותו בעזרת הגרזן אך עדיין לא הצלחתי להתחמק מהשברים והם חתכו אותי בכתף ופנים.
דם התחיל לטפטף מהפצעים שנוצרו והרגשתי את חמימות זרם הדם שנוצר על פני. העברתי את מבטי לכתף שגם התחילה לדמם וראיתי את הפצע הפתוח בגלל שהחולצה הדהויה שלבשתי נקרעה.
כעס התחיל לצוף מעל פני השטח ולאט לאט הפצעים נעלמו כלא היו. אבל החולצה נשארה מוכתמת בדם והכעס רק הלך וגבר.
החולצה הדהויה שלבשתי הייתה מלאה בקרעים ספוגי דם. זה כבר היה הניסיון השביעי שלי להצליח לא להיפצע מהחץ אחרי שנשבר אבל גם הוא נכשל.
אני לא יודעת אם זה היה הכעס או התסכול שניהם ביחד אבל כשהחץ השמיני עף לכיווני איבדתי את זה.
הכעס עכשיו שלט במוחי וגופי. הגרזן שבר את החץ לשניים והשברים לא פגעו בי, אבל זה לא עצר אותי. הנפתי שוב את הגרזן הדו צדדי, הנחתי אותו כל כתפי והתקדמתי בצעדים גדולים לכיוון מלאה.
"לדעת, לזכור, לבצע"
אמרתי בקול מזלזל.
"אותו משפט מעצבן!"
המשכתי להגיד תוך כדי הליכה.
"הצלחת, באופן מושלם"
מלאה אמרה ברוגע. עצרתי כשהייתי במרחק צעד קטן ממנה.
"באופן מושלם?
באופן מושלם?!
באופן מושלם!"
קולי התחזק בהדרגה והסתיים בצעקה שהרעידה את כל אזור האנדרטה.
קול שיצא מפי כבר לא היה שלי, הוא נהפך לקול עמוק ובאותו הזמן גבוה וזה לא היה נעים לאוזן.
"כמות הכאב והתסכול שספגתי בשבועות האחרונים זה לא כמות שאף אחד צריך לספוג!"
צעקתי על מלאה בכעס.
YOU ARE READING
Grey A \ The Story Of A Fallen Angel
Fantasyאני לא יודעת איפה טעיתי, אבל כל מה שניסיתי לשכוח חזר, והרבה יותר גרוע. ידעתי שאין מה לעשות, אם אני רוצה לשמור על מי שאני אוהבת, אני חייבת לברוח. ~~~~~~~~~~~~~~~ למה היא הייתה חייבת לברוח? אני לא אשם! איך יוצאים מהסיפור הזה?! ...
