נקודת מבט - פולי
ריצה למרחקים ארוכים זה חשוב כשאתה מסתובב ביער. למדתי את זה אחרי ריצה של כמעט שלוש שעות עם בלאק ביער.
"מתי מגיעים?"
שאלתי חסרת נשימה.
"יש עוד זמן"
הוא ענה ברוגע תוך כדי ריצה.
"אז אפשר לעצור?"
שאלתי בייאוש.
"אני יענה לך מה שאמרתי לך כבר בחמש הפעמים האחרונות ששאלת, לא!"
הוא ענה בכעס.
שתקתי בכעס והמשכתי לרוץ אחריו. פניות, שבילים לא מסומנים, התחמקות תמידית מעצים. זה כל מה שהצלחתי לקלוט כי גופי לא קיבל אנרגיה.
ראייתי הטשטשה כוחי הלך ואזל במהירות, אבל המשכתי לרוץ.
לרוץ, ולרוץ, ולרוץ, ולרוץ, ושחור.
התעוררתי עם כאב גב נוראי בגלל ששכבתי על האדמה. התיישבתי תוך כדי שיד אחת תמכה בגב ויד שנייה החזיקה במצח בניסיון כושל לעצור את הסחרחורת שתקפה אותי.
אני שונאת לקום מהר מדי!
קמתי לאט והתחלתי לסקור את הסביבה. סובבתי את ראשי לצד ימין וראיתי כניסה למערה חשוכה. סובבתי את ראשי לצד שמאל וראיתי יער.
עמדתי בתוך מעגל גדול שבו לא צמח אף עץ או שיח.
מוזר...
התחלתי ללכת צמוד לעצים עם קו המתאר הדמיוני של המעגל. כל העניין הזה הרגיש לי מעל הרמה שלי, וזה לא הרגיש לי טוב.
המשכתי ללכת לאט עם קו המתאר של המעגל בוחנת כל פרט שאני יכולה לראות. ואז נזכרתי שאני גם יכולה לשמוע.
אין לי מה להגיד לעצמי אבל בא לי לתת לעצמי סטירה כי אני גאונה.
ציניות...
הקשבתי לסביבה וצמרמורת עברה בגופי. השקט הרגיש מוזר, מכושף! השקט היה מכושף.
צעדים איטיים ובטוחים התחילו להתקדם לכיווני מתוך המערה. ההד הלך ופחת ככל שהצעדים התקרבו לפתח המערה.
נעמדתי באמצע המעגל בדיוק מול פתח המערה וניסיתי לראות מה קורה בתוכה אבל זה היה חשוך מידי. גם ממש בפתח המערה היה חושך שדרכו לא היה אפשר לראות כלום.
מוזר מאוד...
ההרגשה שקיבלתי מהמקום הזה הייתה מוזרה ולא הצלחתי להסביר את זה.
חזרתי להקשיב לצעדים שהיו מאוד לפתח המערה. הרגשתי איך זיעה מתחילה להצטבר על מצחי ועורפי מרוב לחץ לא מוסבר.
YOU ARE READING
Grey A \ The Story Of A Fallen Angel
Fantastikאני לא יודעת איפה טעיתי, אבל כל מה שניסיתי לשכוח חזר, והרבה יותר גרוע. ידעתי שאין מה לעשות, אם אני רוצה לשמור על מי שאני אוהבת, אני חייבת לברוח. ~~~~~~~~~~~~~~~ למה היא הייתה חייבת לברוח? אני לא אשם! איך יוצאים מהסיפור הזה?! ...
