נקודת מבט - פולי
"אני שונאת להקיא"
מלמלתי בכעס תוך כדי שהקאתי.
"את פשוט קצת חולה"
בלאק אמר בזמן שישב לידי.
"זה לא-"
הקאתי שוב לתוך השיח המסכן. הבטן כאב לי אבל לא מאוכל והרגשתי כאילו משהו תקוע לי בגרון.
"זה לא הגיוני"
אמרתי את המשפט בשלמותו אחרי כמה שיעולים.
"אם זה מחלה לא רצינית אני לא הייתי אמורה להיות חולה מלכתחילה, לגוף שלי יש מערכת החלמה מהירה מאוד"
אמרתי בזמן שהשתעלתי עוד קצת.
"משהו לא בסדר"
אמרתי בדאגה כמה שניות שלפני שהקאתי שוב. הבטן כאבה לי, הייתה לי סחרחורת והרגשתי כאילו כל עצי היער סוגרים עלי.
אבל זה לא הגיוני.
ניסיתי לחשוב, זה הרגיש לי יותר מידי מוכר. לא הסיטואציה, היא עוד לא קרתה לי בחיים, להקיא ביער כשלידי יושב בלאק ומסדר עלים כרצונו. אבל התסמינים, סחרחורת, כאב ראש, בחילה, הקאות.
"התקף חרדה!"
קראתי מרוצה מעצמי.
"יש לך עכשיו התקף חרדה?"
בלאק שאל אותי בבילבול.
"לא אני ולא עכשיו"
אמרתי ואז הקאתי נוזלים שהנחתי שהיו מיצי קיבה ומים. הסתובב לי הראש והחלטתי שלהתיישב ליד בלאק יהיה רעיון טוב יותר מאשר להתמוטט.
"יש לי קשר מנטאלי - פיזי עם מישהו והמישהו הזה עבר התקף חרדה"
אמרתי בעייפות.
"אבל לא זכרתי שהקאות זה חלק מהעסק"
בלאק העלה נקודה חשובה.
"זה לא. אני לא יכולה להסביר את זה אבל הניחוש שלי הוא שהוא ראה משהו מגעיל"
עניתי לו לא סגורה אם מה שאמרתי נכון.
"אני רק רוצה לוודא, את אמרת: 'חיבור מנטאלי - פיזי' לפני שנייה?"
בלאק שאל. עניתי בחיוב.
"מה עוד את מסתירה ממני?"
בלאק שאל עם טיפת כעס בקולו אבל הוא ידע שאני לא מתכוונת לענות על השאלה. הרגשתי את סקרנות שקרנה ממנו אבל גם הרגשתי איך הוא ריסן אותה בשבילי.
"בבוא היום אני אספר לך אני מבטיחה, אבל עכשיו זה יכול לסכן אותי, אותך ואותו אז עכשיו אני לא אספר"
עניתי של השאלה שהוא אפילו לא הספיק לשאול.
"מה המישהו הזה שלך עושה עכשיו?"
YOU ARE READING
Grey A \ The Story Of A Fallen Angel
Fantasyאני לא יודעת איפה טעיתי, אבל כל מה שניסיתי לשכוח חזר, והרבה יותר גרוע. ידעתי שאין מה לעשות, אם אני רוצה לשמור על מי שאני אוהבת, אני חייבת לברוח. ~~~~~~~~~~~~~~~ למה היא הייתה חייבת לברוח? אני לא אשם! איך יוצאים מהסיפור הזה?! ...
