נקודת מבט - טיי
אחרי השיחה עם בלאק לא יכולנו לחזור למפקדה, מכיוון שבלילה היער המכושף הוא מקום מסוכן אז נשארנו לישון במאג.
ראש הכפר רייגן הייתה מאוד נחמדה למרות השיחה שניהלה עם בילי בתחילת הביקור שלנו במאג.
בילי הוא לפריקון מאוד מיוחד...
היא סידרה לנו הבנים בקתה ואת רוזי היא אירחה בביתה.
שכבתי בלילה במיטה אבל לא הצלחתי להירדם. דבר ראשון, האזיקים הציקו לי. דבר שני, סרבל האסיר המיוחד הוא מאוד מאוד זוהר. ודבר אחרון, הרגשתי שמישהו צופה בי.
אז החלטתי לעשות מעשה ככל הנראה מטופש, אבל הייתי צריך לבדוק אם באמת מישהו צופה בי.
קמתי מהמיטה בקשט והתפללתי בליבי שהאזיקים לא עשו יותר מדי רעש. ויתרתי על לנעול את נעלי והתקדמתי בשקט לכיוון דלת הבקתה.
יצאתי בהצלחה מהבקתה והתחלתי לשוטט בכפר. הלכתי בשקט על שבילים הקרים מבטון וסרקתי את המנורות שהפיצו אור על השבילים במאג.
פתאום שמתי לב שלא הלכתי, צלעתי.
התקדמתי בשבילים בלי שום כיוון, אבל הרגשתי את הכאב ברגל מתחזק. אז היה לי כיוון פשוט לא הייתי מודע אליו, אפשר לומר שעקבתי אחרי הכאב.
אחרי צליעה של כמה דקות הגעתי לקצה השני של הכפר.
האורות היו מעומעמים ושמעתי משהו זז מאחורי העץ שעמד מולי. צללית שחורה נשענה על העץ הגדול.
ברדס שחור כיסה את פניה, והבגדים שלבשה לא היו שלה, אבל ידעתי שזאת היא.
"מה אתה עושה פה? למה לא ברחת?"
שאלתי אותה.
"למה אתה פה עם סרבל צהוב זוהר של אסירים מיוחדים?"
היא החזירה לי בשאלה.
אף אחד לא אמר דבר, רק הבטנו אחד בשני. כל הרגשות שלי התחילו להשתגע, רציתי כל כך ללכת ולחבק אותה, אבל לא הצלחתי לגייס את הכוחות לעשות את זה.
היא קטעה את השתיקה:
"גבריאל אמר לי שיש בעיה אז הייתי צריכה לברר"
גחכתי בשקט ועניתי לה:
"הינה הבעיה שלך"
חיוך נפרס על פניה וגם על פני. היא גורמת לי להרגיש טוב כמו רק היא יודעת, אפילו במצבים כאלה.
"מה קרה?"
היא שאלה בקול עדין.
"הפלילו אותי"
עניתי.
"במה?"
היא שאלה בהפתעה.
YOU ARE READING
Grey A \ The Story Of A Fallen Angel
Fantasiאני לא יודעת איפה טעיתי, אבל כל מה שניסיתי לשכוח חזר, והרבה יותר גרוע. ידעתי שאין מה לעשות, אם אני רוצה לשמור על מי שאני אוהבת, אני חייבת לברוח. ~~~~~~~~~~~~~~~ למה היא הייתה חייבת לברוח? אני לא אשם! איך יוצאים מהסיפור הזה?! ...
