Grey A \ The Story Of A Fallen Angel

פרק 24

נקודת מבט - טיי

התשובה שלנו לעסקה של קריסטיו הייתה כן. זאת עסקה טובה מאוד בשבילי אבל אני לא יודע מה המניע הנסתר של זארה.

עברו ארבעה ימים מאז קבלת העסקה ורוזי וקריסטיו עבדו סביב השעון והתכוננו למשפט בזמן שאני וזארה השתעממנו בתאים שלנו, ואם לא בתאים אז החוקרים שעשעו אותנו עם שאלות בחדרי החקירות.

החקירות נעשו יותר ויותר אגרסיביות וגם קרו בתדירות גבוהה יותר, היו ימים שהייתי מגיע יותר משלוש פעמים לחדר חקירות רק כדי שהחוקרים ינסו לשבור אותי כדי לקבל וידוי.

אבל בגלל העסקה גם קריסטיו התחיל לבוא לחקירות שלי וזה גרם להמון שאלות. אפילו לקחו לחקירה את זארה רק בגלל שהוא בתא מולי.

הרגשתי איך כל העולם שלי יוצא מכלל שליטה וגם הרגשתי כעס.

"זארה למה אני כל כך כועס?"

שאלתי אותו כשקיבלנו את ארוחת הערב שלנו.

"אני לא יודע טיי"

הוא ענה אחרי שסיים ללעוס את הכרובית המבושלת.

"קרה או עוד לא?"

זארה שאל בסקרנות.

"זה לא קרה, זה קורה עכשיו"

אמרתי נואש מנסה להחזיק את הכעס בפנים.

"זה לא הגיוני"

הוא אמר מבולבל כשהניח את הצלחת על השולחן ליד מיטתו.

"אני יודע זארה זה ממש לא הגיוני אבל אני ממש מרגיש את הכעס זורם בדם שלי"

אמרתי תוך כדי התהלכות עצבנית בתא שלי.

הרגשתי את הכעס בעוצמה שאני לא יודע אם אי פעם הרגשתי. התסכול והכעס התערבבו ביחד לתערובת חזקה של רגשות שליליים וכאב לי בחזה לשמור אותם בפנים.

הרגשתי צורך עז להוציא הכעס אבל ידעתי שאם זה מה שאבחר לעשות אני אכנס למגדל הכחול גם בלי משפט.

התיישבתי על המיטה וכיסיתי את פניי עם ידיי מקווה בליבי שאף אחד לא חושד בשום דבר. עצמתי את עיניי בתקווה שהכאב בחזי יעלם, אבל הוא לא נעלם.

במקום זה תקפו אותי תמונות של מוות. אנשים ויצורים על טבעיים מתים, ממש טווח בלי רובים. הם פשוט מתים.

ההרס, הכעס, המוות, זה נפל כמו פצצה משום מקום. פתאום הרגשתי תחושה של סחרחורת למרות שישבתי ועצמתי את עיניי. כל הגוף התחיל לכאוב ובנוסף לכל זה תחושת בחילה נוראית תקפה אותי.

קמתי מהמיטה בקושי ומרוב סחרחורת יד אחת נשענה על הקיר והיד השנייה עדיין כיסתה את שתי עייני בתקווה שזה יעצור את הסחרחורת, אבל זאת הייתה תקוות שווא.