נקודת מבט - פולי
חזרתי מאוד נסערת אחרי הביקור בלונדון והיה לי קשה לתפקד בתור הנסיכה. הפכתי ליותר אכזרית מיום ליום, יותר נואשת.
טיי הזכיר לי דברים שכבר הספקתי לשכוח, דברים שהבטחתי לעצמי שאני לא אשכח.
אולי חיפשתי תירוץ לברוח?
אולי היה לי קשה מידי אז ברחתי?
מצאתי לי משפחה שדאגה לי, אז למה ברחתי מהם?
'החליפות השחורות', תהיתי מה עלה בגורלם, כי בסופו של דבר הם איבדו את עיקבותיי ולא השלימו את משימתם, שוב.
שאלתי את האחיות מה הם בעצם 'החליפות השחורות' ואחרי שיעור היסטוריה לא צפוי הן אמרו לי שהם בעצם נשמות של אנשים רעים שעונו בגיהינום וכל הנשמות האלה כבולות בקללת הנצח.
מקסים.
עבר שבוע מביקור בלונדון, אני לא יודעת מה קרה לי, התרחקתי. כל יום במשך רוב היום הייתי רצה ביער, עוזרת מידי פעם לכפרים מגרשת פורצים, אבל היו לי יותר התקפי זעם.
ראיתי שחור, לא הצלחתי לפתוח את עיניי. היה לי חם, הזעתי, הרגשתי כאילו משהו מושך אותי למטה. פתחתי את את עיניי.
עמדתי בתוך היער המכושף, לא זיהיתי את המקום אבל זיהיתי את שתי הדמויות שעמדו מולי. הנסיכה נואר מספר אחת עשרה וגבריאל.
"גבריאל?"
שאלתי כדי לוודא אך הוא לא שמע אותי כלל.
"גבריאל ברחת!"
הנסיכה צעקה עליו. הברדס השחור כיסה את גופה והמסכה עיטרה את פניה. עורה השחום היה חלק וזוהר, ושיערה המתולתל נאסף בתוך הברדס. ועיניה שהיו בצבע חום כרמל נצצו בגלל הדמעות בעיניה.
"אני גססתי! ולך לא היה אכפת!"
צעקותיה היו מלאות בכאב שגם לי כאב לשמוע אותן.
"תאליה"
גבריאל מלמל בקושי. פניו היו חיוורות, שיערו היה מבולגן וגופו לא הצליח לשאת את משקלו לכן הוא נשען על העץ הקרוב.
"לא גבריאל אל תקרא לי יותר תאליה"
היא אמרה בכעס.
"בשבילך אני הנסיכה נואר"
קולה היה חלש אך כועס, כמעט מפחיד.
"תאליה"
אמרתי בתקווה שהיא תשמע אותי, אך שום דבר לא קרה. זה היה מתסכל לכן צרחתי בתקווה שזה יעזור אבל כלום, אף תגובה.
"בבקשה תתני לי להסביר"
גבריאל כמעט התחנן.
"לא!"
YOU ARE READING
Grey A \ The Story Of A Fallen Angel
Fantastikאני לא יודעת איפה טעיתי, אבל כל מה שניסיתי לשכוח חזר, והרבה יותר גרוע. ידעתי שאין מה לעשות, אם אני רוצה לשמור על מי שאני אוהבת, אני חייבת לברוח. ~~~~~~~~~~~~~~~ למה היא הייתה חייבת לברוח? אני לא אשם! איך יוצאים מהסיפור הזה?! ...
