שלום לכולן!
הפרק הראשון בסיפור הראשון באתר הזה(:
(כתבתי כמה בישראבלוג, מוזמנות לראות בבלוג lovememory סיפורים בהמשכים)
תהנו(:
---------------------------------------------------------------------
היום הראשון בעבודה.
טוב, לא בדיוק עבודה.. התמחות, יותר נכון לומר. אני סטודנט למשפטים, שנה אחרונה, והגיע הזמן להתחיל להתמחות במשרד עורכי דין ולעשות משהו עם כל שנות הלמידה האלה. אני עוצר בחניית בניין המשרדים הענק של קלייד ושות' משרד עורכי הדין הטוב ביותר בעיר. איך מתמחה מגיע למקום מתוחכם כמו זה, אתם שואלים? טוב, זה מאוד פשוט. קריעת תחת וקשרים. בעיקר קשרים.
אבא שלי הוא ראש העיר. אוטומטית אתם בטח מציירים לכם את המשפחה שלנו. ראש העיר, עם שיער מאפיר, שמנמן מעט, בחליפה ועם חיוך שכולו ביטחון עצמי, חביבות ועוצמה. בכל זאת, ראש העיר של סן פרנסיסקו. ואשת ראש העיר, גברת של החברה הגבוהה, שיער בלונדיני-לבן אסוף בפקעת, חצאיות עיפרון, הופעה אלגנטית וחיוך אלגנטי עוד יותר. עד כאן אתם צודקים. ואז יש אותי, הבן שלהם. בטח אתם מדמיינים אותי כמו ילד טוב, רזה מעט, בחליפה ועם חיוך של "ילד טוב של אמא ואבא", מדוגם מכף רגל ועד ראש, מסורק בתסרוקת של חנון עם ג'ל בשיער, חיוור כמו מישהו שלא יצא החוצה פעם בחייו.
טוב, אז לא.
צאו לכם מהתדמית של הילד-הטוב-הבן-של-ראש-העיר הזאת שתיארתם לעצמכם. אני בן 24, שזוף, עם שיער בלונדיני שתמיד נראה אצלי קצת פרוע, עיניים אפורות כמו סערה וחיוך צונן שמשלים את תדמית הילד הרע שלי. אה, ואל תשכחו את העובדה שאני שרירי כמו מתאגרף ומכוסה בקעקועים. לא ממש הילד הטוב של ראש העיר. גם לא ממש צנוע, אבל זו לא הנקודה.
אבל חזרה לנושא שעל הפרק. העבודה החדשה שלי. שלוש שנים בבית הספר למשפטים הכינו אותי להתמודדות עם מה שקלייד ושות' יודעים לעשות הכי טוב- משפטי פלילים. אני יודע מה אני שווה, ולכן כשאני נכנס לבניין המשרדים הענק והמפואר אני מסרב להיראות כמו מתמחה מבוהל. אני לובש פני פוקר ומחייך חצי חיוך קריר שתמיד גורם לי להיראות מפוצץ בביטחון עצמי. טוב, אולי זה כי אני באמת מפוצץ בביטחון עצמי.
אני ניגש לקבלה. מזכירה אלגנטית שצעירה ממני רק במעט אבל מתלבשת כמו אמא שלי מברכת אותי לשלום בחיוך ומסמיקה מעט בעוד היא מבקשת לדעת מה מעשיי כאן. אני נלחם בדחף לגחך. בנות יוצאות מריכוז כל כך בקלות.
"אני המתמחה החדש." אני אומר והיא מהנהנת ומיד מרימה את הטלפון בקבלה ומודיעה על כך למישהו. אני מחכה בסבלנות כשגבר בחליפה כחולה אלגנטית, שנראה בשנות הארבעים המוקדמות לחייו מגיח מהמעליות וניגש ללחוץ את ידי בחיוך.
"טרביס, כמה נעים לפגוש אותך!" הוא אומר ואני מחייך בנימוס ומחכה שהאדון ייזכר להציג את עצמו. לא לוקח לו הרבה זמן להיזכר שיש בכך צורך.
"אני אדם פלין, אני אהיה האחראי עליך." עכשיו אני לוחץ את ידו ומחייך חיוך מעט יותר אמיתי. לפחות אני לא עובד עם עורך דין נפוח ויהיר משנים של ניצחונות במשפטים.
"כיף לפגוש אותך." אני אומר והוא מהנהן ואז נפנה אל הבלקברי שלו ועונה לשיחה.
"רוס, דבר לאט, אני לא מבין אותך. באמת..? ..יופי, אנחנו בדרך....תשלח את המסמכים למשרד של שילה... תודה, ביי." אני שומע את השיחה החד צדדית ומנסה לפענח את הנעשה, אך אני לא צריך להתאמץ יותר מדי. מיד כשאדם מנתק הוא מספר לי את החדשות.
"הייתי שמח לעשות לך סיור עכשיו, אבל אנחנו נאלץ לדחות את זה. זכינו בשימוע, אני צריך לפגוש את הלקוחה לפני שהיא מועברת למתקן לחולי נפש." הוא אומר ולובש את פני הביזנס שלו, מוכן לפעולה. אני הולך אחריו עד לאאודי שחורה מבריקה. וואו, משלמים כאן טוב. לא שזה לא צפוי כמובן.
"אתה נוסע איתי, כן?" אדם שואל ואני מהנהן. אין לי כוח להסתבך עכשיו עם האוטו שלי. למרות שהוא בהחלט לא היה מבייש את האאודי, אפילו לוקח אותה. ג'יפ האמר שחור מסיבי. כולם תמיד אומרים שהוא מתאים לתדמית שלי. לא יודע לגבי תדמיות, אבל ממש כיף לנהוג בו.
במהלך נסיעה של חצי שעה אדם מעדכן אותי בכל הפרטים. הלקוחה הואשמה ברצח. היא הודתה בו, אבל לא הסבירה את הסיבות. היא נשלחה לאבחון מחשש לבעיות נפשיות ונמצאה כדורשת טיפול פסיכיאטרי. תוצאות הבדיקה ועדות הפסיכיאטר נשמעו הבוקר, והיא מועברת בעוד כשעה וחצי למתקן ג'פרסון לטיפול במחלקה הסגורה.
כשאנחנו עוצרים בחנייה של בית המשפט, שם הנאשמת מוחזקת בחדר עם שמירה עד להעברתה למתקן ג'פרסון אדם יוצא ושולף סיגריה.
"אוי, כמה שאני צריך את הסיגריה הזאת. חכה איתי שנייה. אתה מעשן?" אני מהנהן ומחליט שזה זמן טוב להוציא גם אני סיגריה. אנחנו מעשנים בשתיקה לכמה שניות.
"והנאשמת באמת לא בריאה נפשית?" אני שואל בהרמת גבה. לא פעם ולא פעמיים עורכי הדין מטעם ההגנה משחקים קצת משחקים וטוענים קצת טענות שלא באמת נכונות בשביל להוציא את מרשיהם חפים מפשע.
אדם מסתכל עלי לרגע ברצינות. "לגמרי."
------------------------------------------------------------------------
ו.....זהו!
מקווה שאהבתן את ההתחלה(:
בבקשה תגיבו, שאני אדע מה אתן חושבות ואיך לשפר(:
💜
YOU ARE READING
Crazy
Romanceטרביס גרייסטון חי את החיים הטובים. הוא הבן של ראש העיר סן פרנסיסקו, הוא עשיר, הוא חתיך והוא מתחיל התמחות חדשה במשרד עורכי הדין הכי מצליח בעיר. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא לא נוטה להקדיש לשום דבר בחייו מחשבה שנייה. עד שהוא פוגש את קאמיל טיילר...
