אני חוזר לדירה ומתגלח בקושי, מודה לאלוהים שהגבס לא מכסה את האצבעות שלי מה שמקל מעט על המצב. כשאני מסיים, אני מחפש את הפלאפון שלי ומטעין אותו ואז מסמס לאדם תמונה של הגבס ורושם שלא אגיע לעבודה בימים הקרובים. הוא שולח לי חזרה רק סמס: 'מקווה שהפעם זה לא הגיע לחדשות' עם מאה סמיילים צוחקים, ואני מניח לו לחשוב שמה שפצע אותי היה קטטה.
אני קורס על הספה בסלון, בוהה בכאוס של דירתי ומחליט לעזוב אותה לכמה זמן. אני מתקשר לחברת ניקיון שתטפל בדירה ההפוכה שלי ותזרוק את כל הרהיטים השבורים, כי לג'סה המנקה שלי ממש לא מגיע להתמודד עם סדר גודל כזה של בלגן ביום שלישי כשתגיע. לאחר מכן אני מזמין סוויטה במלון הילטון ומחליט שאולי עדיף לי להישאר שם לכמה ימים. אני אורז ביד אחת את כל מה שאני צריך, מה שלוקח לי כפול מהזמן הרגיל עם היד הדפוקה שלי, ואז עוזב את הדירה, בוחר בג'יפ של מרצדס לטובת הטיול. עדיף להיות מתחת לראדר אם אני מתכנן לבקר את ג'פרסון לעיתים יותר קרובות.
-
אחרי שאני עושה צ'ק אין לסוויטה החדשה שלי בהילטון, אני מחליט, כנגד כל היגיון, ללכת לארוחת צהרי ראשון בבית הוריי. אני יודע שאבא שלי הולך לרדת עלי רצח בגלל המראה שלי והיד שלי, אבל אני גם יודע שאמא שלי בוודאי מודאגת ממני עכשיו בטירוף, ולא הייתי רוצה שתמשיך לדאוג לי.
אני חונה את המרצדס בשביל הגישה ונכנס בלי לדפוק. אחת מעוזרות הבית של הוריי מחייכת אלי באדיבות וממהרת במסדרון לכיוון המטבח, ככול הנראה כדי להודיע לאימי שאני מצטרף לארוחה שלהם. בכל יום אחר אמא שלי כנראה הייתה ניגשת לנזוף בי שלא מנומס להגיע לארוחה בלי להודיע על בואי קודם לכן, ואז הייתה מחבקת אותי ומחייכת אלי. היום, אני די בטוח שאצא מזה ללא נזיפה.
ההנחות שלי מתבדות כשאני ממשיך אחרי המלצרית לכיוון המטבח, עובר בדרכי את חדר העבודה של אבי, שבאופן מפתיע יושב על כיסאו בדלת פתוחה. זה כנראה לא יום המזל שלי. אני לא מספיק לחמוק ולעבור את הדלת לפני שאני שומע את הקריאה המוכרת. "טרביס, בני."
אני נושם עמוק, יודע שהוא יכעס אם אתעלם ממנו, ונכנס לחדר העבודה. "היי, אבא."
הוא בוחן אותי בעיניים כחולות חודרות, מתעכב על שיערי הפרוע, הג'ינס והסווטשירט שלא התאמצתי להחליף ונתקל בידי המגובסת. פאק, לעזאזל איתי. זעם קר מבזיק בעיניו. "מה זה?" הוא שואל, ואני יודע שהשאלה הזו ממש לא נועדה להתעניין ברווחתי. הוא כועס, כרגיל, בגלל התדמית המשפחתית המושלמת המזוינת שאני כביכול פוגע בה.
"גבס." אני עונה את המובן מאליו, תוהה בכל פעם מחדש למה אני לא מסוגל לענות פעם אחת תשובה שלא תכעיס אותו ולסיים עם זה.
הלסת שלו נחשקת בתגובה לחוצפה שלי. "מה עשית הפעם?" אני רואה את גלגלי בקרת הנזקים רצים במוחו ומתפתה לשקר לו ולהגיד שנכנסתי לקטטה, ולו רק כדי להכעיס אותו עוד יותר.
YOU ARE READING
Crazy
Romanceטרביס גרייסטון חי את החיים הטובים. הוא הבן של ראש העיר סן פרנסיסקו, הוא עשיר, הוא חתיך והוא מתחיל התמחות חדשה במשרד עורכי הדין הכי מצליח בעיר. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא לא נוטה להקדיש לשום דבר בחייו מחשבה שנייה. עד שהוא פוגש את קאמיל טיילר...
