Crazy

פרק שלישי

שלום שלום למי שכאן(:
עוד פרק! בבלוג אני בדרך כלל לא מעלה בקצב כזה טוב אבל יש לי קצת זמן פנוי אז הנה הוא כאן! פרק 3(:
---------------------------------------------------------------

חמישה ימים לאחר מכן, אני, טרביס גרייסטון, מתייצב במתקן לחולי נפש ג׳פרסון, מתרגש כמו ילד בערב חג המולד. מי חשב שהלימודים האלה ישתלמו לי במשהו? בטח לא אני. אבל הנה אני כאן, דקות לפני שאני הולך להיכנס למוסד מפוצץ מטורפים כדי לגבות בעצמי את התצהיר הרשמי והסופי של קאמיל טיילר לגבי השירות של קלייד ושות' בתיק הרצח של רולנד אטווד. ונכון, זו משימה סופר שולית, אבל אני עושה אותה לגמרי לבד. אחרי חמישה ימים רצופים עם אדם גם אתם תתרגשו אם הוא יורד לכם קצת מהתחת. הבחור פאקינג אנרגטי כמו ילד מפוצץ סוכר. מעייף לגמרי, בלשון המעטה.

אני עוטה את חצי-החיוך הצונן האגדי שלי וניגש לדלפק הקבלה. המזכירה מרימה את מבטה בשעמום ואז רואה אותי עם החליפה שמעידה שאני לא סתם איזה אחד ודי מהר היא מתאפסת ושואלת בחיוך מה אני מחפש.

"יש לי פגישה עם קאמיל טיילר לעשר וחצי." אני אומר ומעיף מבט בהיסח הדעת לשעון הרולקס שקיבלתי מההורים כמתנה לסיום התואר. 10:22. בול בזמן.

המזכירה מחייכת ומקלידה משהו במחשב שלה ואז מקמטת את מצחה. "קאמיל טיילר אמרת?" היא שואלת שוב ולועסת בהיסוס את שפתה התחתונה. אני מהנהן לאישור ותוהה מה כבר יכול להשתבש.

"לפי הרישום שלי היא לא אמורה לקבל מבקרים עד להודעה חדשה." אני מזדעף עמוק בפנים אבל משאיר את החיוך כלפי חוץ. אני שונא שינויים בתוכניות.

"אני משוכנע לחלוטין שזה מאושר. זה ביקור קצר בלבד שמטרתו לסכם את עבודתה של קאמיל עם המשרד שלנו. הסדרים אחרונים, את יודעת." אני מחייך חיוך שנועד להקסים את בנות המין היפה וקורץ קלות, מקווה שאוכל לשכנע אותה להכניס אותי. היא מחייכת בסלחנות בתמורה ומרימה את הטלפון המשרדי שנמצא לצידה.

"תן לי לראות מה אוכל לעשות בשבילך, אדוני."

-

רבע שעה וחמישה טלפונים שונים מאוחר יותר, המזכירה מחייכת ומושיטה לי תג מבקר, תוך הנחיות כניסה לאזור של המטופלים. אני עובר מאבטח שבודק שאין עלי שום חפץ חד או מסוכן ואחות בית חולים שמובילה אותי לחדר 214, במסדרון ארוך מלא דלתות לבנות ותריסים מוגפים.

"קאמיל מסרבת ליטול תרופות ונמצאת כרגע בבידוד עד שתקבע אבחנתה הסופית. אתה האורח היחיד שלה, ואני מבקשת שתשמור על שלוותה. כשאתה רוצה לצאת תלחץ על הכפתור האדום שלצד הדלת." היא מנחה אותי ולאחר מכן מקישה קוד ופותחת את הדלת הלבנה.

אני צועד קדימה אל חלל החדר והדלת נסגרת אחרי בנקישה שקטה. קאמיל יושבת על מיטת יחיד לבנה הצמודה לפינת החדר הימנית. אני סוקר במהירות את שאר החדר ומגלה שידת בגדים לבנה, שולחן כתיבה, כיסא ודלת לבנה נוספת סגורה שרק ניתן להניח שמובילה לשירותים ומקלחת. כתם הצבע היחיד בחדר הוא שיערה האדמוני של קאמיל.