שלום שלום למי שכאן.. סורי שלקח קצת זמן להעלות את הפרק, פשוט היה לי שבוע עמוס.. אבל הנה הוא כאן, אז תהנו😊
-------------------------------------------------------------------------------
אדם לא מרוצה, וזה בלשון המעטה של השנה.
"אנחנו חייבים למצוא דרך להשיג את הפאקינג יומנים האלה, טרביס! מה הבעיות של המטורפת הזאת?" הוא שואל בכעס דרך הפלאפון, ואני משתדל לא לתת לכעס שלי להישמע מבעד לקו. אני לא יודע למה קאמיל לא מוכנה לתת לנו את היומנים שלה, אבל היא לא מטורפת.
המוח שלי משחזר את מה שקרה חצי שעה קודם לכן ואני מתכווץ. ואז אני כועס גם על עצמי, שאני חושב שקאמיל פסיכית. יש לה בעיות, היא לא מטורפת. אני נוזף בעצמי ומשתדל שלא לנזוף גם באדם. בדרך כלל הוא לא כזה מניאק, אבל אני מבין אותו. הרקורד שלו קרוב למושלם, והוא לא יכול להרוס אותו על התיק הזה.
"חייבת להיות דרך אחרת. למה שצ׳אד לא יעיד בלי היומנים?" אני שואל, ומיד מבין שזה מטומטם. מלבד העובדה שהוא האדם הכי לא אמין בעולם, בתור פושע עם תיק, גם העדות לא תהייה מספיק טובה לתוכנית להגנת עדים. המקסימום שצ׳אד יקבל זה זמן קצר יותר בכלא, והבריונים של קראסט יהרגו אותו ברגע שהוא יניח רגל במרחב ציבורי בכלא.
"לא משנה." אני ממלמל ושוקע במחשבות. קאמיל לא תיתן לאף אחד מהמשרד של קלייד ושות' להתקרב אליה יותר, עכשיו כשהיא יודעת מה אנחנו מחפשים. אני מדליק עוד סיגריה ומתבונן במתקן ג׳פרסון כאשר תחושת הדאגה והאשמה תוקפת אותי. אלוהים, היא בחיים לא תיתן לי להתנצל על זה.
"תתנצל. תתחנן אליה אם צריך. אנחנו חייבים את היומן המזוין הזה." אדם אומר ומנתק. אני נשאר לבהות בדלתות וחושב לעצמי מה הסיכויים שמישהו ייתן לי להיכנס לפה אי פעם. אני נזכר בבהלה של קאמיל, באיך שהיא פגעה בעצמה. הכאב על הילדה האבודה הזו חותך אותי מכל כיוון. יומנים או לא, אני חייב לתקן את זה.
אני מרים טלפון לאבא שלי.
"כן, טרביס, איך אני יכול לעזור?" קולו של אבי נשמע מעבר לקו ואני נושם עמוק. אני שונא לבקש ממנו טובות. זה תמיד עולה לי באירועי צדקה, או בנזיפות, או בדייט עם ילדה של איזה פוליטיקאי.
"אני צריך לעקוף איסור כניסה שהוטל עלי, למתקן ג׳פרסון." אני נושם עמוק ומחליט לספר הכל, אחרת הוא יחלוב את זה ממני בכוח, ואין לי זמן לשיט מהסוג הזה.
"איסור כניסה?" הוא לא צועק, אבל הוא לא צריך לצעוק. אני עוצם את עיניי בייאוש. אני הולך לשלם על זה ביוקר.
"כן." אני אומר לבסוף, מקווה שזה יגמר כמה שיותר מהר. אני רואה איך הגלגלים במוחו של אבי מסתובבים. הסתרה מהתקשורת, מחיקה מכל טופס שהוא, הפעלת קשרים, איום או שניים. אבא שלי לא אדם רע, אבל המשרה הזו היא חלום חייו, והוא הגיע אליה בדם, יזע, דמעות, ותככנות בלתי נגמרת. אין סיכוי שהוא יוותר עליה עכשיו בגלל הבן הסורר שלו.
YOU ARE READING
Crazy
Romanceטרביס גרייסטון חי את החיים הטובים. הוא הבן של ראש העיר סן פרנסיסקו, הוא עשיר, הוא חתיך והוא מתחיל התמחות חדשה במשרד עורכי הדין הכי מצליח בעיר. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא לא נוטה להקדיש לשום דבר בחייו מחשבה שנייה. עד שהוא פוגש את קאמיל טיילר...
