היי לכל מי שכאן(:
מקווה שתיהו מהפרקקק!
--------
"בהיריון, טרביס. ממך." היא חוזרת בחוסר סבלנות מעצבן. כאילו יש לה בכלל הזכות להיות חסרת סבלנות כשהיא מספרת לי שיט שכזה.
"איך?" אני עדיין בהלם. אני זוכר את הזיון הזה טוב מאוד, ואני יודע ששמתי קונדום. אני לעולם לא מזיין בלי קונדום. אני לא מעוניין ביורשים קטנים נכון לכרגע, בטח לא מזיונים אקראיים עם בנות שלא שוות גם את המשקה שאני טורח לקנות להן בתחילת כל ערב.
"אתה באמת צריך שאני אסביר לך איך?" העוקצנות שלה לא מוצאת חן בעיניי. אף אחד לא מדבר אלי ככה. אבל אני לא אומר על זה כלום כי השוק שלי מתנער ממני ואני פשוט יודע שהמזויינת הקטנה העונה לשם צ׳סי מקסוול משקרת לי בפנים. ואין משהו שאני שונא יותר משקרנים.
"אל תזייני בשכל, צ׳סי, כי אני יודע שאת משקרת לי." הקול שלי נמוך וקר, אבל הכעס שלי בוער בתוכי כמו להבה. בת זונה אחת. במה היא חושבת שהיא משחקת?
"הוא שלך, טרביס! אני יודעת את זה!" עכשיו גם היא מתעצבנת, אבל מזמן עברתי את הגיל בו נשים כועסות מלחיצות אותי. זו הצרה שלה. היא פותחת רגליים בכל העיר, ואני לא אתפלא אם איזה אידיוט אחד שכח איך מזיינים על בטוח כשהיא קפצה עליו.
"תוכיחי. אני רוצה בדיקת אבהות." אלוהים, היום הזה כל כך דפוק. חשבתי שהוא לא יכול להפוך לדפוק יותר ממה שהוא היה כשקמתי, והנה אני מגלה אחרת. אני משפשף את מצחי בניסיון לחשוב איפה אני דוחף בלו"ז שלי את הבדיקה הפאקינג מיותרת הזו כי שנינו יודעים שאני צודק. "ואפילו, יש לי יום חופשי אז נוכל לעשות אותה עכשיו." אני מוסיף בהברקה פתאומית.
צ׳סי פולטת קריאת כעס. "פאק, בסדר. אני אמצא דרך אחרת. אתה חתיכת בן זונה, טרביס!" היא צועקת עלי ומנתקת. אני אמצא דרך אחרת. ברור למה היא מתכוונת. ידעתי. הבת זונה ניסתה להפיל אותי בפח בתור נקמה. כאילו שזה מה שהיה חסר לי בחיים- זונה שמחפשת דרך לנקום בי. אני משפשף את מצחי בניסיון לשחרר את הכעס שלי על צ׳סי והטירוף שלה אבל זה לא עובד לי במיוחד, אז אני בועט בכיסא הקרוב אלי כמו ילד מתוסכל בן ארבע ומקלל בקול רם. אני מסתובב וקופא למראה קאמיל העומדת קפואה בפתח החדר, גבה צמוד לדלת. אפילו לא שמעתי שהיא נכנסה. אני מכניס את הפלאפון שלי לכיס ומנסה להתנער מהבעיות שלי.
לפני שאני מספיק להגיד משהו, אני קולט שהאווירה בחדר לא בסדר. קודם היינו נינוחים, צחקנו ונהנינו ודיברנו. עכשיו...משהו השתנה. "אתה כועס?" קאמיל לוחשת לבסוף, עדיין צמודה לדלת. משהו לא בסדר. משהו ממש לא בסדר. היא לא נראית בהתקף, אבל משהו ביציבות שלה מתחיל להתערער. אני מרגיש את זה כמו שמרגישים באוויר את בוא הסערה, גם אם שום דבר לא ממש השתנה. פאק.
"כעסתי, אבל לא עלייך." אני אומר לבסוף באופן מאולץ, מחליט שכנות עדיפה על למרוח אותה בבולשיט. היא ראתה שכעסתי. אין טעם להכחיש. היא מהדקת את שפתיה בתנועה מדאיגה ומשפילה מבט. מה עשיתי עכשיו? אני מנסה לזוז לכיוונה צעד, להרגיע אותה, אבל היא מרימה את מבטה למשמע צליל פסיעתי ועיניה נקרעות מפאניקה ורגשות אפלים. לא שוב. אני מתחנן בליבי. למה היא מפחדת ממני?
YOU ARE READING
Crazy
Romansaטרביס גרייסטון חי את החיים הטובים. הוא הבן של ראש העיר סן פרנסיסקו, הוא עשיר, הוא חתיך והוא מתחיל התמחות חדשה במשרד עורכי הדין הכי מצליח בעיר. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא לא נוטה להקדיש לשום דבר בחייו מחשבה שנייה. עד שהוא פוגש את קאמיל טיילר...
