העיניים של קופר רושפות אש. "נורה אמרה לך שלא להתקרב אליה, לעזאזל. תתרחק ממנה." אני נעמד, יותר כדי להגן על קאמיל מהזעם של קופר מאשר כדי באמת לעשות מה שהוא אומר, אבל קאמיל לא מניחה ליד שלי.
"היא רוצה אותי קרוב, והיא ביקשה שתצאו החוצה." הקול שלי נוקשה וקריר, אבל אני משתדל להישאר רגוע, כי הדבר האחרון שקאמיל צריכה עכשיו זה לראות אותנו רבים. קופר בוחן את המצב בלסת חשוקה מתסכול, כשהוא רואה את ידה של קאמיל בידי.
"יש לך עשר דקות, ואז שעות הביקור נגמרות." הניצוץ בעיניו זחוח ולי מתחשק להחטיף לו. האידיוט המזדיין הזה חסר כל תועלת.
אני מתיישב חזרה כשהוא יוצא. קאמיל מוחה את דמעותיה, שפתיה הורודות עדיין רוטטות מהבכי. "אני מצטערת שחשבת שאני מפחדת ממך. הייתי בטוחה שתבין...אני דפוקה לגמרי, ולא מגיע לך מישהי כזו. רציתי שתהייה מאושר." האישה הזו מרסקת לי את הלב.
"לכולנו יש בעיות ואני...את האדם הכי מיוחד שפגשתי בחיים שלי. אני רוצה אותך. כשחשבתי שפגעתי בך, שהפחדתי אותך... אני.. התחרפנתי. לא הסכמת לראות אותי והייתי בטוח שהכל נגמר..." הכאב שחשתי מאז אותו צהריים מסמן את עצמו על פניי. אני לא מצליח לשלוט בחזה השורף שלי. אני לא רוצה שהיא תראה כמה היא הכאיבה לי, כי לא מגיע לה להרגיש אשמה. אני משפיל את המבט שלי ונתקל בגבס שלי.
יד עדינה נשלחת אל פניי, אצבעות רועדות מלטפות את הלחי שלי. "סליחה, טרביס. הייתי בטוחה שתבין. לא הפחדת אותי. זה היה הרגע הכי קסום בחיים שלי." האמירה שלה גורמת לי להרים את המבט שלי לעיניה, לחפש את האמת בעיניים הירוקות הצלולות האלה. היא נראית כנה, רכה, מתנצלת. אני נושם את הנשימה הקלה הראשונה שנשמתי זה שבועות.
ואז העיניים הירוקות הצלולות משפילות את מבטן אל הגבס שלי. אני רואה ניצוץ של דאגה בעיניה המושפלות. "טרב, מה קרה לך ביד?" היד העדינה והחבולה שלה נשלחת אל היד שלי, מלטפת בעדינות את הגבס שלי. אני משתוקק להרגיש במגעה על עורי האמיתי, אבל המחווה נעימה לי. היא דואגת לשלומי.
השאלה היא, איך אני מספר לה מה לעזאזל עשיתי ליד הדפוקה שלי? "אספר לך מחר, בסדר? אני יכול לבוא מחר?" התקווה בקולי ברורה כשמש.
החיוך של קאמיל, חבול או לא, מאיר את פניה ומחמם אותי כמו קרני השמש. היא כל כך יפה. אפילו עכשיו, כשהיא פצועה, היא מהממת. איך זה יכול להיות? איך ייתכן שהיא כל כך יפה אחרי שבועות ללא שינה, חטיפה, ניתוח וזמן בבית חולים? זה מטורף.
"אני אשמח." אני עוצם לרגע את עיניי בהקלה, נותן למילים שכל כך רציתי לשמוע לעטוף אותי. ההרגשה מטהרת כמעט. המחשבה שלא פגעתי בה, שלא הפחדתי אותה, גורמת לי להרגיש כאילו ברכיי עלולות לקרוס מרוב הקלה טהורה. מזל שאני יושב.
YOU ARE READING
Crazy
Romanceטרביס גרייסטון חי את החיים הטובים. הוא הבן של ראש העיר סן פרנסיסקו, הוא עשיר, הוא חתיך והוא מתחיל התמחות חדשה במשרד עורכי הדין הכי מצליח בעיר. לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא לא נוטה להקדיש לשום דבר בחייו מחשבה שנייה. עד שהוא פוגש את קאמיל טיילר...
