Deep Skin 2 - Revival

Chapter 4❤️

״מה? זה מעולה!״, אני אומרת.
״קדימה, ג׳ונת׳ן! תגיד לה!״, היא אומרת לו.
״אנחנו לומדים רפואה ביחד, לא? כי סילקו אותי ממשפטים?״, הוא שואל אותי.
״כן!״, אני עונה בהתרגשות.
״הוא לא לגמרי זוכר הכל איתך, ויכול להיות שהוא עדיין יתייחס אלייך כמו בהתחלה. אבל זה כבר משהו!״, סם לוחשת לי ואני מהנהנת.
״מתי יש לנו שיעור?״, הוא שואל את סם. ״ומה זה הבית הזה?״
היא מביטה בי ואני מביטה בה.
״ג׳ונת׳ן, אתה צריך להבין שעברת תאונה״, סם מתחילה להסביר לו שוב. ״כולנו היינו בהתרסקות מטוס, ואתה איבדת את הזיכרון שלך״.
״באמת?״, הוא שואל, מופתע.
״כן!״, היא עונה לו.
״למה בכלל היינו במטוס?״, הוא שואל.
״היינו בדרך חזרה הביתה מחופשה״, אני עונה.
״כן. ואחרי שהמטוס התרסק, החלטנו לעבור לפה, לפלורידה״, סם אומרת.
״אנחנו בפאקינג פלורידה?!״, הוא צועק. ״לא! אני צריך לחזור לאוניברסיטה ו-״
״אין יותר אוניברסיטה״, סם קוטעת אותו והוא מביט בה במבט שואל.
״היה שם מקרה ירי. כולם מתו. היא סגורה בנתיים״, סם עונה לו בפשטות.
כנראה באמת מוקדם מידי להתחיל למלא את המוח שלו גם בכל מה שקרה עם קווין. אני מניחה שזה פשוט יבוא לו לבד.
״ואנחנו היינו שם? בזמן הירי?״, הוא שואל.
״כן, היינו. ואתה לא זוכר את זה כי איבדת את הזיכרון שלך לטווח של שנה״, היא אומרת.
״אז איבדתי את כל הזיכרונות שלי רק מהשנה הזאת? ובגלל זה אני זוכר אותך טוב ואותה לא?״, הוא שואל ומצביע עליי.
״בדיוק!״, היא עונה לו.
״את גם היית בהתרסקות?״, הוא שואל אותי לפתע ואני מהנהנת.
״ורק אני נפגעתי מההתרסקות?״, הוא שואל.
״לא״, אני עונה. ״סם שברה את הכתף, ואצלי הכליות קרסו והעובר שלנ-, שלי, מת״.
״את היית בהריון?״, הוא שואל.
״התינוק הזה היה שלך, ג׳ונת׳ן״, סם אומרת לו.
״מה? אין סיכוי. אני תמיד אבל תמיד דואג להשתמש בקונדום ומזיין רק זונות שלוקחות כדורים נגד הריון״, הוא אומר.
״אז צר לי להודיע לך שאני לא ממש הייתי הזונה שלך, אלא החברה שלך״, אני עונה לו והוא מתחיל לצחוק.
״לג׳ונת׳ן אין חברה. אף פעם״, הוא אומר וממשיך לצחוק.
״כנראה שאתה צודק״, אני עונה ועולה למעלה.
אני נכנסת לחדר שלי ומוציאה מהארון בגדים, ונכנסת אל חדר האמבטיה.
אני מורידה מעליי את הבגדים המסריחים מהריצה ושמה אותם בסל הכביסה, וכאשר אני עירומה לגמרי אני מביטה בפעם הראשונה במראה.
הבטן שלי רזתה. בחיים לא חשבתי שאראה את עצמי במצב הזה.
אני מתבוננת בפניי, ולפתע הן כבר לא אותן פנים שמנמנות וחייכניות. הן הפכו לפנים רזות וצרות, והחיוך ממזמן כבר לא נראה לעין.
השתנתי. זה נראה כאילו הפכתי למה שתמיד שאפתי אליו, אז למה זה לא מרגיש לי ככה? למה זה מרגיש אפילו יותר גרוע?
אולי זה בגלל הידיעה שכל זה נגרם לא מעבודה קשה והתמדה, אלא רק בגלל התרסקות מטוס- משהו שבכלל לא בחרתי שיקרה.
זה די מביך לחשוב על זה, יודעים? שהפעם היחידה שבאמת לא אכלתי משהו זה בגלל שהייתי תקועה מתחת לכנף של מטוס אחרי התרסקות למשך שבוע באמצע שום מקום. זה אפילו... עצוב. ועלוב. יודעים מי עוד עלוב? אני. אני והחיים שבכלל לא בחרתי לעצמי.
מכל האנשים בעולם, דווקא לי קרה כל העניין עם קווין? ואם גם זה לא מספיק, גם ההתרסקות מטוס?
כמה דפוקים החיים שלי יכולים להיות יותר מזה?
גם שמנה, גם יתומה. גם המקרה עם קווין, וגם התרסקות מטוס. ואיך אפשר לשכוח.. לאבד את העובר שלי. הו כן, וכמובן להתאהב באידיוט גמור כמו ג׳ונת׳ן.
זה כאילו שכל המחשבות שדחקתי בזמן הריצה, חוזרות אליי עכשיו.
אני כבר עשרים דקות עומדת, עירומה מול המראה בחדר האמבטיה, חושבת לעצמי עד כמה החיים שלי עלובים.
אני מנערת את ראשי ומחליטה להתאפס על עצמי ולהיכנס למקלחת.
אני מרגישה איך המים החמים זורמים על שיערי וגופי, הופכים אותו לרטוב ולח.
אני באמת יכולה להישאר פה שעות.

אני עוטפת את המגבת סביב גופי ויוצאת מהמקלחת, ונבהלת כשאני רואה את ג׳ונת׳ן יושב על מיטתי.
״אלוהים, הבהלת אותי״, אני אומרת. ״מה אתה עושה פה?״
״חיכיתי לך״, הוא עונה.
״בשביל מה?״, אני עונה בגיחוך.
״אני רציתי לדבר איתך״, הוא אומר.
״אני צריכה להתלבש קודם״, אני אומרת לו.
״אז קדימה״, הוא עונה.
״אתה לא מתכוון לצאת?״, אני שואלת.
״לפי מה שהבנתי מסם, אין משהו אצלך שכבר לא ראיתי בעבר״, הוא אומר בחיוך שובב.
״אבל הבעיה היא ששכחת. ואני ממש לא רוצה שכביכול הפעם הראשונה שתראה אותי תהיה עכשיו, במצב הזה״, אני עונה.
״אוקיי, אוקיי״, הוא אומר ויוצא מהחדר.
אני מתלבשת במהירות ויורדת לסלון, מתיישבת לצד ג׳ונת׳ן על הספה.
כשהוא מבחין בי, הוא מכבה את הטלוויזיה ומסתכל עליי.
״את באמת היית חברה שלי?״, הוא שואל אותי ואני עונה לו בהנהון.
״ובאמת אהבתי אותך?״, הוא ממשיך לשאול.
אני נאנחת בכבדות. ״כן״, אני עונה. ״עד כמה שקשה לך להאמין״.
״ואיך זה קרה? איך פתאום.. התחלתי לאהוב אותך?״, הוא שואל.
״בהתחלה אתה שנאת אותי, ואני אותך. היית מתייחס אליי מגעיל, בערך כמו.. בשבועות האחרונים. ואיכשהו התחלנו לבלות ביחד ואז זה פשוט קרה״, אני אומרת. ״אם לומר את האמת, הכל קרה מהר מידי. כבר שכחתי מהתקופה הזאת שהיית מעליב אותי, אבל לא נורא כי עכשיו אתה מזכיר לי איך זה הרגיש״.
״אני מצטער״, הוא אומר את ההפך ממה שציפיתי שיגיד. ״אני באמת, באמת, מצטער״.
״א-אתה לא צריך. זה טוב שאתה שואל דברים, ככה אולי תיזכר. אתה יודע...״, אני אומרת לו.
״מקודם אמרתן שהיינו בחופשה, ובדרך חזרה המטוס התרסק... איזו חופשה זאת הייתה?״, הוא שואל.
זה מסובך יותר ממה שציפיתי. האם באמת כדאי להיכנס עכשיו לכל הסיפור עם קווין?
״זה.. זה סיפור מסובך, אם לומר את האמת. הוא יותר מידי קשה לעיכול. אם אני עכשיו אתחיל לספר לך הכל, אתה לא תבין כלום ורוב הסיכויים שאפילו תצחק ולא תאמין. אני חושבת שעדיף שזה יבוא לך לבד״, אני מסבירה.
״באמת קרו לנו עד כדי כך הרבה דברים גרועים?״, הוא שואל.
״לצערי, כן״, אני עונה. ״אבל פעם אמרת לי שלא משנה מה, אנחנו נעבור ונשרוד הכל, אני ואתה נגד כל העולם. אתה זוכר?״
הוא מביט בי ומניד בראשו.
״ז-זה בסדר. זה יבוא״, אני אומרת.
״אני נשמע... שונה, ממה שאת מספרת. הג׳ונת׳ן שאני זוכר? בחיים לא היה אומר כזה משפט, ועוד לבחורה״, הוא אומר ומצחקק.
״עברנו הרבה דברים בשנה הזאת. דברים שגרמו גם לי וגם לך להשתנות, לא משנה באיזו דרך. אני חושבת שזה מה שנקרא התבגרות. עברנו דברים שהם קשים מידי להכיל, ושהחיים לא הכינו אותנו אליהם, וזה בעצם שינה את האופי שלנו״, אני אומרת.
לאחר כמה רגעים של שקט ג׳ונת׳ן שואל, ״את עדיין אוהבת אותי?״
אני מתבוננת בו, באדם היפהפה שיושב מולי. ועד כמה שהוא כנראה לא סובל אותי ברגע זה, ואפילו שהוא לא זוכר אותי בכלל, אני יודעת שתמיד אוהב אותו, לא משנה מה.
״ברור. תמיד״, אני עונה בחצי חיוך.
״אני.. אני יכול לנשק אותך?״, הוא שואל בלחש.
״לך על זה, ג׳וני״, אני עונה לו והוא נעצר. הבעת פניו משתנה, והוא מביט בי.
״ג׳וני...״, הוא ממלמל.
״ג׳וני?״
״ג׳-ג׳וני!״
הוא ממשיך להגיד את אותו הכינוי שנתתי לו שוב ושוב.
לאחר מכן, הוא מביט בי בחיוך גדול ואומר, ״זה שם גניח והכל, לא ככה?״
לפתע הכל נעצר.
אני מתבוננת בו והוא מתבונן בי, והדבר הבא שקורה גורם לי לצרוח ומיד להתקשר לאמבולנס.
הוא איבד את ההכרה.