*נקודת מבט- ג׳ונת׳ן האריס*
בדבר אחד אני בטוח.
אנה תרצח אותי.
המילים האלה, ליוו אותי במשך כל הנסיעה.
היא פאקינג תהרוג אותי. היא לא תאהב את זה.
אני יוצא מהרכב ופותח את דלת הבית, נכנס אל הסלון.
״בייב?״, אני צועק אל חלל הבית.
״אני במטבח!״, אני נרגע כשאני שומע את קולה של אנה.
אני ממהר אל כיוון המטבח.
״איפה היית?״, היא שואלת בחיוך.
״אני צריך שתשבי בשביל זה״, אני אומר ופניה מתחילות להילחץ.
״אתה די מפחיד אותי עכשיו, ג׳ונת׳ן״, היא אומרת.
״אני יודע, פשוט... תשבי״, אני אומר והיא מתקדמת לכיוון הסלון, מתיישבת על הספה.
אני נעמד מולה.
״בבקשה אל תתחרפני, טוב?״, אני שואל, מנסה להכין אותה מראש לבאות.
״פשוט תגיד את זה כבר! אתה סתם מותח אותי!״, היא מייבבת ומצחקקת.
״אוקיי! אוקיי! את מוכנה לזה?״, אני אומר ולאט לאט מעלה את החולצה מעליי ומוריד אותה.
״מה אני אמורה לראות פה?״, היא שואלת בהרמת גבה.
״אתה מנסה לומר שהיית בחדר כושר שוב?״, היא שואלת בצחקוק.
אוקיי, היא לא שמה לב.
״משהו שונה, אולי?״, אני שואל. ״יותר לכיוון החזה....״
״אומייגאד!״, היא צורחת לאחר כמה רגעים כשהיא שמה לב.
״אתה פאקינג לא עשית את זה!״, היא צורחת.
אני צוחק. ״ההוכחה לגמרי מולך״, אני עונה לה.
״אתה... אני... אני אהרוג אותך! מה חשבת לעצמך?!״, היא צורחת.
״בייב, בואי נרגע קצת, טוב?״, אני אומר עדיין עם חיוך ענקי, מנסה להרגיע אותה.
״אתה מטורף״, היא אומרת ומשלבת את ידיה.
״אולי״, אני עונה בחיוך.
״למה אבל?״, היא שואלת.
״אנה, זה היה ברור שהייתי עושה את זה במוקדם או במאוחר״, אני אומר.
״בשביל מה אתה צריך את זה בכלל? אתה מנסה להוכיח לי משהו?״, היא שואלת.
ידעתי שהיא לא תאהב. אבל לא עד כדי כך.
״אני אוהב אותך, אנה. ואני תמיד אוהב. עשיתי את זה, במיוחד כאן קרוב ללב, בשביל שזה תמיד יהיה איתי, שאת תמיד תיהי איתי״, אני מסביר לה.
״אני תמיד אהיה איתך גם בלי שום קשר! אתה לא צריך פאקינג קעקוע של השם שלי שיזכיר לך שאני אוהבת אותך ושאני שלך! אתה יודע, אנשים נורמאליים פשוט קונים טבעת״, היא אומרת ונאנחת.
לא שוב.
״אל תעשי מזה כזה סיפור, אנה. זה כבר עבר, כבר עשיתי את זה, גם אם את אוהבת וגם אם לא״, אני אומר ברוגז.
״רק כמה חבל שלא שאלת את דעתי בכלל בנושא לפני שעשית את זה״, היא אומרת.
״רציתי לעשות לך הפתעה!״, אני מתעצבן.
״טוב, אז באמת הפתעת אותי..״, היא מסננת.
סעמק, היא סתם מעצבנת עכשיו.
״מה את מנסה לומר, אנה? שהקעקוע הזה עומד להיות כמו אותם קעקועים שכולם עושים ואז אחרי שחברה שלהם נפרדת מהם, הם נתקעים איתו לכל החיים? זה מה שאת מנסה לומר לי? שאת לא תישארי איתי לתמיד?״, אני שואל בעצבים.
״אין לזה שום קשר, ג׳ונת׳ן!״, היא צועקת.
״אז מה כן הבעיה?״, אני שואל.
״עזוב, אין לי כוח לדבר״, היא אומרת ותופסת בבטנה. לרגע שכחתי שהיא בהריון.
היא עוצמת את עיניה בחוזקה ומוציאה קולות אנחה.
״כואב לך משהו?״, אני שואל בדאגה.
״קצת, הבטן״, היא עונה.
אני מתיישב לידה על הספה ומלטף את בטנה. ״הבנות שלנו פה...״, אני לוחש ואני רואה איך שחיוכה גדל.
״זה די מרגיע..״, היא ממלמלת, ואני ממשיך להזיז את ידיי בתנועות סיבוביות סביב הבטן שלה.
״אני אוהבת אותך״, היא אומר ופוקחת את עיניה, מסתכלת עליי. ״אני מצטערת״.
״אין לך על מה״, אני עונה בחיוך. ״אני אוהב אותך, בייבי״.
אני מנשק אותה על השפתיים והולך לכיוון המטבח, מביא לה כוס מים.
״שלא תתייבשי״, אני אומר.
״תראו מי פתאום הפך לאחראי״, היא אומרת בחיוך.
אני צוחק ומסתכל עליה, על כמה שהיא יפה, גם עם בטן הריונית.
מלאך שלי. המלאך הפרטי שלי. אני אשמור עליה, לתמיד. לא אתן לה ללכת, אף פעם.
״את רעבה?״, אני שואל.
״כן, העצבים קצת עשו לי תאבון״, היא עונה בחיוך ואני מחייך גם.
״מה את רוצה לאכול?״, אני שואל.
״מצד אחד אני מתה לפיצה, אבל מצד שני זה לא יהיה כזה בריא לבנות....״, היא אומרת ומגחכת.
״אני אבדוק מה יש במקרר״, אני אומר והולך לכיוון המטבח.
למזלי, נשארה קצת פסטה עם כדורי בשר מאתמול, אז אני מחמם לה צלחת וקורא לה כשזה מוכן.
אני מסתכל עליה בזמן שהיא אוכלת, איך שהרוטב מלכלך את קצה פיה.
ואז אני חושב על הבנות שלנו, הבנות היפות שיהיו לנו. אני מקווה שהן ייצאו יפות כמו אמא שלהן, עם העיניים הגדולות ומלאות הצבעים, והחיוך הגדול והיפהפה.
אני מדמיין כיצד יגדלו, כיצד נגדל אותן יחד, ונחיה חיים מלאים באושר ושמחה.
זה מרגיש כל כך קרוב, ואם זאת כל כך רחוק.
״מה זה החיוך הזה?״, קולה של אנה קוטע את חוט המחשבה שלי.
״הא?״, אני שואל ומסתכל עליה.
״סתם, פשוט היה לך חיוך ענקי על הפנים״, היא אומרת בצחקוק.
״אה, חשבתי עלייך ועל הבנות שלנו״, אני עונה לה בחיוך.
״כן, גם אני חושבת עליהן הרבה״, היא אומרת. ״אני באמת כבר לא יכולה לחכות״.
בלילה אני חולם על היום הזה, היום שיגיע. היום בו אנה תלד את שתי הבנות שלנו.
אני חולם איך אני מסיע את אנה לבית החולים, ולאחר מכן מחזיק לה את היד בזמן הלידה. אני חולם על איך הן ייראו, האם הן יהיו זהות או לא.
אני חולם על זה שהן גודלות, והופכות להיות ילדות מתוקות ויפות שדומות לאמא שלהן.
אני חולם על החיים המאושרים שלי ושל אנה, עם שתי בנות.
אני חולם על זה שאנה הופכת למנתחת המצויינת שהיא תמיד שאפה להיות, ואני הופך לעורך דין פלילי כמו שתמיד רציתי, או אולי בכלל אהפוך לחוקר. אין לדעת.
אני חולם על כל הדברים הטובים שעומדים לקרות. אני פשוט חולם.
אוקיי אני רוצה להתאבד כי הפרק הבא זה הפרק האחרון ואחריו יש גם אפילוג וזהווווו הסיפור פאקינג ייגמר וזה כל כך עצוב סבבה?????????? כי אז כבר לא תהיה עונה שלישית או משהו ואני רוצה למות ביי):
אבל אבל אבל בבקשה תגיבו ותצביעו❤️
YOU ARE READING
Deep Skin 2 - Revival
Romanceמכירים את זה בסרטים כשמישהו מת ופתאום כל החיים שלו עוברים לו מול העיניים? טוב, זה בדיוק מה שקרה לי. אבל העניין הוא... שאני לא יודעת אם אני חיה או מתה. -- החיים של אנאבל ג׳ונסון וג׳ונת׳ן האריס משתנים מן קצה אל קצה בעקבות התרסקות המטוס. הם לא ישנים...
