היי! רציתי לאחל לכולן בהצלחה בשנת הלימודים החדשה, תהנו ותפיקו את המיטב מהשנה הזאת. אוהבת❤️❤️
חודש עבר.
חודש שלם מלא בסבל, פציעות, שקרים, דם והקאות. הרבה מאוד הקאות.
אני משתגעת. זה הורג אותי מבפנים להעמיד פנים כל פעם מול ג׳ונת׳ן, לשקר לו.
זה לא מגיע לו. הוא בסופו של דבר יגלה.
קווין המשיך לבקר. כל יום ויום. הוא הרביץ ואיים ואנס וגרם לי להרגיש כמו בגהינום.
ג׳ונת׳ן נראה כל כך מאושר. הוא כל כך בטוח שהחיים שלו ושלי, שלנו, מושלמים. הוא עם העבודה שלו שהוא אוהב, וזה שיש לו אותי.
אבל אני? רק סובלת. בשקט בשקט, מבלי שיידע.
אני מתה. אני מתה מבפנים. ולו? לו אין מושג.
״תפסיקי להקיא כבר, מטומטמת!!!״, קווין צועק עליי.
״א-אני לא יכולה״, אני אומרת בבכי.
״חשבת אולי ללכת לרופא?״, הוא שואל.
״ברור, שיראה את כל הצלקות שהשארת לי ואז יקרא למשטרה?״, אני אומרת ברוגז.
״תשתמשי בתירוץ הזה שאת משתמשת על ג׳ונת׳ן... פשוט תגידי לו שאת תמיד נופלת״, הוא אומר.
״הוא רופא, הוא יכול להבדיל בין אישה שפצועה בגלל שנפלה לבין אישה שפצועה בגלל שהכו אותה״, אני אומרת.
״או שתעשי פשוט בדיקת הריון״, הוא אומר ואני מרגישה כאילו אני נחנקת.
״אני לא בהריון״, אני אומרת.
״את לא יכולה לדעת״, הוא אומר בחיוך.
שלא יחייך את החיוך המזדיין שלו.
״בכל מקרה, אני זז מפה. במקומך הייתי מנצל את השעתיים הבאות עד שג׳ונת׳ן מגיע בללכת לקנות בדיקת הריון״, הוא אומר ועוזב.
כבר מתוך הרגל, אני מנקה שוב פעם את הבלאגן שנוצר ועולה לחדר האמבטיה להתקלח שוב.
אני מתארגנת, לובשת שוב בגדים ארוכים, ויוצאת החוצה.
אני קונה במהירות את הבדיקה וחוזרת הביתה.
״על החיים ועל המוות...״, אני ממלמלת לעצמי ופוקחת את עיניי, מתבוננת על המקל המזורגג.
הפלוס הקטן והמזדיין הזה מפריע לי בעין. או שאלה רק הדמעות שבאות אחרי זה.
אני זורקת את המקל לפח וממשיכה לבכות, גם אחרי שג׳ונת׳ן חוזר.
״אנה?״, אני שומעת את קולו והוא דופק קלות על דלת חדר האמבטיה.
״אני פה..״, אני ממלמלת.
״את בוכה?״, הוא שואל.
״כן..״, אני עונה בשקט.
אני שומעת איך הדלת נפתחת באיטיות, ורואה את דמותו של ג׳ונת׳ן מולי.
״למה את בוכה?״, הוא שואל ומתכופף לצידי על רצפת האמבטיה.
״אני בהריון״, אני אומרת את זה ישר, ללא היסוסים.
״מה? אנה! זה מעולה!״, הוא אומר ואני מופתעת מתגובתו.
בקרוב לא תחשוב שזה מעולה.....
״אנה, זה לא מה שרצית?״, הוא שואל אותי לפתע כשהוא רואה שאני רק ממשיכה לבכות.
״ז-זה לא ממך״, אני אומרת לבסוף.
״מה זאת אומר-״
הוא קם על רגליו ומסתכל עליי.
״את בגדת בי?״, הוא שואל בקול שבור.
״ל-לא״, אני אומרת בבכי ומנידה את ראשי מצד לצד.
״ז-זה.. זה היה קווין... ה-הוא אנס א-אותי..״, אני מגמגמת.
אני רואה איך שעיניו נפערות לרווחה.
הוא מביט בי מבט אחרון, לפני שהוא עוזב. טורק את דלת הבית בחוזקה.
*נקודת מבט- ג׳ונת׳ן האריס*
אני נוהג במהירות, לא יודע אפילו לאן.
הראש שלי לא במקום כרגע. אני עצבני כמו שבחיים לא הייתי.
אני חייב למצוא את הבן זונה המזדיין הזה ופאקינג להרוג אותו סופית.
לאחר סיבובים בכל השכונה, אני נעצר מול המכון כושר. אין לי שמץ של מושג מה אני עושה.
״ג׳ונת׳ן! מה אתה עושה פה? המשמרת שלך נגמרה, שכחת משהו במקר-״
אני דוחף הצידה את הזונה הקטנה שרגילה לראות אותי כמעט בכל יום שאני מגיע לפה, והולך לכיוון שק האגרוף האהוב עליי.
אני שומע את הפלאפון שלי משמיע צליל של הודעה. אם זאת אנה, אני לא עומד לענו-
אני רואה שההודעה היא ממספר חסום. קווין.
אני קורא את ההודעה שוב ושוב, בהתחלה לא מבין. עד שהאסימון נופל לי. הוא שלח לי כתובת.
אני עוזב את מכון הכושר במהירות שבה הגעתי, קונה בדרך סכין מטבח.
אתה פאקינג משוגע, האריס.
אני מגיע אל הכתובת ונכנס אל תוך הבית הגדול שלו.
״חיכיתי לך״, אני שומע את קולו ורואה אותו יושב על הספה.
״חתיכת מזדיין-״
״הי, הי, הי! אין צורך בדיבורים כאלה!״, הוא קוטע אותי.
״אתה פאקינג אנסת אותה!!!״, אני צורח, מרגיש את המועקה חונקת אותי בגרון.
״הו, ידידי. זה היה הרבה יותר מזה״, הוא אומר. ״אבל אתה יודע, זה די באשמתך. אתה היית עיוור מספיק למשך חודש שלם בכדי לראות שהחברה המזדיינת שלך סובלת״.
״חודש שלם?״, אני שואל.
״כן!״, הוא אומר וצוחק. ״זה היה דווקא די מהנה, אתה יודע? הייתי מרביץ לה, פוגע בה, חותך אותה, מאיים עליה, והכי חשוב.... אונס אותה. ואתה? אתה כמו אגואיסט גמור בכלל לא שמת לב!״
הוא ממשיך לצחוק.
אני.. אני באמת הייתי עד כדי כך עיוור? איך יכול להיות שלא שמתי לב שהבן אדם היפהפה והשברירי שאני כל כך אוהב סובל?
אני אידיוט.
״אתה לא מותיר לי ברירה, קווין!!!״, אני צורח ומרגיש את הדמעות חונקות אותי.
אל תהיה נקבה, ג׳ונת׳ן. אל תהיה נקבה.
״אני יודע, אני יודע...״, קווין אומר. ״באת לכאן כדי להרוג אותי״.
אני שולף את סכין המטבח שקניתי והוא מביט בי מלא בפחד.
״אין לי בעיה עם זה, תהרוג אותי, ותוודא שאני לא יישאר חי אחרי זה״, הוא אומר. ״אבל דבר אחרון לפני שאני מת? אל תפיל את זה על אנה, זו לא אשמתה. אני איימתי עליה והיא באמת סבלה מספיק״.
אני מגחך. ״תראו מי פתאום הפך לנחמד...״
״בכל מקרה״, אני אומר. ״אני לא עומד להקשיב לך יותר״.
אני מתנפל עליו ודוקר אותו. מספר פעמים. בכל מקום ומקום אפשרי. אסור לי לטעות, אני לא יכול להסתכן אם הוא יישאר בחיים.
אני לא עוזב את המקום עד שאני מוודא שהוא לגמרי מת.
חיוך ניצחון עולה על פניי.
הוא מת.
עכשיו אפשר להגיד זאת בוודאות.
קווין ריד מת.
אני נפטר מהסכין באותה המהירות שבה קניתי אותה, וחוזר הביתה.
אני שומע שאנה עוד בשירותים, היא ממשיכה לבכות.
עד כמה שקשה לי לראות אותה ככה, אני לא עומד להישאר במקום המזדיין הזה.
אני פותח את הדלת בשקט, ועיניים גדולות ואפורות מביטות בי.
״אני אורז את החפצים שלי ועוזב. אני לא עומד להישאר פה״, אני אומר בטון נוקשה. זה לא מגיע לה.
היא מתפרצת בבכי ומהנהנת.
״תלך... גם אני הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר״, היא אומרת וממשיכה לבכות.
לא, אנה. את לא. את בחיים לא היית עוזבת אותי.
אני סוגר את הדלת, מכניס חצי מהדברים שלי לתוך תיק גב והולך משם כמה שיותר מהר.
אני חונה את הרכב שלי בחנייה של המלון, מתכנן להישאר פה כמה זמן שיצטרך עד שהראש שלי יתנקה קצת.
אני נכנס אל החדר ונשכב על המיטה, עוצם את עיניי.
וכבר חשבתי שהחיים שלנו בדיוק מתחילים להשתפר....
אוף אני רוצה לבכות
למה זה קורה????
תצביעו ותגיבו😭😭😭❤️
YOU ARE READING
Deep Skin 2 - Revival
Romanceמכירים את זה בסרטים כשמישהו מת ופתאום כל החיים שלו עוברים לו מול העיניים? טוב, זה בדיוק מה שקרה לי. אבל העניין הוא... שאני לא יודעת אם אני חיה או מתה. -- החיים של אנאבל ג׳ונסון וג׳ונת׳ן האריס משתנים מן קצה אל קצה בעקבות התרסקות המטוס. הם לא ישנים...
