Deep Skin 2 - Revival

Chapter 12❤️

*נקודת מבט- ג׳ונת׳ן האריס*
״ג׳ונת׳ן?״, אני שומע את קולה החלש של אנה קורא בשמי.
אני פוקח את עיניי ומביט בה.
״מה?״, אני שואל ברוגז.
זה לא מגיע לה, כל זה. כל ההתנהגות החרא שלי.
״א-אני רק רציתי לבדוק א-אם קרה משהו״, היא מגמגמת.
גופי רועד מעצם המחשבה שהיא אולי מפחדת ממני.
״בואי לפה״, אני אומר ומניח את ידי על המקום הריק שלצידי במיטה.
היא תחילה מהססת, אך לבסוף מתיישבת-נשכבת לצידי.
זה שובר אותי מבפנים לחשוב בכלל על האפשרות שאני מפחיד אותה בצורה כזו או אחרת.
היא לצידי במיטה, אבל עדיין מרגישה כל כך רחוקה.
היא מביטה בי, עם עיניה הגדולות והיפיפיות, בגוון של אפור ותכלת. אבל איכשהו, אני מסוגל לראות מבעד לעיניים האלה פחד. חשש.
״את מפחדת ממני?״, אני שואל לפתע.
היא ממשיכה להתבונן בי, לא עונה.
״למה שאפחד ממך?״, היא לבסוף עונה.
אני נאנח. ״אני מצטער, אוקיי? אני יודע שההתנהגות שלי היא פאקינג מזדיינת וזה לא מגיע לך בשיט אבל לעזאזל, אנה, הדבר האחרון שאני רוצה זה שתפחדי ממני. את שומעת אותי?״, אני אומר לה.
״אז כנראה יש משהו בהתנהגות שלך שאתה צריך לשנות אם אתה רוצה שאני לא אפחד ממך״, היא עונה.
אז היא כן מפחדת ממני.
״כי אתה אומר שאתה אוהב אותי, לא? ולפי מה שידוע לי, לא מתייחסים ככה למישהו שאוהבים״, היא ממשיכה.
״לעזאזל! את חושבת שאני לא יודע את זה? את חושבת שאני לא משתדל? את מודעת לזה שזו פעם ראשונה שאני במערכת יחסים, נכון? את איתי כי את אוהבת אותי. את איתי כי איכשהו, מסיבה שגם אני וגם אף אחד אחר לא מבין, את הצלחת לשנות בי משהו. ואת איתי, כדי להמשיך להיות איתי ולעזור לי להשתפר עד הסוף, כי אני רוצה. לא בשביל אחרים, לא בשביל אף אחד. בשבילך. את באמת חושבת שאכפת לי אם אני מתייחס חרא לאדם רנדומלי ברחוב? לעזאזל, לא. אכפת לי רק ממך ואיך שאני מתנהג אלייך, וזה מה שאני צריך לשנות״, אני עונה לה.
״איך הגענו לעזאזל לשיחה הזאת?״, היא שואלת ברוגז.
״אנה, אני פאקינג ראיתי את הפחד שלך בעיניים. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל לחיות עם עצמי אם את מפחדת ממני. כאילו, ממה יש לך לפחד, אנה? אני זה שאמור לפחד. את שולטת בי באצבע״, אני אומר והיא מצחקקת.
״אני כנראה סתם לחוצה מהשיחת טלפון הזאת״, היא אומרת בחיוך מבוייש.
כל כך קיוויתי שהיא לא תזכיר אותה שוב.
״יש לך מושג מי זה היה?״, היא ממשיכה לדבר על זה. ״כי מן הסתם זה מישהו שאתה מכיר״.
״אין לי שמץ״, אני אומר לה, לא יודע אם אני משקר או לא.
הפלאפון שלי לפתע מצלצל ואני מתחיל להילחץ, עד שאני רואה את שמה של סם על המסך.
״ג׳ונת׳ן? אני יכולה לבוא?״, סם שואלת. אני יכול להרגיש את החשש בקולה. משהו קרה.
״כן, קרה משהו?״, אני שואל.
״אני אצלכם תוך דקה״, היא אומרת ומנתקת במהירות את השיחה.

אני ואנה יורדים למטה ומחכים לה בסלון, והיא באמת מגיעה תוך דקה.
היא סוגרת במהירות את הדלת אחריה ומצטרפת אלינו לסלון.
״סם, מה לעזאזל קרה? למה את נראית כל כך לחוצה?״, אני שואל אותה.
״אני חושבת שמישהו עוקב אחריי״, היא אומרת.
לעזאזל.
״על מה את מדברת?״, אנה שואלת אותה.
״א-אני לא יודעת.. קיבלתי שיחת טלפון מאיזה מספר חסום ודיבר איתי איזה איש מוזר אחד שאמר שהוא מכיר אותי, ותוך כדי השיחה הוא פאקינג ידע דברים שאני עושה״, היא אומרת.
אני יכול לשמוע את אנה משתנקת.
״זה קרה גם לנו בדיוק!״, אנה אומרת לה.
״זה היה כל כך קריפי״, סם אומרת.
״הוא כאילו ממש הכיר אותנו, ראה מה אנחנו עושים. והוא גם יודע על ההתרסקות״, אנה ממשיכה.
״זה פאקינג מוזר״, סם אומרת.
לעזאזל, ג׳ונת׳ן. אל תגיד כלום, אל תגיד כלום, אל תגיד כלום.
״לעזאזל!״, אני צועק. ״ומה אם זה קווין?״
נשברתי. כוס אמא של זה.
אנה וסם מביטות בי במבט מבולבל.
״הבן אדם האחרון שזה יכול להיות זה קווין״, אנה אומרת.
״נכון. להזכירך, אני פאקינג יריתי בו, בפאקינג ראש״, סם אומרת.
״אני לא יודע, אוקיי? אני מכיר את המזדיין הזה מספיק טוב כדי לדעת שזה לא עד כדי כך קל להרוג אותו״, אני אומר. ״וחוץ מזה, אם לא קווין, מי עוד?״
״לא חסרים אנשים ששונאים אותך״, סם אומרת.
״אבל אף אחד מהם לא מכיר את אנה״, אני עונה לה.
״זה מטורף! אין שום סיכוי שבעולם שזה קווין״, אנה אומרת, ממשיכה להכחיש. ״אני ראיתי את הדם נוזל לו מהראש, אני ראיתי את החור שהכדור עשה״.
״מראה תמיד יכול להטעות״, אני מסנן מבין שיניי. ״אבל בסדר. תעשו מה שאתן רוצות״.
הפלאפון של אנה מצלצל.
״זה מספר חסום שוב״, היא אומרת.
אני חוטף את הפלאפון מידה ושם במהירות על ספיקר.
״חבר׳ה! כמה נחמד לראות אתכם יחד!״, אותו הקול אומר.
״תפסיק לעזאזל עם כל המשחקים. אולי תהיה גבר ותראה את הפאקינג פרצוף וקול האמיתיים שלך״, אני אומר בעצבים.
״מי אמר שאני גבר? יכול להיות שאני בכלל אישה. או שלא, או שכן.... אח! כמה שאני אוהב תעלומות!״, הוא ממשיך לזיין את השכל.
״תפסיק להטריד אותנו״, אנה אומרת לו.
״אוי, אנאבל שלי. אנאבל היקרה והמתוקה. כבר חשבתי שימי התמימות שלך נעלמו, את יודעת... בגלל כל האירועים האחרונים. מאוד מצער, מאוד מצער״, הוא אומר לה.
״אנחנו לא צריכים שתצטער בשבילנו!״, אנה צועקת.
״אין צורך בצעקות, סאנשיין״, הוא אומר.
״לעזאזל, מה אתה רוצה מאיתנו?״, סם שואלת.
״שמעתי שהעלתם רעיונות מי אני יכול להיות״, הוא אומר. ״אני חייב לומר שזה די משעשע. אתם באמת חושבים שאני איזו רוח רפאים?״
״על מה אתה מדבר לעזאזל?״, סם שואלת.
״ג׳ונת׳ן אמר שאני קווין ריד, לא ככה? וכפי שזכור לי היטב, קווין ריד מת. אז אתם חושבים שאני הוא, רוח רפאים או גופה שקמה לתחייה? מצחיקים אתם״, הוא אומר.
ברור, אחי.
״טוב, אין לי כוח לשמוע את הזיוני שכל האלה שלו שוב. הספיק לי קווין ריד לזמן הקרוב״, אני אומר ומנתק את השיחה.
״מאיפה אתה כל כך בטוח?״, אנה שואלת אותי.
״מה?״, אני עונה.
״מאיפה אתה כל כך בטוח שמדובר בקווין?״, היא שואלת.
״כי אני חושב בהגיון, אנה. ולפי ההגיון, זה לא יכול להיות אף אחד אחר חוץ מקווין״, אני אומר. ״תקשיבו מה נעשה. אף אחד מאיתנו לא יוצא מהבית יותר בזמן הקרוב, רק אם זה ממש דחוף. עד שהמטורף הזה יירגע קצת. אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל צריך להזהיר גם את דילן. לא שמענו ממנו חודשים״.
אנה וסם מהנהנות.
״סם, אם כל דבר קורה, או שאת חושדת במשהו, תתקשרי אליי״, אני אומר לה.
״אוקיי, אני אלך ואני אודיע גם לדילן״, סם אומרת וממהרת לשוב בחזרה לביתה.
״ואת...״, אני אומר לאנה. ״את לא הולכת לשום מקום בלי להודיע לי. אם צריך ללכת לקניות או לא יודע מה, אני אעשה את זה״.
״זה יהיה מסוכן בשבילך בדיוק כמו שזה יהיה מסוכן בשבילי, ג׳ונת׳ן. אני לא יכולה עכשיו לא לצאת מהבית רק בגלל זה״, היא אומרת, מנסה להמשיך להגן על עצמה. אבל מה שהיא לא מבינה זה שאני עושה את זה בשבילה.
״אני פאקינג דואג לך, אנה. אז כשאני אומר לך שאת לא יוצאת מהבית, את לא יוצאת. אני לא אסתכן עכשיו בזה שתצאי ויקרה לך משהו״, אני אומר ברוגז ועולה בחזרה לחדר, חייב לעשות מקלחת קצרה. לשטוף את כל הזכרונות הרעים שחזרו לי על קווין ריד.

*נקודת מבט- אנאבל ג׳ונסון*
אני עולה בשקט במדרגות, שומעת רעש מכיוון המקלחת.
אני דופקת קלות על הדלת. ״ג׳ונת׳ן?״
הוא לא עונה. אני פותחת בעדינות את הדלת ורואה אותו עומד במקלחת, מתחת לזרם המים החמים, מביט על הרצפה ולא עושה כלום.
״ג׳ונת׳ן..״, אני לוחשת ומרגישה מועקה שחונקת אותי בגרון.
אני מתקרבת אליו ועוטפת אותו עם ידיי, לא שמה זין על הבגדים שלי שנרטבים.
״אני אוהבת אותך״, אני אומרת לו. ״ואני לא חושבת שאתה מבין את זה, ג׳ונת׳ן. אני לא חושבת שאתה מבין שמישהו פאקינג אוהב אותך״.
הוא מרים את ראשו ומביט בי, עיניו שקועות בתוך עיניי.
״אני מפחד שיקרה לך משהו״, הוא לוחש בקול צרוד.
״אתה חושב שאני לא מפחדת? ברור שכן. אבל אתה יודע מה משאיר אותי על הקרקע בכל פעם? שאני נזכרת באותן המילים שאמרת לי, שזה אני ואתה נגד כל העולם. אנחנו חזקים ביחד, ג׳ונת׳ן, ואנחנו נשרוד כל דבר שהיקום יציב בפנינו אם רק נישאר יחד״, אני אומרת.
״זה פשוט מרגיש טוב מידי מכדי להיות אמיתי״, הוא אומר באנחה ואני מביטה בו בבלבול.
״את, אנה. את טובה מידי מכדי להיות אמיתית. יש אי שם בעולם עוד מיליון גברים אחרים שהיית יכולה להיות איתם, ולא היה קורה לך איתם אפילו שליש ממה שקרה לך איתי. אני הרסתי לך את החיים, אנה. זה לא מגיע לך, כל זה״, הוא אומר ומלטף את ראשי.
״תפסיק כבר לחיות בעבר, ג׳ונת׳ן!״, אני צועקת. ״ותפסיק להאשים את עצמך בכל דבר שקורה לנו! אתה צריך להבין שאני אוהבת אותך, לא משנה מה. סלחתי לך, על כל הדברים שעשית. אתה אמור להיות שמח ולחייך, כמו שאני אוהבת שאתה עושה. ולא מצוברח ועצבני. בבקשה, ג׳ונת׳ן...״, אני מבקשת.
״אני באמת לא מבין איך חייתי בלעדייך כל השנים האלה״, הוא אומר ומחייך. ״את הדבר הכי טוב שקרה לי״.
הוא תופס את פניי ומנשק אותי. אני מחבקת אותו, חזק חזק. לא עוזבת. לא רוצה אף פעם לעזוב.

תצביעו ותגיבו, אוהבת אתכן❤️