בלילה הזה, הסיוטים משתנים.
הלילה, הסיוטים הם לא על ההתרסקות, אלא על כל מה שקרה עם קווין.
קווין ריד.
ג׳ונת׳ן מודאג. הוא באמת חושב שזה הוא.
אבל איך זה יכול להיות הגיוני? הוא הרי מת, סם ירתה בו!
מראה תמיד יכול להטעות.....
אני נזכרת במילותיו של ג׳ונת׳ן.
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני ממש מקווה שג׳ונת׳ן טועה.
עיניי נפקחות כשהשעה היא שתיים בלילה.
אני מסיטה את מבטי הצידה, ולמראה ההפתעה רואה את ג׳ונת׳ן ישן.
הפלאפון שלי משמיע צליל של הודעה.
״נדודי שינה, אה?״
אני קוראת את הודעת הטקסט, שמעליה רשום שהיא ממספר חסום. איך זה הגיוני בכלל?
אני מתחילה לפחד, ומיד מדליקה את מנורת הלילה.
״ג׳ונת׳ן״, אני מצייצת והוא מתהפך במיטה.
״ג׳ונת׳ן״, אני לוחשת שוב ומזיזה אותו.
הוא מתעורר בבהלה ומביט סביב. ״מה.. מה קרה? את בסדר? הכל בסדר?״, הוא שואל בדאגה ומביט בי. עיניו משדרות פחד.
אני רועדת. ״אנה. מה קרה?״, הוא שואל שוב ואני מראה לו את הודעת הטקסט.
״פאק״, הוא ממלמל. ״הוא לגמרי עבר את הגבול״.
״איך הוא יכול לראות אותנו בכלל?״, אני שואלת.
״את באמת אומרת לי שכל זה לא מוכר לך? להזכירך, הבן אדם האחרון שראה כל מה שאנחנו עושים דרך מצלמות היה קווין, ואני לא אתפלא אם הוא עושה את זה שוב״, הוא אומר באנחה.
״אני מפחדת, ג׳ונת׳ן״, אני מייבבת.
״אני יודע, בייבי״, הוא אומר ועוטף אותי עם זרועותיו הגדולות. ״אבל אני אדאג שלא יקרה לך כלום״.
אני מניחה את ראשי על חזהו ונושמת את ריחו הנעים.
הפלאפון שלי משמיע שוב צליל, ואני מקבלת הודעה נוספת.
״אני מצטער שהפחדתי אתכם, חמודים״
ההודעה אומרת.
״אני לא רוצה לחיות ככה יותר״, אני ממשיכה לבכות.
״פאק. אנה, אל תפחדי. אוקיי? את לא רואה מה הוא עושה? הוא פאקינג רק מנסה להפחיד אותנו״, הוא אומר לי ומלטף את שערי.
״וזה די מצליח לו״, אני ממלמלת.
״אז אל תתני לו להצליח. תראי לו שאת פאקינג לא מפחדת ממנו״, הוא ממשיך להרגיע אותי.
״ומה אם זה יחמיר? מה אם הוא ינסה לפגוע בנו פיזית?״, אני שואלת בדאגה.
״הפחדן הזה לא יעז להראות את הפרצוף שלו שוב״, ג׳ונת׳ן אומר במרירות. ״ואם איכשהו הטיפש הזה כן יחליט לעשות את זה, הוא ישלם על זה״.
״אין צורך באיומים״
אני מקבלת הודעה חדשה.
יכול להיות שג׳ונת׳ן צודק. גם אם זה קווין וגם אם לא, מי שזה לא יהיה. הוא פחדן. אם הוא מחליט לשבת מאחורי מסך, מבלי להראות את הפנים שלו ומבלי להשמיע את קולו האמיתי, הוא פחדן. ואני לא אמורה לפחד מאנשים כמוהו.
״אתה צודק״, אני אומרת לג׳ונת׳ן. ״הוא באמת פחדן מידי בשביל לעשות לנו משהו״.
ג׳ונת׳ן מחייך אליי ונושק לראשי.
אני מכבה את מנורת הלילה ואנחנו חוזרים לישון.
שנייה לפני שאני עוצמת את עיניי, אני יכולה לראות שקיבלתי עוד הודעה.
״אנחנו עוד נראה בקשר לזה״.
אנחנו מתעוררים שוב כשהשעה היא שבע בבוקר. הגיע הזמן לקום.
אני ממהרת לעשות את ארגוני הבוקר ויורדת למטה להתחיל להכין ארוחת בוקר.
עד שג׳ונת׳ן יורד למטה, על השולחן כבר מונחים שתי צלחות מלאות בפנקייקים ושני ספלי קפה.
״ידעתי שהרחתי משהו טעים״, אני שומעת את ג׳ונת׳ן אומר.
אני מסתובבת אליו ורואה שעל פניו מרוח חיוך ענקי.
הייתי עושה הכל כדי לראות את החיוך הזה תמיד.
״ארוחת הבוקר מוכנה״, אני אומרת בחיוך ביישן.
אנחנו מתיישבים בשולחן ומתחילים לאכול.
״עבר הרבה זמן מאז שאכלתי ארוחת בוקר טעימה״, ג׳ונת׳ן אומר בפה מלא.
אני מחייכת אליו ומתבוננת בו, בגבר המושלם שיושב מולי, וחושבת עד כמה ברת מזל אני שיש לי אותו. אני צופה בו בזמן שהוא לועס את הפנקייק המלא בסירופ שוקולד, איך שפיו זז בזמן שאוכל, מתלכלך מעט בקצה מהשוקולד.
הלב שלי דופק במהירות רק מהצפייה בו. אני מרגישה איך שהלב שלי נמס בתוך בית החזה שלי.
אני מתעוררת ממחשבותיי כשהוא לפתע מביט בי.
״למה את לא אוכלת?״, הוא שואל אותי, עדיין עם פה מלא באוכל.
״מה? אה, סתם. פשוט הסתכלתי עליך״, אני אומרת ומצחקקת.
״תספרי לי אילו דברים סוטים עברו לך בראש אחר כך, עכשיו תאכלי״, הוא אומר בחיוך.
אני צוחקת. ״אין בעיה, אבל לפני זה...״
אני מלקקת את האגודל שלי ואז מנקה בעזרתו את קצה פיו של ג׳ונת׳ן שמלוכלך מעט מהסירופ.
״אני לא מאמין שהרגע באמת עשית את מהלך הדודה המפורסם״, הוא אומר ומסתכל עליי.
״דודה אנאבל לשירותך״, אני אומרת וצוחקת.
אני מחליטה לקחת עוד פנקייק ואוכלת אותו.
״את נראה לי היחידה שיכולה להישאר יפה גם עם פה מלא בפנקייק״, ג׳ונת׳ן אומר לי ומחייך.
״תפסיק״, אני אומרת עדיין בפה מלא, מתאפקת לא לצחוק. ״אני עוד אחנק בגללך״.
״הייתי רציני!״, הוא אומר בהרמת גבות.
אני מקבלת שיחת טלפון, ובהתחלה מפחדת לבדוק.
״תעני״, ג׳ונת׳ן אומר. ״זה הוא שוב״.
אני עונה ושמה על ספיקר.
״אני חייב להודות שאתם בהחלט חמודים יחד!״, הוא אומר.
״מקנא?״, ג׳ונת׳ן שואל בגיחוך.
״אם לומר את האמת, קצת״, הוא עונה. ״וגם די נעלבתי שלא הזמנתם אותי למסיבת הפנקייק הקטנה שלכם״.
״אתה מוזמן בכל יום, כל מה שיגרום לך להראות את הפרצוף שלך״, ג׳ונת׳ן עונה לו.
״מצויין! אז תקראו גם לסמנתה לבוא, ואני אהיה שם תוך חמש דקות!״, הוא אומר.
״אתה רציני?״, אני שואלת בבלבול.
״הכי רציני שיש״, הוא עונה. ״אבל כדאי שתקראו לסמנתה מהר״.
השיחה מתנתקת. אני מביטה בג׳ונת׳ן במבט שואל והוא מהנהן קלות בראשו.
אני מיד מחייגת אל סם, ולאחר השיחה איתה היא מגיעה אלינו תוך שתי דקות.
״אז מה עכשיו?״, סם שואלת.
״מחכים״, ג׳ונת׳ן עונה.
פעמון הדלת מצלצל. זה הוא.
ג׳ונת׳ן קם ואני הולכת אחריו.
״תישארי מאחוריי״, הוא מצווה, ואני עושה כמבוקשו.
*נקודת מבט- ג׳ונת׳ן האריס*
אני מציץ בעינית של הדלת, ורואה אדם לבוש כולו שחור ועם מסכה שחורה שמכסה את כל פניו, מלבש העיניים והפה.
ברור שהוא לבש מסכה. פחדן מזדיין.
אני פותח את הדלת ומביט בו.
״אני יכול להיכנס?״, הוא שואל באדישות. הקול שלו עדיין מעוות.
״אם תוריד את המסכה שלך״, אני אומר ברוגז.
״אל דאגה, אדון האריס. זה יקרה. אבל קודם, תן לי להיכנס״, המזדיין הזה אומר.
״פאק, בסדר״, אני נכנע ופותח לו את הדלת לרווחה, נותן למטורף הזה להיכנס לבית שלי.
כולנו מתיישבים על הספה והוא נעמד מולנו.
״רציתי לבקש מכם סליחה״, הוא מתחיל לומר. ״אני מודה שבהתחלה חשבתי שזה יהיה משעשע, אבל אז הבנתי שזה לא מגיע לכם, ושעברתם מספיק. אנה, ראיתי איך היית מפוחדת, ואז חשבתי לעצמי שכל זה לא מגיע לך. אני מתנצל על כך, חברים. זה ייפסק״.
״ומי אתה לעזאזל?״, סם שואלת.
״אני חייב להודות שלא ממש חשבתי שתגלו מי אני״, הוא מתחיל לומר. ״אבל אני מניח שג׳ונת׳ן האריס יותר חכם ממה שחשבתי שהוא״.
פאקינג ידעתי.
״אז אתה אומר שאתה קווין ריד?״, אנה שואלת.
״בדיוק, מתוקה שלי. אני קווין ריד, ואני פאקינג חי״, הוא אומר ומסיר את המסכה שלו.
״אבל איך זה הגיוני?״, סם שואלת בעצבים. ״אני פאקינג יריתי בך!״
״מראה יכול להטעות. לא ככה, ג׳ונת׳ן?״, הוא אומר ומביט בי.
״זה פאקינג מפגר, קווין. מה יש לך לחפש עוד מאיתנו? אני חושב שנהרסו לנו החיים מספיק״, אני אומר.
״אני יודע, בגלל זה החלטתי להפסיק עם זה״, הוא אומר.
״ואתה מצפה מאיתנו פשוט להאמין לך? סתם ככה פתאום?״, אנה שואלת.
״אני מקווה שתאמינו לי״, הוא אומר.
״אנחנו עוד נראה בקשר לזה״, אני אומר. ״אם אי פעם תעז לחזור לחיים שלנו, אני לא אהסס להרוג אותך, והפעם באמת״.
״אני חושב שזה הוגן. להתראות, חברים!״, הוא אומר ועוזב את הבית.
אני נושם לרווחה.
״אתם לא חושבים שזה היה קל מידי?״, אנה שואלת.
״אל תדאגי. הוא לא יופיע כאן שוב״, אני אומר לה ומחבק אותה, מנסה לשכנע גם את עצמי עם המילים האלה.
תגיבו ותצביעו😱❤️❤️
YOU ARE READING
Deep Skin 2 - Revival
Romanceמכירים את זה בסרטים כשמישהו מת ופתאום כל החיים שלו עוברים לו מול העיניים? טוב, זה בדיוק מה שקרה לי. אבל העניין הוא... שאני לא יודעת אם אני חיה או מתה. -- החיים של אנאבל ג׳ונסון וג׳ונת׳ן האריס משתנים מן קצה אל קצה בעקבות התרסקות המטוס. הם לא ישנים...
