Chapter 10❤️

632 45 1
                                    

אני וג׳ונת׳ן טוחנים את שתי מגשי הפיצה תוך פחות מחצי שעה.
״אלוהים, בחיים שלי לא חשבתי שאתגעגע לאוכל ככה״, אני אומרת.
״גם אני״, הוא אומר ומחזיק את בטנו השבעה.
לפתע הוא תוקע גרעפס, ואני מתחילה לצחוק בקול.
״אתה קורא לזה גרעפס?״, אני אומרת בגיחוך. ״תלמד ממני״, אני אומרת ותוקעת גרעפס גדול יותר.
״אני רשמית מאוהב בך, אנאבל ג׳ונסון״, הוא אומר ושנינו צוחקים.
אני מרגישה כל כך חופשייה איתו, שזה מדהים.
״אני כבר חוזרת, טוב? אני חייבת להתקשר לסם ולהתנצל״, אני אומרת והוא מהנהן.

אני לוקחת את הפלאפון ומחייגת אליה.
״היי..״, אני אומרת.
״היי גם לך״, היא מחזירה.
״תקשיבי, אני ממש ממש מצטערת על אתמול״, אני אומרת לה.
״את צוחקת עליי? זו אני שאמורה להצטער! מה שאמרתי לך היה בהחלט לא לעניין, ואני מצטערת אם זה פגע בך״, היא אומרת. ״אני מקווה שאת לא כועסת״.
״אז אנחנו בסדר?״, אני שואלת אותה.
״יותר מבסדר״, היא עונה ולאחר כמה רגעים של שקט היא מתחילה לבכות.
״אלוהים, סם! מה קרה?״, אני שואלת בבהלה.
״אני בבית חולים״, היא אומרת וממשיכה לבכות.
״מה? למה?״, אני שואלת.
״היו לי כאבים חזקים, אוקיי? אז הלכתי למיון ואני כבר כמה שעות פה והם עשו לי כל מיני בדיקות וצילומים והם חושבים שהם מצאו אצלי גידול״, היא אומרת ובוכה.
״גידול? כאילו-״
״סרטן, אנה. הם חושבים שיש לי סרטן״, היא קוטעת אותי.
״אבל זה לא בטוח עדיין, אם הם אומרים שהם חושבים״, אני אומרת, מנסה לנחם את עצמי יותר מאשר אותה.
״הם אמרו שהם צריכים לערוך עוד כמה בדיקות אחרונות כדי לדעת בוודאות״, היא אומרת.
״תקשיבי, סם. לא משנה מה יקרה, הכל יהיה בסדר. אני מבטיחה לך״, אני מנסה לנחם אותה.
״את לא יודעת את זה בוודאות״, היא אומרת לי. ״בדיוק כמו שלא ידענו שהמטוס שלנו פאקינג יתרסק״.
״אנחנו באמת חייבות להפסיק לחשוב על ההתרסקות״, אני אומרת לה.
״את צודקת. אבל את לא רואה למה ההתרסקות הזאת גרמה? לבערך כל הצרות שלנו בחיים! לעזאזל. לילי מתה! את הפכת לשלד אנושי! ג׳ונת׳ן פתאום בוכה? מה לעזאזל?! ואני מקבלת סרטן. אחלה של דבר״, היא אומרת.
״טוב, תחכי לנו שם. אנחנו בדרך״, אני אומרת לה ומנתקת לפני שהיא הספיקה לענות.

״בוא, ג׳ונת׳ן. הולכים״, אני אומרת.
״לאן?״, הוא שואל. ״קרה משהו?״
״סם בבית החולים, אני אספר לך בדרך״, אני אומרת ואנחנו יוצאים במהירות.

״סם!״, אני צועקת כשאני רואה אותה ורצה לחבק אותה.
״היי, פריקים״, היא אומרת לנו.
״סם, אני ממש מצטער על אתמול ש-״, ג׳ונת׳ן מתחיל לומר אך היא קוטעת אותו.
״אתה חושב שכבר לא התרגלתי לזה שאתה אידיוט גמור? כמה זמן אנחנו מכירים כבר, שלוש שנים? באמת, מתי תבין שאני אף פעם לא יכולה לכעוס עליך?״, היא אומרת לו וצוחקת.
״אז מה קורה עכשיו?״, אני שואלת.
״עכשיו אנחנו מחכים עד שהחארות האלה חוזרים ואומרים לנו את התוצאות של הבדיקה הסופית״, היא אומרת.
אנחנו מחכים כמה דקות נוספות, עד ששני רופאים מגיעים אלינו.
״סמנתה וויליאמס?״, אחד מהם שואל.
״אתה פאקינג פגשת אותי לפני פחות משעה, אתה יודע טוב מאוד את השם שלי״, היא אומרת לו ברוגז ואני מתאפקת שלא לצחקק.
אך במקום זאת אני מרגיעה אותה ואומרת לה שהוא סך הכל עושה את העבודה שלו.
״תוצאות הבדיקה שלך מוכנות-״
״כן הבנתי את זה כבר. תגיע לעניין״, היא קוטעת אותו שוב.
״לצערנו, החשש שלנו היה נכון. יש לך מלנומה ממאירה מסוג מלנומה קשרייתית. מה שבשפה הלא רפואית אומר שאת חולה בסרטן העור, והסוג הספציפי הזה הוא אחד שמתפשט במהירות. אבל אל דאגה, הוא גם מאוד שכיח. כמובן שנצטרך לערוך ניתוח כדי להיות בטוחים אם המלנומה היא מתקדמת או לא״, הרופא אומר.
״שיעממת אותי למוות שאני מעדיפה כבר למות מהמלנומה הזאת״, סם אומרת.
הרופא מתעלם ממנה וממשיך בדבריו. ״הרופא שלידי הוא זה שיערוך את הניתוח שלך, הוא יעבור איתך על הליך הניתוח ועל זמן ההתאוששות״, הוא מסיים ועוזב.
״אני מתנצל אם הוא שיעמם אותך, ככה הוא״, הרופא השני אומר לסם והיא מחייכת.
״או! עכשיו אפשר להתחיל!״, הוא אומר ומחייך גם הוא.
אנחנו נשארים שם בזמן שהוא מסביר לנו הכל על המחלה של סם ועל הניתוח שהם עומדים לבצע.

״תאחלו לי בהצלחה, חברים!״, סם מנופפת לנו לשלום בזמן שהם מובילים אותה אל חדר הניתוח כעבור כמה שעות.
״בהצלחה סם! אנחנו נהיה פה כשתחזרי!״, אני צועקת לה ומחייכת.
היא מחייכת אליי בחזרה עד שדלתות המעלית מפרידות בינינו.

מתנצלת על הפרק הקצר!
מבטיחה שבקרוב מאוד יתחילו להיות פרקים ארוכים יותר!
תגיבו ותצביעו❤️❤️

Deep Skin 2 - Revival Where stories live. Discover now