In The Twilight Zone

chapter 15

מטרה לפרק הבא:

15 הצבעות

9 תגובות

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני מביטה בייאוש בריימונד כשהוא חוקר אותי במבטו, במצב אחר הייתי מעירה לו על כך אך נראה שגם אני חוקרת אותו, בודקת שאני עוד כאן ומתאכזבת לגלות את התשובה. "אתה יכול לעשות את זה שוב אולי?" אני שואלת. אני הראשונה שמוציאה משהו מהפה ואני גוערת בעצמי על כך, שנינו עוד לא מעכלים את ההתרחשות ואני חושבת שאני עומדת לאבד את ההכרה שאני לוכדת במבטי את הקערה הגדולה שמלאה בכל הדם שבגוף שלי. "אני בלי דם עכשיו?" אני שואלת את עצמי יותר מאשר את ריימונד ונראה שגם לו מתחשק לו לענות לי על כך.

משהו מתחתי נזרק אליי ונוחת ישר ליד רגליי החשופות. אני מביטה בחפץ - סכין קטנה אך חדה מספיק בכדי ליצור חתך שטחי. אני לא מהססת ומבינה את הבקשה. אני חושפת את מפרק ידי לסכין ומצמידה אותה אל העור הרך, אני נדהמת לגלות כמה שהוא קר. אני נושכת את שפתי התחתונה ומפעילה מעט כוח על הסכין החדה , היא פוצעת את עורי ללא בעיה וראשי מסתחרר, העור שלי נקרע לשניים אך שום נוזל אדמדם לא פרץ מהקרע. אני משתנק כשריימונד לוחץ על הפצע ומסביב לו, מנסה לשדל דם לפרוץ החוצה. "זה לא הגיוני!" הוא ממלמל ואני חושבת שהיום הזה לא יכול להיות יותר טוב.

"בואי!" הוא מצווה ואני מיישרת את ידי, הפצע לא מכאיב לי ולמען האמת אני לא מרגישה אותו כלל. אני מנסה להתרומם אך צונחת חזרה על ישבני, רגליי משותקות ואני מוצאת את זה כדבר מטריד ביותר. אני מנערת אותן בעצרת ידיי ואני אחוזת אימה כשהן לא מגיבות.

"למה הן לא זזות?" אני צועקת אל ריימונד והוא מביט בי בעיון, כאילו אני ניסוי משונה שיצא עכשיו מין המבחנה ומוכן לתצפית מרתקת, אני שונאת את המבט המשונה הזה שלו עליי ואני לא טורחת להסתיר את הסלידה שלי ממנו וזה היה רעיון טוב כי נראה שהוא שם לב למבטי והביט אך ורק בפניי.

"אני לא יודע." צמרמורת משתלטת על גופי ואני בטוחה שאני מתחרפנת מהידיעה שמי שעולל לי את זה כלל לא יודע מה קורה לי כרגע. אני לא מוכנה לסבול את זה! אני רוצה שזה יעצר! אני רוצה לחזור לאיפה שלא התחלתי ללכת אליו ואני רוצה לא לשוב הנה.

"ובכן, תעשה משהו!" אני נרגזת וריימונד מנענע את ראשו. אני רותחת. "ולמה זה?" אני שואלת ומביטה בו בכעס רצחני, אני חוששת שאם רגליי היו תקינות הייתי רצה לכיוונו אוחזת בראשו ומסובבת לו את המרפקת לא משנה כמה אנרגיה זה היה צורך ממני וכמה כוח זה היה לוקח ממני.

"אני לא רוצה להפריע להתהליך." הוא אומר ואני קופאת. תהליך? איזה תהליך? הוא אמר לפני רגע שהוא אינו יודע מה קורה לי, מה השתנה?

"איזה תהליך? על מה אתה מדבר לכל הרוחות? אתה מוכן להסביר לי מה קורה כאן!" אני נותנת למבטי לעבור על פני החדר הקטן שאנחנו בו - אותו החדר שבו עזבתי את גופי וחזרתי אליו בחזרה. אני סוקרת אפשרויות הימלטות מכאן למקרה שאהפוך לשפן ניסיונות בשביל המפלצות הללו אך נראה שריימונד חוסם את דרך המילוט היחידה שלי - דלת הכניסה שהיא גם דלת היציאה.