אני מתעוררת מנקישת מנעול ורק עכשיו מעכלת שבכלל נרדמתי, אלין פוקחת את עיניה מיד אחרי אך היא זאת שמתאוששת בשנייה ומתרוממת בציפיה - לי לעומתה לוקח כמה שניות עד שאני מתרוממת לעמידה ומותחת את צווארי התפוס מהתנוחה הנוראית והלא נוחה שבה נרדמתי וכך גם גופי מרגיש קשיח כמו זכוכית וכואב כמו פצע מדמם. לעזאזל עם הכאבים הארורים האלא! הדלת לא מאחרת להיפתח ולמולנו עומדים שני נערים רחבי כתפיים ומביטים בי ובאלין באדישות. "המיטה.. לא יכולנו לישון אז, אהמ אני מתכוונת שהמיטה אדומה זאת אומרת ספוגה בדם אז אוף תשכחו מזה!" אלין מגמגמת וגורמת לנערים להרים גבה בשעשוע.
"היא מתכוונת שהמיטה ספוגה בדם ומתחתיה יש ראש כרות אז עלינו לכאן כדי לחכות שמישהו יבוא ונוכל אולי לבקש שיוציאו אותנו מכאן" אני מסבירה את דבריה של אלין. הנערים מביטים בי בזלזול אך נותנים לנו לצאת מהחור שבו היינו.
"יש לכן מזל שהייתן צריכות להיות שם רק יום אחד" אחד מהם פתח. "מזל גדול, יש כאלה שמבלים שם שבועות" אמר השני אך אני רק בלעתי את רוקי - הם באמת נותנים לאנשים להירקב שם למטה...
"לאן אתם לוקחים אותנו?" אלין שאלה לאחר שהצליחה לא לגמגם שטויות. "זאת אומרת - אתם לא חייבים.." היא עצרה את עצמה. "אוקי יודעים מה? פשוט אל תקשיבו לי כשאני פותחת את הפה!" רטנה ואחד הנערים ציחקק אך מיד לבש על פניו את ההבעה הקרירה.
"אסור לנו לספר" אומר אחד מהם ואלין נושפת אוויר בעצבנות ואני מניחה יד מנחמת על כתפה אך היא רק סילקה אותה כאילו יש לה יותר מדי גאווה.
"תגידו" אני אומרת וזורקת מבט קצר אל עבר אלין הדרוכה. "מה קורה אם הצבע של העדשות מתפוגג?" אני שואלת ואלין קופאת אך מיד ממשיכה ללכת כדי שלא ינהגו בנו באלימות. "את זה מותר לכם לספר לנו?" אני מסיימת אך דבריי בהתגרות קלה.
שני הנערים מביטים בי ואז באלין ונושפים אוויר. "לא צפוי לכן עתיד מזהיר" לחש אחד מהם. "הקטנה תלך קודם ואז הגדולה" המשיך. כבר ידעתי שאלין תלך לפני, לא שאלתי אותם את זה שאלתי מה יקרה לנו אך לא העזתי לתקן אותם, לא פצחתי את פי יותר וגם לא הנערים. הם רק הובילו אותנו לקומה העליונה מתוך 4 קומות. הגענו למסדרון יפה ועשיר בריהוט שלא לדבר על עשיר בפאר. אחד מהנערים כיוון את אלין אל אחת הדלתות בכך שהניח יד על כתפה והראה לה את הדלת, הנער השני הוביל אותי לדלת ממול בכך שהורה לי על כך עם ידו הפרושה.
הם נקשו באותו הזמן על הדלתות והסתלקו מיד, לפני שהספקתי להביט אל אלין ולחבק אותה כדי שתירגע הדלת שמולי נפתחה וכך גם שלה. "רוזי" הקול המוכר אמר והבטתי בעומד למולי, הוא חייך חיוך ענקי ואחז בידי בעדינות - מושך אותי לתוך החדר.
"ג'רי" אני אומרת ומביטה בו. "איך?" מצמצתי בהפתעה, למולי נגלה אותו הג'רי שהכרתי בנסיעה לפה רק שהוא נראה בן גילי..?
"נחמד הא?" הוא שואל וצוחק. "את האמת תאמרי לי" ביקש. "בן כמה את חושבת אני?" שאל וחייך בשרמנטיות אליי, אני לא יכולה להסביר אך הוא בהחלט נאה כשהוא ככה, מושך אם אפשר לומר. אוי על מה אני חושבת? תתרכזי רוזלין!
"אהמ.. אני מניחה שעד לפני שעה חשבתי שאתה בן 12 בערך ומתברר שזה לא נכון אז אני אנחש" אני מחייכת אליו. "אולי 100?" קולי ספק שואל ספק אומר. הוא מחייך ומתחיל לפרוץ בצחוק. "היי!" אני מגוננת. "ביקשת שאנחש זה מה שעשיתי!" אני אומרת ומשלבת את ידי ברוגז. קצת מוזר לי לפתע לחשוב על ג'רי כמושך הרי אם הוא יכול לשנות את עצמו לכל גיל שהוא חווה אותו זה יהיה קצת יוצא דופן לחבב ילד בן 3 ולאחר מכן נער בן 18 ולאחר מכן איש בן 30 וכך הלאה והלאה - שהוא יכול להשתנות לאיזה גיל שהוא רק רוצה, זה מרתיע.
"אני בן 386" אמר ופערתי את פי, האם זה ייתכן בכלל? "ובכן לעניין" שפשף את ידיו. "את בטח תוהה מה הולך לקרות בהמשך מאחר וחברתך כבר איבדה את הצבע האדום מעיניה ואת צפויה לאבד אותו ביומיים הקרובים" אמר וחייך, הנהנתי כתשובה והוא ראה בכך סימן להמשיך. "את הרי יודעת מה קורה לבני תמותה שנלקחים נכון?" שאל ושתקתי הוא ידע שידעתי. "אז לחברתך הקטנה הולך להערך הטקס המדובר מחר ולכן היא הולכת ללון יחד עם מי שהביאה אותה לכאן ואת הולכת להיות בטקס שלה וכך גם את תלוני איתי ביומיים שלושה הקרובים." אמר בחיוך שובב אך אני נשפתי אוויר ונשענתי על הקיר בעייפות.
"אפשר לישון" אני תוהה וג'רי מחייך אלי בעדינות.
"בטח שכן, אני מניח שאת מותשת, שני יקירה" רמז בידו אל עבר המיטה הרחבה והגדולה. הנהנתי לעברו וניגשתי אל עבר המיטה הגדולה, מתיישבת בה ונשכבת בזהירות.
"היא נוחה מאוד" אני לוחשת, מותשת מהיום הזה.
"אני יודע" השיב ברכות.
"יופי" אמרתי ועצמתי את עיני, נרדמת תוך שניות ספורות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקיי אז זה סוג של פרק פיצוי..
אני אשתדל להעלות השבוע פרקים אך לא בטוח שאוכל כי אני לא אהיה בבית כנראה בכל השבוע...
תגיבו ותצביעו זה יעזור לי לעלות חזרה לפסגה!
(ירדתי למקום 27)
YOU ARE READING
In The Twilight Zone
Fantasía*complete* 'הוא מחייך אליי, עיניו הזהובות בורקות ואני מוצאת את עצמי מכושפת תחת כישוף שלא הכרתי מעולם, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כשגרוני מתייבש בין רגע, אני לא יכולה לעכל את העובדה שעיניים זהובות חודרות מביטות בי ברעב ותאווה בזמן שרגליי מאיימ...
