In The Twilight Zone

chapter 22

אני ממש מצטערת שהפרק התעכב והועלה ממש באיחור, תכננתי בכלל להעלות אותו לפני שבוע.. מקווה שהתאבון לפרק לא אבד לאף אחד.

מטרה לפרק הבא:

27 הצבעות.

7 תגובות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשהייתי קטנה אימי הייתה נוהגת להכין עוגיות יחד עם השכנה הזקנה שגרה מעלינו בסופי שבוע כדי לתת לי תחושת איחוד איתה תמיד, היא תמיד הייתה חובטת בעדינות בידיי כשניסיתי להגניב עוגיה קטנה ורותחת שיצאה מהתנור וצעקה עליי שאין הרבה עוגיות ושאם הייתי תופסת אחת מהן הייתי מפילה אותה ובוכה כי הייתי מקבלת כוויה, עד שזה לא באמת קרה לא הפסקתי לנסות להגניב עוגיות.

ישבתי למול ריימונד בחדרו והנוף כבר החל לשעמם אותי, הכל היה יותר מידי רגיל לי. אני לא אוהבת להיות כאן והרבה פחות כיף לי להיות כאן כאשר אני עושה את אותו הדבר מחדש בכל יום. אני מביטה בעוגיות הטריות והחמימות שריחן יכול לגרות את כל השכונה שלי, המצפון שלי דוקר את חזי כאילו מזכיר לי שכל מה שאני מקבלת עכשיו אומנם אינו נראה לי הדבר הכי טוב בעולם כי אני מרגישה שבויה - שלא לדבר על העובדה שזה באמת כך אך הצד החיובי הוא שאני זוכה לא לרעוב יותר, לתנאים שלא היו לי מעולם ולשפע של עוגיות חומות ונעימות לחך.

אם הייתה אפשרות הייתי מבקשת שישלחו לאימי כמה עוגיות כאלה ויגידו לה שהכול בסדר ואני בחיים וכנראה שגם לא יקרה לי כלום אך אני חושבת שעדיף שתחשוב שחיי נלקחו מאשר שתחשוב שאני מוחזקת בניגוד לרצוני או יותר גרוע - שבדרך מוזרה ומפחידה הפכתי לרוצחת כמוהם.

אני תופסת עוגיה אחת ומסובבת אותה בין אצבעותיי, "אין בה רעל ,את יודעת." אני מעבירה את עיני אל ריימונד המשועשע. אני מעבירה את לשוני על כל פינה בפי, מכווצת את עיני לכיוונו ונוגסת נגיסה מרשימה בעוגיה. 

"היום אימי תנסה כנראה שוב לתת לך את התרופה והפעם להביט בך כשאת שותה אותה." המחשבה על כך גרמה לי להרגיש מותשת ועייפה והמיטה נראית לפתע נורא מזמינה. ריימונד מושך בכתפיו, "לפעמים גם לי המיטה נראית יותר מידי טובה." הוא מגחך ואני מרימה גבה לעברו.

"מתי היא אמורה להגיע?" אני שואלת וריימונד מביט אל התקרה כשהוא עונה: 'בעוד כמה דקות, אני מניח.' וגורם לי לירוק החוצה את כל העוגיה החצי לעוסה שהייתה בפי. "מה?!" אני בודקת אם אולי לא שמעתי נכון, כי כרגע אני לבושה בכותונת לילה חדשה שריימונד הביא לי ואני מאוד לא חושבת שקבלת הפנים שלה צריכה להיות הקאת דם. ריימונד הנהן כדי לאשר ששמעתי את דבריו נכון ומיד התרוממתי ממקומי, הכיסא מעד התנודד אך לבסוף התייצב ובמהירות רצתי אל חדר המקלחת לאחר שבחרתי באקראיות בגדים מהארון.

פשטתי את הפיג'מה החמימה וכמעט שנכנעתי ולבשתי אותה מחדש, שמתי מכנס צמוד שמגיע עד לברכיי בצבע אפור וחולצת שרוול קצר בצבע כהה שגובל בין כחול לשחור. הבטתי בעצמי ולאחר שאספתי את שיערי לקוקו גבוה בכדי שלא יתלכלך ממה שלא עלול לקרות נאנחתי כי זה המיטב שיכולתי לעשות בכמה דקות.