הנקמה

פרק 9-המשפחה החדשה שלנו

סתם שתדעו כתבתי את הפרק הזה 3 פעמים כי אני נאחסית וזה נמחק לי כל הזמן😑 תהנו!❤️
״לא! עזוב אותי״ צעקתי על שוהם שהחזיק לי את היד ״אל תתערבי בזה״  הוא צעק לי ״היא רק ילדה עזוב אותי!״ צעקתי עליו מסתכלת על הילדה הקטנה שאופנוע דרס אותה ואף אחד לא מתייחס,הסתכלתי על הכביש העמוס הזה שאף מכונית לא עוצרת לעזור,אנשים רק מצלמים ואף אחד לא ניגש לעזור אז וואלה המציאות הזאת חרא וזה לא מתאים לי! ״טוב בסדר״ אמרתי לו וחיכתי שיעזוב את היד שלי ״יופי אני אוהב שאת מקשיבה לי״ הוא אמר ושיחרר לי את היד ״אני לא מאלה שמחלקים להם פקודות״ אמרתי וקפצתי על הכביש שהצעקה שלו נשארת מאחוריי,אני רצה בין המכוניות ורובם נתקלות בי ואפילו מעיפות אותי קצת, הגעתי אל הילדה הקטנה ששכבה לי בצד השני מלאה בדם של עצמה ״היי היי הכל בסדר״ אמרתי לה מחזיקה את ראשה ביידי ״איך קוראים לך״ שאלתי אותה והיא לחשה לי ״איימי״ ״בת כמה את איימי?״ שאלתי מנסה להשאיר אותה ערה ״7״ היא אמרה, מי משאיר ילדה בת 7 לבד!!! ״איפה ההורים שלך?״ שאלתי אותה ״הם הלכו אמרו שיחזרו לפני שעתיים ולא חזרו,אני רק רציתי למצוא אותם״ היא אמרה, מתברר שההורים שלה נטשו אותה, ״בסדר איימי את חזקה את תהי בסדר״ אמרתי לה רואה את האמבולנס מתקרב אלינו ״רואה הנה בא אמבולנס את תהיי בסדר גמור״ אמרתי מחזיקה את ידה ״אל תעזבי אותי״ היא אמרה והסתכלתי על שוהם שדפק לי מבט עצבני של ׳מה נסגר!׳ והסתכלתי עלייה,על הילדה שהפצועים שלה חבושים בחלקים מהבגדים שלי, בחלקים מהחולצה ששוהם קנה לי,״אני לא״ אמרתי לה ועליתי איתה לאמבולנס ״אמילייי״ שוהם צעק לי והפרמדיקים סגרו מהר את הדלת והתחלנו לנסוע, הסתכלתי על איימי ולחשתי לה ״אני אמצא את ההורים שלך,אני אמצא את האופנוען שדרס אותך,אני אטפל בהם אני מבטיחה״ ״תודה״ היא אמרה והחזיקה חזק יותר את ידה בידי ״עשית מעשה אמיץ״ ישב לידי פרמדיק בלונדיני והסתכל על הבגדים הקרועים והמלאי דם שלי ״כל אחד היה עושה את זה״ אמרתי למרות שידעתי שלא,אף אחד לא היה עושה את זה ״אל תעבדי עליי אף אחד לא היה קופץ לכביש העמוס הזה בשביל ילדה שאת לא מכירה,ראיתי איך אנשים הסתכלו ואף אחד לא ניגש לעזור,ראיתי את החבר שלך מסתכל עלייה עצבני וצועק את אמיצה״ הפרמדיק אמר לי וחייכתי ״תודה אבל הוא לא החבר שלי יותר,מצידו איימי יכולה למות ולא היה אכפת לו, גם אם זאת הייתה אחותו הוא לא היה עושה כלום״ אמרתי מורידה את הראש ומסתכלת על הנעליים שלי אך הוא הרים לי את הראש ״את הצלת את חייה״ הוא אמר ופתח את הדלת של האמבולנס וחייכתי אליו, הגענו לבית חולים ורופאים רצו אלינו והכניסו אותה לחדר ניתוח תוך כדי שאני מסבירה בקצרה מה קרה ״ילדה בת 7 ההורים נטשו אותה אופנוע דרס אותה״ אמרתי לאחות ושאלתי אותה ״כמה זמן הניתוח?״ ״4שעות במקרה הטוב״ היא אמרה ״תודה אני אחזור עוד 3 שעות זה המספר שלי אני האחראית עלייה כרגע כל אדם אחר אפילו ההורים שלה לא יעברו את הדלת הזאת זה ברור?״ שאלתי אותה ורושמת את המספר שלי על הדף ״כן גברתי״ מעולה״ עניתי ורצתי לתפוס מונית, אמרתי לנהג את הכתובת ואמרתי לו שיזדרז, אחרי חצי שעה נסיעה שלמתי לו וירדתי מהאוטו, הסתכלתי בטלפון שלי וואלה הגעתי בדיוק בארוחת צהריים משפחתית! נכנסתי בדלת וכל המבטים הופנו אליי ״אויי אמילי מה קרה לך?״ ורד כמה אליי מופתעת ״היא עשתה מבצע הצלה לילדה שנדרסה״ שוהם אמר בלעג והחלטתי שאני עוזבת מפה!ועכשיו! ״אווו לפחות בזכותי היא חיה אגואיסט מסריח היא יכלה למות ולך לא היה אכפת בכלל״ צעקתי עליו ״יופי חבל שלא דרסו אותך על הדרך תראי איך את נראת כמו פצועה! אוו בעצם זאת מי שאת!״ הוא צעק בחזרה ובאתי להחטיף לא בוקס אך ורד עצרה אותי ״מספיק״ היא צעקה ״אתה שוהם סתום את הפה שלך ואל תפנה לאמילי ככה היא הצילה את החיים של הילדה הזאת!״ היא צעקה עליו בפעם הראשונה בחיים שלו נראלי לפי המבט ״תודה ורד אבל אני ואופיר עוזבות מחר בבוקר ואל תנסו לעצור אותנו,קטנה לכי לארוז את הדברים שלך״ אמרתי לאופיר והיא החזיקה בידה של נועה והם הלכו לארוז וכך גם אני...
נכנסתי להתקלח מורידה ומשפשפת את כל הדם של איימי ממני ואחרי חצי שעה יוצאת ורואה שיחה מהבית חולים,חזרתי אלייה ״שלום גברת אמילי יש פה מישהו שטוען שהוא האח של איימי להכניס?״ ״ממש ממש לא אני מתלבשת ובאה לא להכניס אף אחד״ אמרתי ״בסדר גברת אמילי״ היא אמרה וניתקה התלבשתי מהר ורצתי לאופיר ״הקפיצו אותי לבית חולים אני אחזור עוד מעט תמשיכי לארוז״ אמרתי לאופיר ורצתי לקחת את המפתחות והחלטתי לנסוע באופנוע,יותר מהר. אחרי רבע שעה נסיעה הגעתי ולא הספקתי להוריד את הקסדה ממני ״כן אחות אני פה״ אמרתי מורידה ממני את הקסדה וניגשת לאחות ״הנה הוא גברתי לא הכנסתי אותו כמו שביקשת״ היא אמרה והצביעה על נער שנראה בגילי בעל שיער חום וגוף בצבע מוקה ״אמילי סוואן ומי אתה?״ אמרתי מגישה לו את היד, לפני שבוע החלטתי לשנות שם משפחה, אני אמילי חדשה ולכן מעכשיו אני אמילי סוואן.  הוא קם בזריזות ולחץ לי את היד ״רביד אברג'יל״ הוא אמר והסתכלתי על פניו שהיו חלקות ומשורטטות, ״אתה טוען שאתה אח של איימי?״ שאלתי אותו והתרחקתי ״אני לא טוען אני בטוח״ הוא אמר ״איפה הייתה שדרסו אותה אה? איפה ההורים הבני זונות שלך שאמרו לה לחכות שם ונעלמו ולא חזרו אה?״ צעקתי עליו ״כמו שאת רואה היה לי טקס השבעה היום וההורים שלי לא באו ואין לי מושג איפה הם מתאים לך התשובה הזאת?״ הוא צעק חזרה וראיתי שהוא לבוש במדים ירוקים ״תתקשר אליהם״ דרשתי ממנו והוא עשה כרצוני ״אמא״ הוא אמר ושם על רמקול ״איך היה לך היום רביד?״ היא אמרה אך רביד לא התייחס אלייה ״איפה את?איפה אבא״ הוא שאל עצבני ״אני לא יכולה להגיד לך כי אז תבוא לחפש אותנו״ היא אמרה וראיתי את רביד נהיה אדום מעצבים ״תן לי״ לחשתי לו והחזקתי בידי את הטלפון ״שלום מדברת אמילי סוואן אתם בעניין שהבת הקטנה שלכם איימי נדרסה היום כי אמרתם שתחזרו ולא חזרתם?״ שאלתי בציניות והאמא שתקה ״אני לא מעוניינת בקשר עם הילדים שלי יותר״ היא אמרה אחרי שנייה של שקט ״תקשיבי לי טוב בת זונה הבת שלך כמעט מתה הבן שלך התגייס היום לצבא ולא אכפת לך מהם?איזו אמא את בכלל״ צעקתי עלייה ״אני לא רוצה להיות אמא״ היא אמרה בקול קשה ״היית צריכה לחשוב על זה לפני שהבאתם 2 ילדים לעולם אז עכשיו תשלחי לרביד את האישור שאת מסכימה שאני יאמץ את איימי״ אמרתי ולא ידעתי מה יוצא לי מהפה, אין לי מספיק בשביל 3 נפשות אבל אני לא אשאיר אותה מאחור במיוחד עכשיו שאח שלה בצבא ״בשמחה גברת סוואן״ היא אמרה והתעצבנתי ״לכי תזדייני ואל תביאי ילדים ואמן ימייך יהיו קצרים במיוחד״ אמרתי לה וניתקתי. ״סליחה״ אמרתי לרביד אחרי כמה דקות שהבנתי שהגזמתי והוא התחיל להוריד דמעות ״זה בסדר שאני אאמץ אותה?היה לי 18 לפני חודש״ אמרתי לו והוא הסתכל עליי ״תאמצי גם אותי״ הוא אמר ונפל עליי והתחיל לבכות, ״היא לא אמא שלי יותר״ הוא אמר והבנתי כמה הוא פגוע ״היי היי סתכל עליי״ אמרתי לו והחזקתי את הפנים שלו ״אמא כזאת לא נקראת אמא, אני מצטערת שככה שמעת את כל החרא הזה אבל אני יודעת מה זה לגדול בלי אמא ובגלל זה רציתי לאמץ את איימי אתה בצבא אתה לא יכול להיות פה כל הזמן״ אמרתי והוא החזיר אותי לחיבוק ״שמע לי רגע! יש לי כסף בקטנה,אני אשכיר בזה בית אני אקנה להם אוכל זה יהיה גם הבית שלך, אני אצא לעבוד אל תדאג זה לא נורא כל כך כמו שזה נשמע ״ אמרתי לו והוא חייך, ״מאיפה באת את אה?״ הוא שאל וחייך אלי ״מהקצה השני של הכביש״ אמרתי לו וחיבקתי אותו, לחשוב על זה שעכשיו אני צריכה לגדל 3 ילדים ואותי מהחסכונות שלי ״אמילי סוואן?״ הרופא יצא אליי ״אני״ אמרתי וקמתי ישר מהכיסא והוא הסתכל עלי ״נו דבר כבר״ אמרתי לו עצבנית ״היא בסדר גמור כמה שברים קטנים בצלעות וחתכים ללא ספק הצלת את חייה שמעתי שקראת את הבגדים שלה וחבשת אותה״ הוא אמר וחייכתי ״כן בקטנה״ אמרתי ״היא קוראת לך״ הוא אמר ורצתי את החדר ״קטנה שלי איך את?״ שאלתי אותה ומתיישבת בכיסא לידה ״אני בסדר תגידי איך קוראים לך?״ היא שאלה אותי ״אמילי״ אמרתי לה וחייכתי ״תודה אמילי״ היא אמרה והחזיקה את היד שלי ״אוו מצאתי מישהו בחוץ דיי חתיך להכניס אותו?״ שאלתי אותה במבט תחמן ״אויי רביד פה?״ היא אמרה וצחקנו ״אני אקרא לו״ אמרתי לה ויצאתי לקרוא לרביד, ״שלום לאחות הכי יפה בעולם״ הוא אמר וחיבק אותה ״איך היה לך היום?״ היא שאלה וצחקה ״קבלי את החייל רביד אברג'יל״ הוא אמר והצדיע ואני ואיימי צחקנו ״אמא ואבא חזרו?״ היא שאלה ואני רביד הסתכלנו זה על זה ״תראי איימי״ אמרתי וישבתי לידה וכך גם רביד ״אמא ואבא נסעו והשאירו אותי ואת רביד אחראים עלייך אז את תעברי לגור איתי ועם אחותי שדרך אגב היא בגיל שלך,ואני ארשום אותך לבית ספר שלה ותהיו החברות הכי טובות שיש בסדר?״ אמרתי לה וחייכתי ״היא חמודה אחותך?״ היא שאלה וחייכתי ״היא אני בקטן״ אמרתי לה והיא חייכה ״אז בסדר״ היא אמרה וחיבקה אותי ״רביד יגור איתנו?״ היא שאלה אותי ״לא הוא יגור. בחוץ״ אמרתי לה והם הסתכלו עליי מופתעים ״ברור שאיתנו נראלך אני אשאיר את החתיך הזה טרף קל לחתולות רחוב?״ שאלתי אותה וצחקנו ״סתמי את״ רביד אמר ודחף אותי ועשיתי את עצמי נופלת ״איי״ אמרתי על הרצפה והוא נבהל ורץ והרים אותי ״את בסדר?״ שאל אותי שהוא מרים אותי על הידיים שלו כמו כלה ואני ואיימי צחקנו והוא גם ״הבהלת אותי״ הוא אמר וצחק ״אל תדחוף אותי יותר״ אמרתי והוא הוריד אותי ״טוב בוס״ הוא אמר והוריד אותי ״טוב אני צריכה ללכת לארוז מהבית של המשפחה שגרתי אצלה ולהביא את אחותי אז אתה נשאר פה?״ שאלתי אותו והוא הנהן ״בי מאמי אני אחזור עוד מעט״ אמרתי ושמתי את הקסדה עליי ״תיזהרי עם הדבר הזה״ רביד אמר והבנתי שהוא מתכוון לאופנוע שלי ״תודה״ אמרתי ונסעתי חזרה לבית.
״היי ורד זה המפתחות של האוטו שקנית לי אני משאירה אותו אצלך״ אמרתי ונתתי לה את המפתחות ״בשום פנים ואופן הרכב נשאר אצלך ואני מבקשת שתבדקי שוב את האופציה לעזוב״ היא אמרה והחזירה לי את המפתחות ״ההורים של הילדה שהצלתי היום נטשו אותה, הם חתמו על מסמכי אימוץ,אימצתי אותה ואני עוברת לגור איתה ועם אח שלה הוא התגייס היום והוא לא יכול לשמור עלייה ורד אל תנסי לעצור אותי..״ אמרתי לה ״אני גאה בך״ היא אמרה ונישקה לי את הראש ״ידעתי שאני לא אשנה את דעתך אז אל תכעסי עלי״ היא אמרה ״דברי ורד״ ״פתחתי לך חשבון בנק חדש והפקדתי לך חצי מיליון שקל״ היא אמרה משפט שלם בשנייה ״נו באמת״ אמרתי לה וחייכתי לה ״תודה״ אמרתי לה וחיבקתי אותה חיבוק ארוך ״את כמו הבת שלי ותמיד תמיד תוכלי להביא לפה את אופיר ואת הילדה החדשה שישחקו עם נועה״ היא אמרה ״תודה ורד ממש תודה אין כמוך וכמו בעלך בעולם!!״ אמרתי לה ועניתי לטלפון ״הלו״ עניתי ״נוו״ רביד צעק לי בטלפון ״רביד? איך בדיוק השגת את המספר שלי?״ שאלתי המומה וסימנתי לורד שאני עולה לחדר ״מהאחות יאלה כמה זמן לארוז״ הוא אמר ״הי שקט הגעתי לפני חמש דקות בנתיים תחפש דירות איפה שאתה רוצה ותבדוק עם איימי אוהבת אני אורזת ובאה אבל אין מי שיביא את האופנוע שלי״ אמרתי לו ״אחר כך נביא אותו יאלה בואי״ הוא אמר ״סתום חייל״ אמרתי מנצלת את העובדה שהוא התגייס היום ״סתמי לפני שאני לא מכין ארוחת ערב היום״ הוא אמר ופתחתי את החדר שלי רואה את שוהם שוכב במיטה שלי ״אה אתה מכין ארוחת ערב?״ שאלתי אותו צוחקת מנסה כמה שיותר להציק לשוהם ״ברור את תשרפי את הבית״ הוא אמר וצחק ״יאלה שקט אני אורזת בי״ אמרתי ומנתקת מוציאה את המזוודה שאיתה נכנסתי לבית הזה לפני חודשיים ״מי זה?״ שוהם שאל אותי ״מה אכפת לך?״ אמרתי והתחלתי להוציא בגדים למזוודה ״אני החבר שלך״ הוא אמר וקם ״מהרגע שבו ניסת לעצור אותי להציל את איימי שם הפסקת להיות החבר שלי״ אמרתי לו ונעמדתי מולו ״את נפרדת ממני בגלל שעצרתי ממך לקפוץ לכביש?״ הוא אמר בקול מורם ״בדיוק ככה״ אמרתי לו מסתובבת וממשיכה לדחוס בגדים למזוודה ״ודרך אגב אימצתי אותה ועכשיו אני עוברת לגור איתה ועם אח שלה הגדול מפריע לך?״ שאלתי אותו בציניות ״כן״ הוא ענה ״אז לך תזדיין״ אמרתי לו בחיוך וסגרתי את המזוודה ומורידה את כל התמונות שלי שתלויות בקיר, מכניסה את האיפור לתוך תיק איפור ומסתכלת שלא שכחתי כלום ״החדר שלך״ אמרתי יוצאת עם המזוודה והתיק אל החדר של אופיר ״את מוכנה?״ שאלתי אותה והיא הנהנה ״פליז אל תקחי אותה״ נועה רצה לי לרגליים וירדתי לגובה שלה ״אנחנו לא יכולות להישאר כאן אבל אל תדאגי היא ממשיכה ללמוד בבית ספר שלך ובכל פעם שהיא תרצה היא תבוא אלייך בסדר?״ שאלתי את נועה והיא חיבקה אותי ״טוב אחות גדולה אני אוהבת אותך״ נועה אמרה והלכה לחבק את אופיר ״קדימה קטנה הולכים״ אמרתי ויורדת איתה במדרגות,שתינו עם מזוודות,שוהם מסתכל מלמעלה,שון מסתכל מהסלון,ורד מהמטבח ואבנר מהחדר עבודה שלו ״אממ ביי כולם תודה על חודשיים מדהימים שלקחתם אותנו תחת חסותכם שאלוהים יברך אותכם״ אמרתי בזריזות מחזיקה את הדמעות בפנים, פעם איבדתי את המשפחה שלי מרצון אלוקים, היום אני מאבדת את המשפחה השנייה שלי מרצוני ״אנחנו אוהבים אותכם ותמיד תתקבלו בבית הזה בברכה״ ורד אמרה ואופיר הסתכלה עלייה ואמרה ״אמילי הבטיחה שנבוא כל הזמן אז בטח גם נעשה פה שבתות״ חייכתי אלייה ״בטח מתי שרביד יהיה שבתות בצבא נבוא שלושתנו לא מתאים לבוא כולם אופירי״ אמרתי לה וורד אמרה ״מפתאום! כל שבת אתם תעשו פה כולכם יש מספיק מקום לכולם״ היא אמרה וחייכתי ודמעות התחילו לרדת ״תודה ורד אני לא יודעת כבר מה להגיד״ אמרתי וחיבקתי אותה ואת אבנר והטלפון שלי צלצל ״מדברים על החמור״ אמרתי ועניתי לרביד ״אני יוצאת!״ צעקתי לו בטלפון ״יאללה״ הוא צעק וניתק וחייכתי,״תודה על הכל,בואי אופיר״ אמרתי לה ולקחתי את המפתחות של האוטו והעמסתי את המזוודות שלנו על באוטו והתנעתי את האוטו ״אז מי אלה״? אופיר שאלה אותי תוך כדי נסיעה ״המשפחה החדשה שלנו״.
אז מלא זמן לא העלתי,אז עכשיו אני מעלה 3 פרקים, לא לשכוח להגיב,להוסיף,לשתף ולהצביע! אוהבת אותכםם❤️