הנקמה

פרק 24-החבר הכי טוב שלי הרג אותי

״קומו״ צעקתי בשעה 3 בצהריים והערתי את כולם, ״יש לנו יום קשה היום,קומו לאכול״ אמרתי והלכתי למטבח מתקשרת לורד ״היי ורד, אני יוצאת לכמה זמן לא יודעת מתי אחזור אני צריכה שתשמרי על הבנות עד שאחזור״ אמרתי למשיבון שלה כי אני יודעת שמתי שהבנות אצלה אף פעם אין לה סוללה והיא גם לא לחוצה להטעין היא אומרת שאנחנו דור שלא צריך להתקיים ודוגרי אני מסכימה איתה, אנחנו דור הזויי אבל אין מה לעשות מה שנעשה נעשה ומה שיעשה בסימן שאלה.
״אז ככה...״ אמרתי והסברתי להם על התוכנית עוד פעם ועשינו חזרות אחרנות..
״השעה חמש וחצי כולם לסדר נשק מכל הסוגים!״ צעקתי וסידרתי לי בתוך האוברול שלי 10 סכינים,8 אקדחים 20 מכסניות ושני אקדחים גדולים,אחד תלוי עליי והשני בידיי וכך אצל כולם חוץ משאצל אביגיל ורועי יש רימונים גם.

״בהצלחה״ אמרתי שנכנסנו לטריטוריה של הצפון והתפצלנו לקבוצה שלי ולקבוצה של ניקו... בקבוצה שלי יש את רועי,אביגיל,אלה,דוד ונדב... הקבוצה שלי נכנסת מהחלונות והקבוצה של ניקו מהתקרה, כן מתוך התקרה.
1...2...3״ אמרתי באוזניה שהעבירה לכולם ובתוך שניות ניפצנו את החלונות והקבוצה של ניקו פוצצו את התקרה והתחלנו לירות בכל מה שזז ואנשים היו כל כך מופתעים ״רועי,אביגיל,ניקו,אלה אתם יוצאים ונכנסים מהצד השני שהם מבצעים נעילה,שאני צועקת עכשיו אתם יוצאים מכאן ונכנסים מתי שנראה לכם לנכון״ אמרתי והמשכתי לירות ומילאתי עוד מכסנית, שומעת עוד אנשים נופלים, צרחות ואז...שקט. ״עכשיו״ סימנתי להם והם רצו ליציאה,״מוכנים?מכסניות מלאות?״ שאלתי והם הנהנו ובנתיים לא נהרג לנו אף אחד מהצוות.
״1...2...3״ אמרתי ויריתי בדלת של האולם והמנעול נשבר והתחלנו לירות,מכסנית ועוד מכסנית ועוד מכסנית עד שנשאר לי 3 מכסניות.. ״איפה הם!״ צעקתי וממשיכה לירות, אנחנו 9 מול 50 בערך,נגמרו לי במכסניות לרובה אז הוצאתי את האקדחים והתחלתי לירות בהם, אחד בכל יד. ״רועיייי!!!!!״ צעקתי שגם המכסניות של האקדח נגמרו והתחלתי עם סכינים מה שהיה קשה כי כולם היו עם אקדחים ״אביגיל!!!!!״ צעקתי.
נקודת מבט אביגיל
״אביגיל!!!״ שמעתי את אמילי צועקת ״אני נכנסת״ אמרתי ״את לא״ רועי אמר ״היא לא יכולה להמשיך!נגמרו לה המכסניות!״ צעקתי עליו והוא החזיק לי את היד ״את לא הולכת״ הוא אמר וחיפשתי את ניקו בשביל שיכניס לו טיפת היגיון ״ניקו?״ צעקתי ואז שמענו חלון מתנפץ וראינו את ניקו מסתער על כולם עם רובה ויורה בכל מי שבא לכיוונו, אמילי בצד נלחמת מול 4 וכולה שריטות ודם ״תן לי ללכת״ אמרתי והסתכלתי על אלה מרמזת לה ללכת והיא הבינה את הרמז וקפצה מהחלון והסתערה גם על הנשק ״עזוב אותי!״ צעקתי והוא עזב ״אמילי תדע מיזה״ אמרתי וקפצתי מהחלון גם ויריתי מחכה שאולי רועי יצטרף אליי ״רועי בגד בנו!״ צעקתי לאמילי ״אין סיכוי״ היא צעקה בחזרה ״הוא לא נתן לנו להיכנס!״ אמרתי והאנשים התחילו להיעלם ולבסוף הרגנו את כולם. ״כולם?״ שאלתי ״רק הבוס״ אמרתי ויצאנו אל החדר של הקאפו ״רק אני נכנסת״ אמרה אמילי.
נקודת מבט אמילי
ופתחתי את הדלת מסתכלת על שולחן העבודה שמאחוריו כיסא ריק ״אחח אמילי״ הוא אמר והסתובב ״ואני עוד חשבתי שהצפון והדרום יחיו בארמניה״ הוא אמר וחייכתי ״לא יקרה״ אמרתי וכיוונתי אליו את האקדח שאביגיל הביאה לי בחוץ ״תהרגי אותי,יהרגו אותך״ הוא אמר בחיוך ״מוכנה להסתכן״ אמרתי והחיוך שלו הפך להלם ופחד ו...בום!
החזקתי בבטן שלי והיד הפכה לאדומה ״לא יכול להיות״ אמרתי והסתכלתי על הכיסא ״הקאפו מת״ אמרתי והסתכלתי על הכדור שיריתי לו בראש והסתובבתי,״רועי?״ שאלתי והוא עמד שם עם הרובה אליי ״את באמת חשבת שאני אתן לך להשתלט על הטריטוריה שלי?״ הוא שאל וצחק ״הטריטוריה שלך?״ שאלתי מחזיקה בבטן חזק ״סיפור ארוך,בטוח שאמא שלך תספר לך את זה למעלה,במקום שאליו את הולכת!״ הוא צעק וירה בי שוב...
איבדתי תחושה וראיתי לבן או שחור או אפילו מאות צבעים ביחד, הרגשתי שאני נופלת ושמעתי יריות, שמעתי צעקות והלכתי לאיבוד במוח שלי, זה נגמר, החבר הכי טוב שלי הרג אותי...