הנקמה

פרק 6- בואי קטנה,הולכים

אורייי👆🏼👆🏼👆🏼👆🏼
אני רצה ורצה ורצה והשביל לא נגמר, קול הליכה השמע מאחוריי וקולי אומר לי לא להפסיק לרוץ,עוד קצת,עוד טיפה...״אמילי״ קולו לחש בשקט ויכלו לשמוע את הערמומיות שלו ״אוו אמילי בואי ספרי לי איפה את״ הוא אמר שוב, לא אמילי שמרי על השקט, את חייבת.. אני ממשיכה לרוץ ונופלת, אין לי כוחות לקום, הוא בא מולי ״לא,בבקשה לא״ לחשתי מתרחקת אך קול ירייה נשמע...
״לאאאא״ קמתי מהחלום,עוד אחד שרודף אותי.. שוהם נכנס לחדר שלי מתנשף ״שמעתי אותך צועקת מה קרה?״ הוא אמר וישב ליידי ״חלום רע״ לוחשת ומנגבת את הדמעות שזלגו מעיניי בלי ששמתי לב...״רוצה לספר לי?״ שאל והנהנתי ללא, הוא בא לקום אך עצרתי אותו ״תישאר איתי״ ביקשתי והוא הנהן ופניתי לו מקום במיטה.. ״לילה טוב קטנה״ הוא אמר ועניתי לו בחזרה ״לילה טוב״ עצמתי את עיניי מתפללת לא לחזור לסיוט אך במקום זה הגעתי לחדר לבן,אני זוכרת את המקום הזה, ״אמא?״ שאלתי מסתובבת כנגד עצמי ״אבא?״ קראתי שוב אך אף אחד לא ענה לא ידעתי מה אני עושה פה התיישבתי על הריצפה ואמא הגיעה ״סליחה על האיחור ביתי״ היא אמרה וקמתי אלייה ״אמא״ לחשתי וחיבקתי אותה ״אין זמן תשבי״ היא אמרה וישבה למולי ״את צריכה להקשיב לי עכשיו״ היא אמרה והנהנתי היא התחילה לספר ״לפני 4 שנים אבא שלך התחיל לעבוד אצל דויד השכן,מצבנו לא היה טוב מבחינה כספית והוא ביקש כסף מדויד.... כעבור חודש דויד היה נזקק לכסף וביקש מאביך אך לא היה לו מה לתת, באחד מהימים את בדיוק חזרת מחברה שלך והלכת להכין ארוחת ערב והוא נכנס עם רובה בידו, היה קשה שלא להריח את הריח של האלכוהול... הוא התחיל לדבר עלייך ועל אופיר״ קטעתי אותה ושאלתי ״אופיר?״ היא הנהנה והמשיכה ״הוא אמר שאם לא נביא אותכן אליו הוא יהרוג אותנו וירדוף אותכם עד שיצליח להשיג את מבוקשו,נקמה...״ היא עצרה ושאלתי אותה ״את כל זה אני יודעת, הוא רצח אותכם אחר כך ואני התחבאתי במטבח... איך זה קשור?״ היא המשיכה ושאלה ״זוכרת מה אמרתי לך?״ ״תמצאי מי שידאג לך,נשארת לבד״ אמרתי חוזרת אחרי דבריה במפורש שאני לא ישכח בחיים ״נכון... ומצאת אותם, משפחה מדהימה.. אבל זה לא נגמר״ היא אמרה אבל נעצרה ״מה זאת אומרת?״ היא התחילה להיעלם וצעקתי ״אמא???״ אף אחד לא ענה ״קומי אמילי ״ שמעתי את שוהם אומר לי ״קומי כברר״ הוא צעק ונידנד אותי מצד לצד.. פתחתי את עיניי ״יש לך חום גבוה״ הוא אמר והרגשתי מסוחררת והתחלתי להעצום את עיניי ״תשאירי איתי״ הוא אמר וצעק ״מיםםם״ כוחי אזל לגמרי ואז נועה נכנסה ״סיס״ היא אמרה ורצה אליי ״זה לא הזמן עכשיו נועה״ שוהם אמר לה ״נינה איפה ורד?״ שאלתי אותה מחזיקה ביידה הקטנה בכוח האחרון שנשאר לי ״רוצי לקרוא לה״ אמרתי לה והיא ישר הלכה ״מה קרה?״ ורד נכנסה בצעקות שראתה אותי חיוורת ״תשאירו אותנו לבד״ אמרתי לכולם ורק אני וורד נשארנו ״לפני שאני יאבד הכרה אני חייבת שתקשיבי ליי״ אמרתי לורד והיא ישבה לידי ״דיברתי עם אמא, כמה שזה לא הגיוני אבל היא מספרת לי מה קורה ומה יקרה..״ עצרתי את עצמי מנסה לקום לישיבה ולא כל כך הלך ״היא סיפרה לי על הרצח והזכירה את אחותי או אחי הקטן, קוראים לו או לה אופיר, את חייבת למצוא אותה/אותו לפני שדויד ידע שהיא קיימת״ השתעלתי ואמרתי לה ״תודה״ ועצמתי את עיניי נותנת להרגשה של שלווה להציף אותי...
נקודת מבט שוהם:
״את לא עושה את זה״ אמא התחילה לצעוק ״לאאאא״ היא צעקה שוב וכולנו החלפנו מבטים ״תזמינו אמבלונסססס״ היא צעקה וראיתי את אורי רץ למעלה כן קראתי לכולם מיקודם לא ידעתי מה לעשות.. ״תזמין כברר״ אמא צעקה בזמן שהיא יורדת ואמיתי על ידיו של אורי, מחוסרת הכרה.. יצאתי מהקיפאון והתקשרתי ״קומי לולה קומי״ הוא לחש לה אך כלום לא קרא ויכולתי לראות דמעות בעייניו ״האמבולנס פה״ אמרתי וראיתי את נועה יורדת ״אמילי״ היא צעקה ״מה קרה לה???״ היא צעקה שוב ודמעות ירדו מעייניה ״היא תהיה בסדר״ אמרתי לה למרות שלא האמנתי לעצמי היה לה חום גבוה והיא הייתה חיוורת יותר מקיר..״תינסעו איתה אני יבוא עוד מעט״ אמא אמרה ורצה לחדר העבודה שלה, היא נראתה חשודה במיוחד אבל זה לא הזיז לי אמילי הכי חשובה עכשיו.. ״איפה שון?״ שאלתי ואורי ענה ״יצא לחברה שלו מקודם ישרוט״ כן לשון יש חברה קוראים לה מיה והיא לא הכי מחובבת עליי...
פעם ראשונה ואחרונה נקודת מבט של ורד!:
אופיר...אופיר בנסון... אמרתי מחפשת במאגרים שיש ליידי ״אופיר בנסון בת 4 גרה בניו יורק אצל משפחת בנסון״ אני מקריאה את מה שעולה ומתקשרת למספר ״שלום אני מדברת עם סבתא של אופיר בנסון?״ אני שואלת והיא עונה לי ״אכן״ (קול השיחה באנגלית-הערת הכותבת) ״ש-שלום מדברת ורד אוחיון״ גימגמתי לה ״איך אוכל לעזור לך?״ היא ענתה ואמרתי לה ״לא ככה זה נורא אישי אני יוכל לפגוש אותך ביוד יומיים?״ שאלתי והיא ענתה ״בוודאי אני אתן לך את הכתובת״ ״רחוב וושינגטון 3/4״ הקראתי את הכתובת ״תודה רבה״ אמרתי לה וניתקתי.. ״שלום אני רוצה להזמין כרטיס טיסה לניו יורק, כן זה דחוף, למחר״ אמרתי עונה לפקידה ורצה לארוז את הדברים התקשרתי לאבנר (בעלה) ״אבנר צצה לי פגישה דחופה מהעבודה אני טסה מחר שמור על הילדים ועל אמילי במיוחד״ אמרתי למשיבים הקולי ארזתי מעט דברים למרות שלא ידעתי מה מצפה לי שם ונסעתי לשדה תעופה כי רק בעוד 4 שעות יש טיסה פנויה...״טיסה 789 ניו יורק יוצאת בעוד מספר דקות״ שמעתי את המזכירה אומרת ורצתי לשער של המטוס הקראתי את הדרכון והכרטיס טיסה והנה 8 שעות טיסה מתחילות עכשיו...״נחיתה בעוד כמה דקות נא לחגור חגורת בטיחות״ המזכירה אמרה והעירה אותי משנתי ״ניו יורק-הגעתי״ אמרתי בלחש ולוקחת את המזוודה אל המונית ואמרתי לה את הרחוב..דפקתי בדלת ופתחה לי אישה מבוגרת בטיפה ״הקדמתי קצת מקווה שאני לא מפריעה״ אמרתי ״את ורד?״ היא שאלה ונתנה לי לעבור ״אופיר בנסון גרה פה?״ שאלתי והיא הנהנה ״מה את בשבילה?״ שאלתי והיא אמרה ״אני הסבתא שלה״ ״את יודעת מי אני?״ שאלתי והיא אמרה ״לא״ ״אני מישראל, אני אימצתי את אחותה של אופיר״  עניתי לה והיא הייתה בהלם ״אמילי חייה?״ היא גמגמה ״ועוד איך״ אמרתי לה וחייכתי היא התחילה לבכות לי ״אופיר״ היא צעקה וילדה בלונדינית עם עיניים כסופות ירדה למעטה ״סבתא למה את בוכה?״ היא שאלה וכל כך הזכירה לי את נועה שלי... ״את יודעת מי זאת?״ הסבתא אמרה והסתכלה עליי ואופיר הנהנה ללא ״את זוכרת את אחותך? הגיבורה?שסיפרתי לך עלייה?״ הסבתא אמרה ״אז אחותך גרה אצלה״ היא אמרה ואופיר הסתכלה עליי בהלם ״אחותי חייה?״ היא שאלה ואמרתי לה ״את רוצה לפגוש אותה?״ היא הנהנה ״אשמח לערך אותכם בביתי״ אמרתי והסתכלתי על הסבתא ״אוו גברתי הצעירה אני כבר מבוגרת לטיסות קחי איתך את אופיר ואני אשלח לך כסף בכל פעם״ היא אמרה אך לא הבנתי ״את נותנת לה לבוא לגור אצלנו?נועה כל כך תשמח״ אמרתי לה והסבתא ענתה ״מי זאת נועה?״ ״הבת שלי הקטנה היא בגיל של אופיר״ עניתי לה ״תעלי לארוז אופיר״ הסבתא אמרה וחיבקתי את הסבתא ״אמילי כל כך תשמח״ אמרתי לה ודמעות ירדו מעיניי ״תשמרו על עצמכם״ הסבתא אמרה וקמה להביא משהו מהחדר שלה ״תני את זה לאמילי שלא תחשוב ששכחתי אותה״ היא אמרה ונתנה לי שרשרת בצורת לב ושהיה רשום עלייה לנצח ״היא בטוח תשמח״ אמרתי וראיתי את אופיר יורדת עם מזוודה ביידה ״אני אתגעגע אלייך סבתא״ היא אמרה וחיבקה את סבתא שלה ״תמיד אני יקח אותך לבקר מתי שתרצי וכמובן שסבתא מוזמנת אלינו״ אמרתי לה והחזקתי לה את היד ״קדימה קטנה הולכים״...
נקודת מבט שוהם:
״מה זאת אומרת נסעה???״ שאלתי את אבא והוא אמר ״היא צריכה לחזור מחר״ בנתיים עזרתי לאמילי להיכנס לבית הרופא שחרר אותה אבל היא עוד חלשה.. כנראה היה לה קצת לחץ בזמן האחרון שגרם לה לאיבוד הכרה..״איפה ורד?״ שאלתי מתיישבת בספה ״היא צריכה לחזור מניו יורק עוד מעט״ עניתי לה והתיישבתי איתה, כולם הלכו לבית, נועה נרדמה ואבא בחדר העבודה ושון, שון אצל חברה שלו כל היום..״מה היא עושה בניו יורק?״ היא שאלה ״פגישת עבודה משהו כזה״ עניתי לה והשבתי אותה לישון בספה ליידי...
נקודת מבט אמילייייי(הערת כותבת-קדימה לבכות)
נרדמתי לצידו של שוהם ושמעתי רעש מבחוץ והערתי אותו מסתכלים על הדלת, שתינו בוהים בדלת שנפתחת ״פה אני גרה״ שמעתי את ורד אומרת ״ואחותי כאן?״ מישהי שאלה את ורד, זה לא קורה ליי קמתי מהספה מתקדמת לאט לדלת ״אופיר?״ לחשתי בזמן שילדה בלונדינית קטנה נכנסה לבית מחזיקה ביידה של ורד.. ״אמילי?״ היא לחשה וירדתי על ברכי ״קטנה שליי״ אמרתי ומשכתי אותה אליי ובכיתי, בכיתי כל כך, אחותי הקטנה גדלה בלעדיי ״למה את בוכה גם?״ היא שאלה ושאלתי אותה ״למה מי עוד בכה?״ ״סבתא״ היא אמרה והייתי המומה ״היא הביאה לך את זה״ אופיר אמרה והביאה לי שרשרת בצורת לב עם הכיתוב לנצח עלייה ״שוהם תעלה את הדברים לחדר פנוי״ ורד אמרה ״את נשארת פה?״ שלחתי את אופיר והיא הנהנה לכן וחייכה חיוך חושף שיניים ״סיססס״ שמעתי צעקה מאחוריי ואת נועה רצה במדרגות ״את בסדר״ היא צעקה וחיבקה אותי וחיבקתי אותה בחזרה ״יש לי מישהי להכיר לך נינה״ אמרתי לה והכרתי לה את אופיר ״נועה זאת אופיר אחותי הקטנה, אופיר זאת נועה הבת של ורד״ הן הסתכלו אחת על השנייה ״יופי אנחנו נסתדר כבר״ נועה אמרה ומשכה את אופיר ״ביי ביי״ אופיר אמרה ורצה אחרי נועה וחייכתי כל כך, סוף סוף הרגשתי שמשהו שלם איתי,שכלום לא חסר יותר..
אל תגידו לי שלא היה לכן חשק לבכות כי אני בכיתי פה, ואני יודעת שחלק ממכן חושבות שאני ממהרת עם הסיפור אבל חכו הוא בכלל עוד לא התחיל! טוב אני ממש כועסת על שון ואני ממש אוהבת את אורי! שמופיע ממש פה למעלהההה