הנקמה

פרק 18 חלק א-ההשבעה

עברו יומיים ורביד נשאר איתי בבית,אביגיל עזרה בכל מה שאפשר...יום שישי הגיע,האהוב עליי ביותר..עוד יומיים ההשבעה שלי ורביד בלחץ מטורף כאילו הוא לא עבר את זה...
״היי יפה מה קורה?״ ורד שאלה אותי בטלפון ״בסדר איך את?״ ״מעולה,אתם באים היום נכון?״ היא שאלה והעברתי מבט מהיר לרביד ״כן ברור״ אמרתי לה ויכולתי להגיש את החיוך שלה ״סבבה ביי מאמי״ היא אמרה וניתקה, ״כן אחי,ברור גבר מתי שתרצה״ רביד אמר וישבתי לידו ״מחכה לך״ הוא אמר והסתכלתי עליו במהירות ״מי בא?״ שאלתי, ״חסר לא רוצה להישאר שבת בבסיס והמשפחה שלו לא בארץ אז הזמנתי אותו״ רביד אמר ״סבבה אני רק אגיד לורד״ אמרתי לו ושלחתי הודעה לורד שיש עוד אורח היום והיא ענתה ״בשמחה הבית פתוח״ וזה הדבר הטוב ביותר בורד, אישה בלי תחליף וכל מי שמסתכל עלייה מתאהב במקום...הסתכלתי קצת באינסטגרם רואה כל מה שקורה,זוגות חדשים,זוגות מתחתנים,זוגות שנפרדים...
״מה אתה אומר על הנעליים?״ שאלתי את רביד מראה לו תמונה של מגפי עקב שחורות עם אבנים ״יפות בייב״ הוא אמר וחייכתי אליו.. ״הלו?״ עניתי למספר שחייג אליי ״כן?״ שאלתי ״מדברת מנהלת בית ספר אורנים, תוכלי לבוא בבקשה?״ היא שאלה ״אממ כן ברור מה הבעיה?״ שאלתי וסימנתי לרביד לקום ויצאנו אל הרכב ״יש פה מישהו שטוען שהוא אבא שלך והוא רוצה לקחת את אופיר״ היא אמרה והלב שלי התחיל לפעום ״בשום פנים ואופן לא! אבא שלי יבוא רק שהמתים יקומו לתחייה, אני בדרך״ אמרתי וניתקתי, נסעתי מהר, והתחלתי לחשוב אם שוב הכל מתחיל מהתחלה, ״מה קורה?״ רביד שאל אותי באמצע ״רוצים לקחת את הבנות מבית ספר״ אמרתי לו ברעד ״מי?״ הוא שאל ״אני לא יודעת״.
״מה העניין?״ אמרתי בזעם ונכנסתי למשרד של המנהלת רואה אותה יושבת מול אדם מבוגר בין 50 לפחות עם שיער לבן ״אוו סוף סוף הגעת״ האיש קם ואמר ״חשבתי שלא תבואי כבר״ הוא אמר וחייך ״סליחה אדוני אני מכירה אותך?״ שאלתי אותו בכעס ״כך את מכחישה את אביך?״ הוא שאל וצחקתי ״אבא שלי מת לפני 6 שנים״ אמרתי לו ״והוא היה אז בן 38 אז אתה לא אבא שלי״ חייכתי לאור המכה שהבאתי עליו ״אוו אם כך שמך הוא לא אביגיל?״ הוא שאל והלב שלי נעצר לרגע ״א-אלברט?״ שאלתי ודמעות עמדו לי בעיניים, הוא לא ענה,ניסה להזכר...הוא לא ראה את אביגיל מאז שחגגה 10, הוא עזב ולא חזר אף פעם השאיר אותה לבד... ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בכעס שנזכרתי באביגיל של פעם ״באתי אל אביגיל״ הוא אמר ״אין לך למה לחפש את אביגיל היא לא מחפשת אותך״ אמרתי בחצי צעקה ורביד החזיק לי את היד ואלברט שתק ״עזבת אותה ברחוב לבד, אמא שלה קרסה חודש אחרי שעזבת ואביגיל גדלה לבד!יום אחרי שחגגה יום הולדת 10 לקחת את הרגליים שלך ועזבת! וחודש אחר כך אמא שלה מתה בגללך! אני זוכרת אותה עוד שהייתי חוזרת מהבית ספר, הייתי בכיתה א והייתי רואה אותה בוכה ברחוב עם שמיכה ודובי ולקחתי אותה אליי לבית שלי! אני גדלתי איתה לא אתה! אז אדוני אין לך מה לחפש פה ואני מבקשת שתלך בייפה״ אמרתי בצעקה והוא ישב ״תוכלי להתקשר אלייה לפחות?״ הוא שאל וחייכתי ״תלך מפה!לפני שאני מתקשרת למשטרה״ אמרתי לו והוא הוריד את הראש למטה והתחיל לצאת ״ושבחיים״ התחלתי להגיד הוא הסתובב ״בחיים אל תתקרב לבנות שלי״ אמרתי והוא יצא.. ״תודה שהודעת לי״ אמרתי למנהלת והתחלתי לצאת שרביד עדיין מחזיק ביידי והתקשרתי לאביגיל לספר לה על מה שקרה עם אלברט והיא ענתה בתשובה אחת וניתקה ״בפעם הבאה תירי בו״.
״תתלבשו!״ צעקתי לבנות שראיתי שהשעה כבר שש בערב, ״קדימה מחכים לנו״ אמרתי שוב והבנות ירדו לבושות בשמלות סגולות ״איזה יפות אתן״ אמרתי וחיבקתי אותן ורביד ירד אחריהן לבוש בחולצה סגולה ומכנס לבן בדיוק כמוני ״מה קורה עם הבגדים בבית הזה?״ הוא אמר וצחקנו ״אביגיל את מוכנה?״ שאלתי אותה והיא ירדה לבושה בחולצה לבנה ומכנס סגול ומאחוריה גיא החבר של רביד, שלבוש אחרת לגמרי, צבע ירוק על חולצתו המכנס החום שעשה לי חלחלה בגוף ״אוקי כולם מוכנים?״ שאלתי ויצאנו לאוטו, ״שוב תודה שהסכמת לארח אותי בהתראה קצרה״ גיא אמר וחייכתי ״קודם כל זה הבית של רביד והבית שלנו תמיד פתוח מתי שתרצה״ אמרתי ושמתי את היד שלי על הכתף שלו כתמיכה ונכנסתי לרכב...
״שבת שלום״ נכנסנו ואמרנו וורד קידמה את פנינו ״שבת שלום מדהימים״ היא אמרה ופתחה את העיניים שראתה שכולנו בסגול ולבן אז הסתכלה על גיא ״ואתה שובר מוסכמות״ ורד אמרה וחייכה אליו והוא אלייה ונכנסנו לסלון, הבנות רצו לנועה אני ורביד ישבנו בסלון ואביגיל וגיא הכירו בחוץ, הוא נראה בחור טוב ובדיוק בשבילה.. ״אתם נראים משפחה מאושרת״ אבנר אמר והסתכל עלינו ורביד ענה לו ״אנחנו באמת כאלה״ ושמתי את הראש עליו ״אז מה אבי איך בעבודה?״ שאלתי את אבנר, שהוא עורך דין מעולה בתחום הפלילי ״מעולה תאמת״ הוא אמר וחייך ״באיזה שעה ההשבעה שלך?״ ורד שאלה אותי ״ראשון בתשע בבוקר״ אמרתי לה ״תבואי?״ ״בוודאי!!״ היא צעקה ״לא נפסיד את היום הזה בחיים״ חייכתי אלייה ובאותו רגע הודתי למדינה שעיכלה לי את הבית ולגורל שהפגיש אותי עם שוהם שהביא אותי לבית שלו והכרתי את המשפחה המדהימה הזאת..
״אמן״ אמרנו כולם בסוף הקידוש ישבנו לאכול, שון הביא את החברה שלו ושוהם הביא חבר, פתחנו את השולחן ועוד הוספנו עוד טיפה, השאלנו כיסאות משכנים והאוכל הספיק ואפילו נשאר,צחקנו וחייכנו,ירדנו אחד על השני והרגשנו משפחה אמיתית לגמרי,בלי דברים שלילים והיה לנו הכי טוב שיש ״בקצב הזה אני אומר למשפחה שלי להישאר בחול״ גיא אמר וצחקנו וורד מיד אמרה ״הבית פתוח לכולם תמיד״ וכך זה היה תמיד, הם פתחו בפניי את הבית ופתחו בפני אופיר ואיימי ורביד, אביגיל וגיא...ותודה לאלוהים שיש אנשים כמוהם.. אנשים שאושר חשוב להם יותר מהכל...
פלאשבק
״אמא״ צעקתי ברחבי הבית שאני אוחזת בידה של אביגיל שלפני דקה החזיקה את ידה של אמה... ״מה אמילי?״ היא שאלה ויצאה מהמטבח שבידה עוגה שעכשיו יצאה מהתנור ״תכירי זאת אביגיל והיא תגור איתנו מעכשיו״ אמרתי אמא הניחה את העוגה על השיש ״איפה ההורים שלך אביגיל?״ היא שאלה ואביגיל הרכינה את ראשה ״אמא מתה לפני כמה דקות ואבא..ברח לפני חודש״ היא אמרה ודמעות הצטברו בעינייה, אמא ירדה לחבק אותה ואמרה ״הבית פתוח לכולם״ היא אמרה ואביגיל חיבקה אותה חזרה..
כעבור שלוש שנים
״אביגיל?״ צעקתי נכנסת לביתי, רואה את ההורים שלי רבים בניהם ושהם רואים אותי הם מפסיקים ״איפה אביגיל?״ שאלתי ואמא באה אלי ״היא השאירה מכתב״ היא התחילה להגיד ושמעה רעשים מהחוץ והחליפה מבטים עם אבא שלי ״תתחבאי במטבח ואל תצאי עד שלא תשמעי שקט״ היא אמרה ודחפה אותי למטבח ויצאה אל הסלון ״מה אתה עושה פה?״ שמעתי את אבא שלי וראיתי אותו מגנן על אמא שלי בגופה ״נתתי לכם זמן,לא הבאתם את הכסף״ האיש אמר וגבו מופנה אליי ״איפה הילדה הקטנה שצורחת כל הזמן על השנייה?״ האיש אמר שוב והוא הסתובב וראיתי את פניו, השכן המפגר מחזיק בידו נשק,רובה ״אל תתקרב אלייה״ אבא שלי אמר ואמא התערבה ״נחזיר לך את הכסף״ היא אמרה והוא צחק ״מאוחר מידיי״ הוא אמר וירה בהורים שליי ״הייתם צריכי להביא את הכסף בזמן׳ הוא אמר ואבא שלי התחיל להגיד משהו בקושי ״אושר חשוב יותר״ ונשכב על הריצפה ״תסתום״ האיש אמר וצחק,ויצא החוצה...
אחרי כמה דקות רצתי אל ההורים שלי ״אמא,אבא?״ שאלתי בבכי ומה שאומרים נכון,אחרי שרואים את המוות הראשון שלך כל האחרים הופכים לכלום... המשטרה באה,אמבולנסים..ואני עדיין מחזיקה בפתק של אביגיל..
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא
אמילי וההורים המדהימים שלה...תודה שהכנסתם אותי לביתכם לפני שלוש שנים ודאגתם לי כאילו אני ביתכם,הגיע הזמן שלי לעזוב ולפרוש כנפיים, אני יודע מה הולך לקרות,לא רציתי למות כמו שאתם תהיו.. אתם הולכים למות ואבא שלי הולך להרוג אותכם,אני לא רוצה להיות עדה לזה אז אני בורחת... אני אוהבת אותכם מצטערים כל כך תהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים
סוף פלאשבק
״תראי אחרי בית ספר ורד תיקח אותן אלייה עד שתסיימי לעבוד ואחר כך שתסיימי תאספי אותן,כל יום הן מתייצבות בבית ספר בעשרה לשמונה!להכין להן אוכל והכל! לראות שהו מסתדרות ושהבית תמיד יהיה מסודר! לא לארגן כאן מסיבות ולא כלום! אם את מביאה אנשים רק על מי שאת סומכת! אוכל להכין פחות להזמין! אני לא אחזור סופש ואראה את כל הבית הפוך הבנת? הבית מסודר ושאני חוזרת אין כביסות ואין כלים״ אמרתי לאביגיל שהנהנה אחרי כל משפט שלי ״חחחחח עזבי אותה היא תסתדר״ רביד אמר ״בשעה עשר תצאי בחוץ״ אמרתי לה וקטעתי אותה ״בלי שאלות״ אמרתי וסגרתי את הדלת...
״את לחוצה מידי״ רביד אמר ״אני מתגייסת היום״ אמרתי והוא חייך ״בואי נקווה שלא נאמץ אף אחד היום טוב?״ הוא אמר ונזכרתי באיימי וביום שרביד התגייס,בתאונה,בפרידה משוהם ״הפעם באלי בן״ אמרתי והוא חייך ״לנו יהיה בן״ הוא אמר וקרץ לי ״אוי סתום״ אמרתי והגברתי את השירים והוא הנמיך ״שאני אבין,לא באלך ילד ממני?״ הוא שאל בכעס ״בטח שכן!אפילו תאומים!שמונאות אבל זה לא העניין, העניין הוא שאנחנו רק שבועיים ביחד,עברנו לגור ביחד באותו יום שהתגייסת ופתאום באלך חתונה,מסע בעולם ילדים ועוד מיליון דברים,אהובי אני רוצה לבלות את כל הזמן בחיים שלי לצידך,אבל אני מתגייסת היום...אני רוצה שהיום הזה יעבור כמו שצריך,אוקי בייב?״ אמרתי והוא לא הוריד את העיניים ממני ״את מתגייסת היום...״ הוא לחש והפנה את הראש הצידה ״רציני?״ אמרתי מופתעת ״עזוב לא באלי שתענה אפילו״ אמרתי ונכנסתי בשער של הגדוד... חונה בחנייה הקרובה ביותר כך שאני ארד מהאוטו יותר מהר... ״לא התכוונתי״ הוא אמר שיצאנו מהרכב ״לא אכפת לי מה התכוונת,אני לא רוצה שתפריע לי היום״ אמרתי לו והלכתי רואה מרחוק את ורד,אבנר ושוהם?? ״היי״ אמרתי להם וורד התקדמה אליי ״הילדה שלי מתגייסת!״ ורד אמרה ובאה אליי בחיבוק ענקי ״אמא שלך תתגאה בך״ אבנר אמר וחיבק אותי ״אז המפקדת?״ שוהם אמר וחייכתי ״תביאי תביאי חיבוק לפני שתבחרי מפה״ הוא אמר וחיבקתי אותו,״חבר שלך איפה?״ ורד שאלה ״הלך לא יודעת לאן״ אמרתי ושוהם צחק ״הכלב שמירה הלך״ הוא אמר והסתכלתי עליו ״אל תהרוס אוקי?״ אמרתי בכעס והוא הוריד את הראש..״המפקד שלי פה, הלכתיי״ אמרתי להם והלכתי אל עבר המפקד שקלט אותי ״המדים״ אמרתי לו והוא צחק ״את תוספת מדהימה לגדוד שלנו״ הוא אמר וחייכתי ״תמשיכי ישר בבקתה מימין יש אישה בשם נעמי תגידי אני שלחתי לך כי את המדים הטובים״ הוא אמר וקרץ, חייכתי והתחלתי ללכת,ישר מימין..
״נעמי?״ שאלתי אישה צעירה שעמדה בכניסה לבקתה,ברוטית ממוצעת ויפה.. ״המפקד שלח אותי״ אמרתי לה והיא חייכה ״בוודאי כנסי״ היא אמרה וחייכתי ״יוצאת לקצונה?״ שאלה והנהנתי ״יפה לך״ היא אמרה ״תודה״ עניתי ולקחתי את המדים היפים ביותר שראיתי...נעליים... ״כומתה?״ שאלתי את נעמי והיא חייכה ״תקבלי שם לפי המסלול שלך״ היא אמרה והנהנתי... נכנסתי להחליף בגדים,לובשת את המדים ויוצאת עם המדים,יחסית יפים עליי יותר מאשר הג'ינס השחור שלבשתי או החולצה הירוקה שהורדתי...
התקדמתי אל עבר מקום ההשבעה..מאות חיילים שכולם איתי באותו גדוד,כל אחד למקום אחר, כל אחד בא ממקום אחר אבל כולנו הולכים אל מקום אחד...
״אני נשבע לשרת את מדינתי בכל צורה ולהקריב את חיי למידנתי, כי גם אם ארצי בוערת אין לי ארץ אחרת״ (הערת כותבת-אין לי מושג מה אומרים בהשבעה אבל בעיקרון זה בהכללה) אמרתי עם יד על הלב והמפקד ניגש אליי והוציא לי כומתה כחולה ״אבל לא יצאתי לקצונה״ אמרתי לו בלחש ״המבחנים הספיקו״ הוא אמר וחייכתי ״המפקדת אמילי סוואן״ דובר צה״ל אמר ולקחתי צעד קדימה ״את מתחייבת לקחת על עצמך את הכשרת הלוחמים ולהוציא מהם את המיטב?״ הדובר שאל ״אני מבטיחה״ אמרתי והדובר חייך ״המפקדת אמילי סוואן שמפקדת על יחידת הלוחמים....כרכל״ הוא אמר והלב שלי נפל...היחידה של רביד... לקחתי צעד אחורה..
ההשבעה הסתיימה ורשמית אני מפקדת..המפקדת אמילי סוואן...חיפשתי בעיניים את רביד למרות שלא רציתי, נפרדתי מוורד אבנר ושוהם והתחלתי ללכת אל המפקד, ״אמילי״ צעקו לי מאחורה ״היי אופק״ אמרתי רואה את אופק חבר של רביד קורא לי ״מה איתך?״ הוא שאל ״ברוך ה מה איתך?״ שאלתי והוא הוריד את החיוך ״בסדר,רביד קורא לך..״ הוא אמר וצחקתי ״שלח אותך?״ שאלתי והוא חייך חיוך מבוייש ״תגיד לו שאני לא מתכוונת לבוא אליו ואני אבוא רק בשביל לתת הוראות להיום״ אמרתי והוא חייך ״כן המפקדת״ הוא אמר והסתובב ״שיחררתי אותך?״ שאלתי והוא עמד חזרה במקום ״תוריד תחיוך״ אמרתי והוא עמד רציני ״חחחחחחח משוחרר״ אמרתי והוא צחק ורץ חזרה לחברים שלו..
״אז יש איזה משהו שצריך להכין אותם אליו?״ שאלתי את המפקד אחרי שעה שהוא מסביר לי מה לעשות ומה לא, ״יש מבצע מיוחד עוד חצי שנה שנכנסים למדינות בהדמיה כזאת בעיקרון תכיני אותם להיות לוחמי כרכל״ הוא אמר והנהנתי ״אני יודע שזה היחידה של חבר שלך וזה אבל להיות קשוחה איתם, את המפקדת היחידה שלא יוצאת לקצונה לפני״ הוא אמר והנהנתי ״תודה״ אמרתי ויצאתי..
הגעתי אל היחידה שלי שמרגע זה אני הולכת לפקד עליהם שנה ואולי יותר..
״אז ככה, אני אמילי סוואן המפקדת שלכם מהיום ואלך, פה אני לא חברה שלכן, לא מכירה אותכם וברגע זה הכרתי אותכם, הרושם שתעשו זה הרושם שישאר, יש שאלות?״ שאלתי ומישהו הרים יד ״שם,שם משפחה ואת השאלה״ אמרתי ״נועם עמוסי והשאלה היא אם את החברה של רביד״ הוא שאל ולא הורדתי את העיניים ממנו ״החיים האישים שלי לא אמורים לעניין אף אחד ממכם וללמוד לקח חשוב מאוד ולכן...״ אמרתי וכולם הסתכלו על החבר שלהם ששאל את השאלה ״חמש פעמים את המגרש שמאחורה״ אמרתי וחייכתי ״אתם לוחמי כרכל! אתם אמורים לנשום את זה!קדימה״ צעקתי והם קמו והתחילו לרוץ בצעקות לחבר שלהם ״יופי נועם״ ״חכה חכה שהיא הולכת״ הם צעקו עליו,ללמוד לקח זה חשוב...
״שבו״ אמרתי אחרי חמש דקות ״עשיתם רק שני סיבובים״ אמרתי להם ״בחמש דקות״ אמרתי שוב והסתכלתי עליהם ״תתביישו לכם״ אמרתי שוב ״קיצר יש לנו מבצע עוד חצי שנה,עוד חודשיים יבואו לראות אותכם אני רוצה שבחמש דקות תראו להם עשר סיבובים! יש?״ אמרתי והם שתקו ״יש?״ שאלתי שוב ״כן המפקדת״ הם אמרו ״באחד וחצי להתייצב פה, משוחררים״ אמרתי והם נאנחו ״אמילי״ רביד קרא לי שהייתי בדרך למגורים של המפקדים ״אה?״ אמרתי והסתובבתי אליו ״אני לא התכוונתי״ הוא אמר והוריד את הראש ״תרים את הראש״ אמרתי לו ״תראה, עבר חצי יום ועוד לא אימצנו אף אחד״ אמרתי והוא חייך ״תמחק את החיוך אני מדברת״ אמרתי לו והוא הוריד תחיוך מיד ״אתה רוצה ילד? מעולה חכה נסיים את השירות,נמצא עבודה נורמלית ולא באיזה בר, אתה רוצה שהאמא של הילד שלך תעבוד בבר? אנחנו בני 18 בוא נמצא את המקום שלנו ואז נתחתן, אתה תנדור, אני אנדור ונהפוך לגוף אחד ואז, רק אחרי שנהיה מסודרים נוכל להביא ילד, שניים,שלוש,עשר אם תרצה, בוא נסיים את השירות שלא התחיל ונהנה,אתה תהנה שהחברה שלך היא המפקדת שלך״ אמרתי והוא חייך ״מצידי תעבדי במכולת, את תהי אישתי והאמא של הילדים שלי והשותפה שלי,החברה הכי טובה שלי הכל את תהיי״ הוא אמר ונישק אותי ״מפגר אני המפקדת שלך״ אמרתי והוא צחק ״היית חברה שלי לפני שנהיית מפקדת זה מותר״ הוא אמר ״אתה מסריח לך להתקלח״ אמרתי והוא נישק אותי שוב ובעטתי בו ״לך״ אמרתי והתחלתי ללכת ״השיער״ אמרתי לאחת הבנות שעברו ״יש לך כומתה כחולה״ היא אמרה ואספה את השיער בזריזות ״אני נותנת לך הזדמנות רוצה אני אשאיר אותך שבת על שרוכים פתוחים?״ אמרתי שוב בכעס והיא רצה מישם מהר..
אני כל כך עצבנית שנמאס לי מכולם!