הנקמה

פרק 20- 8 שנים

אני זוכרת את הרגע שאמא מתה, אני זוכרת את ההרגשה שהגשתי שראיתי אותה גוססת...
אני זוכרת את אבא שאמר לי למצוא מישהו שישמור עלי כמו שחשבתי שרועי ישמור עלי..
אני זוכרת את ניקו מלמד אותי,אני זוכרת את אביגיל בורחת...
אני זוכרת את עצמי חיה לבד ברמה טובה,אני זוכרת שהשאירו אותי בלי כלום, אני זוכרת שעברתי לגור אצל שוהם,אני זוכרת שהצלתי את איימי ושאימצתי אותה,אני זוכר את רביד ואני זוכרת את יום ההשבעה שלי, אני זוכרת את הרגשות שלי בכל הפעמים האלה,אבל זאת? זאת הפעם הראשונה שפחדתי באמת

״אני יודעת שאתה פה״ צעקתי ושמעתי מישהו יורד במדרגות ״רועי״ אמרתי והסתכלתי על האדם שעמד מולי, כבר לא בן 15 אלא בן 23,חתיך ללא ספק עם זיפים מסודרים וגוף שרירי ביותר לעומת מי שישב בכלא ״לא באת לבקר אותי״ הוא אמר ״לא הסכימו״ אמרתי והוא ירד את המדרגות ועמד ליידי ״את כבר לא הילדה שהיית״ הוא אמר ״ראיתי את הציור, החלפת אותי?בו?״ הוא אמר והצביע על רביד ״רועי״ אמרתי והחזקתי בפניו ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי ״לא באת לבקר אותי,באתי לבקר אותן״ הוא אמר וחייכתי ״הייתי בת 10 שלקחו אותך, לא נתנו לי לראות אותך יותר״ אמרתי ״אבל הספקת להחליף אותי״ הוא אמר ״חיכתי לך! אחרי שההורים שלי מתו צעקתי לך כל לילה ולא באת! שהרגתי מישהו צעקתי לך שתתגאה בי ולא באת! ונכון היית בכלא אבל לא יכלתי לחכות יותר, חיכתי 6 שנים, שמרתי לך מקום ותמיד היה לי חדר למקרה שתתדפוק בדלת אז אני החלפתי אותך, אני באמת אוהבת את רביד״ אמרתי והוא הסתכל עליי ״איך השתחררת?״ שאלתי והוא התחמק מהשאלה ״אז אתה רביד, נעים מאוד מי רועי״ הוא אמר ולחץ לרביד את היד ״ומי הבנות הקטנות?״ רועי שאל ״אופיר אחותי ואיימי הבת המאומצת שלי״ אמרתי והוא חייך אליהן ״היי בנות אני חבר ותיק של אמילי״ הוא אמר ונתן להם כיפים קטנים ״ואת אביגיל המפורסמת״ הוא אמר וצחק ״רועי״ היא אמרה וחיבקה אותו ״התגעגענו אלייך״ היא אמרה ״למה קשרת אותם?״ שאלתי ״רק ביקשתי שירחיקו את כולם ממך כנראה לא הבינו פקודות״ הוא אמר ״אוקי רביד קח את הבנות לבית ספר״ אמרתי וזרקתי לו את המפתחות והוא יצא בהלם, אוף כמה שהוא חסר אישיות אמרתי לעצמי אבל אני אוהבת אותו וזה כל מה שחשוב לא?
״מה העניין?״ שאלתי וישבתי בסלון ״שמעתי את הבוס של השכונה״ הוא אמר וישב מולי ״אכן״ אמרתי ״חחחח הרגת אותו?״ הוא שאל ״ואת כל מי שהיה בקשר איתו עכשיו רועי מה קורה פה?״ שאלתי בעצבנות ״אני צריך עזרה שלך ושל השכונה״ הוא אמר וצחקתי ״למה שנעזור לך?״ ״את חייבת לי הכל״ הוא אמר וצחקתי ״אני לא חייבת לך כלום״ אמרתי ואביגיל ישבה לידי ״ישבתי 8 שנים בכלא בגללך״ הוא אמר ״אני רואה שהשנים רק עשו לך טוב״ אמרתי ״הפסדתי צבא, גייסו אותי מטעם המדינה, כיף חיים״ הוא אמר ״במה אתה צריך עזרה?״ שאלתי ״הסתבכתי״.
״זה מסוכן אתה יודע?״ שאלתי והוא צחק ״מסוכן זה השם השני שלי״ הוא אמר ואביגיל אמרה ״זה מטורף״ ״אבל זה עלול להצליח״ הוא אמר ״ואם לא נמות כולנו״ אמרתי וחייכתי ״אני צוחקת בפני הסכנה״ אמרתי והסתכלתי על רועי והוא השלים את המילה ״אני נמצא בסכנה״ ״הולכים על זה?״ אביגיל שאלה ״הולכים על זה״ אמרנו בפה אחד ורביד נכנס בדלת ״אתה עדיין פה?״ הוא שאל ״כן זה דיי מצחיק כי אני גר פה עכשיו״ רועי אמר וצחקתי ״אתה לא״ ״בטח שכן״ ״אל תגזים״ אמרתי ואני ואביגיל צחקנו ״איפה אמא שלך היפה הזאת?״ הוא שאל והבנתי שהוא לא מעודכן בכלל ״נרצחה,היא ואבא״ אמרתי והוא מחק את החיוך ״מי?״ שאל ״הבוס הקודם של השכונה״ אמרתי והוא צחק ״איך הסתדרת?״ ״עם ניקו״ עניתי ״אחחחח הבן אדם זהב״ הוא אמר ואביגיל שאלה ״אז באמת אנסת מישהי?״ ״לא נראלך הייתי בן 15 רק רצחתי 3 אנשים שהציקו לי זה נחשב רצח סדרתי?״ הוא שאל ורועי צעק מהמטבח ״לגמרי רצח סדרתי״ ״אז חיסלת גם את האבא וגם את הבן?״ רועי שאל ״חיסלנו״ אמרתי והסתכלתי על אביגיל ״כמה רצחת?״ שאל ״למה לרצוח אבל? הם איימו עליי פעלתי כמו שצריך״ אמרתי ושתיתי מהכוס שהייתה לי ביד ״301״ אמרתי ורועי השתעל ״301?״ שאל וצחק ״מתי הספקת?״ שאל וחייכתי ״5 שנים מלאים בלנסות לשרוד״ ״הרגת 301 אנשים?״ רביד יצא מהמטבח והפיל את הכוס מים שלו ״לא בדיוק כן? אני לא סופרת אבל בערך 300 איש כן״ אמרתי ״300 משפחות ״ הוא אמר וצחקתי ״אני לא הורגת אנשים שיש להם משפחות מפתאום! אביגיל עושה את זה״ אמרתי וצחקנו ״זוכרת את ההוא שהיינו בנות 14 והוא צעק ׳מתחת להריסות׳ ולא הבנו מה הוא רוצה ואז מישהו ירה בו? איזה פרצוף היה לו״ צחקנו כולם גם רועי ״את חולנית״ רביד אמר והצחוק הפסיק ״רצחת 300 איש ואת צוחקת?״ הוא שאל ״אחי זה לא סיפור אתה יודע כמה אני הרגתי?״ רועי אמר ״אתה יודע כמה אני?״ אביגיל אמרה ״בדיוק זה לא סיפור,רוצחים בשביל הגנה אתה תלמד את זה בצבא״ אמרתי ״תעברו מפה״ הוא אמר ״סליחה?״ אני ואביגיל שאלנו באותו שנייה ״תארזו ותלכו״ הוא אמר ונהייתי המומה ״רביד אתה עושה טעות״ אמרתי וקמתי אליו והוא התרחק ״את רוצחת״ הוא אמר ״כן״ אמרתי ״אני רוצחת ואני אחות של אופיר ואמא של איימי נעזוב בערב״ אמרתי ״את לא הולכת עם אופיר ואיימי״ הוא אמר וצחקתי ״לפי החוק? אני האחראית עליהן״ אמרתי ״היא אחותי״ הוא אמר וחייכתי ״אני אמא שלה״.
״מצאת?״ שאלתי את רועי שחיפש דירה ״וואו תראי״ הוא הראה לי וילה,טוב ארמון יותר נכון ״אין לי מספיק כסף״ אמרתי ״סתמי אני משלם״ הוא אמר וחייכתי ״מזל שאתה עשיר״ אמרתי והתקשרנו לבעל הבית והוא אמר שאין בעיה שנעבור היום רק צריך להגיע לחתום על מסמכים ועל שטר קניין ״סבבה נעבור גם אצל הבנות״ אמרתי וקראתי לאביגיל ויצאנו לרכב, אני נוהגת, רועי מימיני ואביגיל מאחורה ואני כל הדרך מעקלת את זה שרביד זרק אותי..
״היי בנות״ אמרתי והסתובבתי אליהן ״רוצות לראות את הבית החדש שלנו?״ שאלתי ״עוברים דירה?״ איימי שאלה ״כן אח שלך לא רוצה שאני אגור אצלו יותר אז חיפשנו דירה ואני אביגיל רועי ואתן נגור ביחד״ אמרתי ואופיר צחקה ואמרה ״למה רבתם?״ ״זוכרת שהיינו אצל ורד ואמרתי לכן להיכנס לממד ולא לצאת?״ שאלתי ״כן״ ״אז מתו שם הרבה אנשים בגללי ובגלל אביגיל״ אמרתי ״הרגת אותם?״ איימי שאלה וחייכתי אליה דרך המראה ״הגנתי על מה ששלי״ אמרתי ורועי החזיק לי את היד ״הגענו״.
״זה הבית?״ איימי שאלה ״כן אהבתן?״ שאלתי ״ברור״ הן רצו ואלה אחריהן, את השומר של אביגיל שיחררתי והשארתי רק את של ורד ושל אופיר ואיימי, אחרי שאיימי השתחררה מהבית חולים לא היה צריך הרבה אנשים שישמרו עליהן אז השארתי את מי שהן ביקשו ואלה באמת התחברה אליהן ״אלה יש חדר גם בשבילך״ אמרתי ״אבל אם לא תרצי להמשיך לשמור עליהן זה בסדר״ ״לא לא אני אשמח להמשיך״ היא אמרה וחייכתי ״אם ככה נחזור בערב,בנתיים נלך לארוז״ אמרתי וחזרנו לרכב..
״בנות אתן מוכנות?״ צעקתי והן ירדו ורועי סחב את כל המזוודות שלהן, אלה ירדה גם ואחריה אביגיל, ״לא שכחנו כלום?״ שאלתי והדלת של הבית נפתחה,רביד... ״הנשק״ אמרתי וניזכרתי שהנשק שלי מתחת למיטה ״אני כבר באה״ אמרתי ופתחתי את המיטה מוציאה את הנשקים שלי ויורדת חזרה ״את לא לוקחת את איימי״ רביד אמר וחייכתי ״איימי לאן את רוצה ללכת?״ שאלתי את איימי ״אני הולכת עם אמילי״ היא אמרה וחייכתי לרביד ״בסופו של דבר אני תמיד מנצחת רביד״ אמרתי ויצאנו לרכב ״ומעכשיו,אני רק המפקדת שלך״ וסגרתי את הדלת ״נוסעים״ אמרתי ונסענו להתחלה חדשה,שוב פעם.
נקודת מבט רביד:
ביקשתי ממנה ללכת,ביקשתי ממנה לצאת,ידעתי שהיא הרגה אנשים אבל היא צוחקת כאילו הם לא אנשים...אני חלש אופי,אני יודע את זה אבל אני לא יכול.. הפסדתי אותה והפסדתי את איימי,כל מה שהיה לי ועכשיו אני מסתכל על בית ריק,מסתכל על הציור שהיא ציירה ופתאום מדמיין איך זה להיות היא,הצטערתי כל כך שביקשתי ממנה לצאת אבל לא ביקשתי ממנה לחזור, אני לא מבין אותה ואני גם לא אבין, נלחמתי עלייה אבל היא נלחמת על יותר מידי דברים בשביל להילחם עליי..אני מרים ידיים ולא רוצה אף אחת יותר...
יצאתי לבר,מנסה לשכוח את עצמי,שוט ועוד שוט,שוט ועוד שוט,שוט ועוד שוט ואני לא מצליח לתפוס ראש,נמאס לי.
חזרתי לבית נכנס לחדר שהיה שלה, זורק דברים על הקיר בשביל שייהרס הציור אבל אפילו לא נגרמה שריטה,צעקתי פתחתי את הארון וראיתי את השמלות שהבאתי לה ביום שעברה לפה, יושבות להן בפנים היא אפילו לא חשבה לקחת אותן! צעקתי והעפתי אותן מהארון..מחקתי את המספר שלה והורדתי את התמונות שלנו מהקיר, החלפתי סדינים בכל הבית וניקתי את הבית שלא ישאר אף ריח ממנה,שום דבר שיזכיר אותה...
נקודת מבט אמילי:
פרקנו את הדברים בבית שהיה מאובזר כבר בכל הציוד שצריך, ״צריך להתקשר לניקו״ אמרתי לאביגיל ״את באמת רוצה לעשות את זה?״ היא שאלה ״לא אבל אני חייבת לו הכל״ אמרתי והיא חייכה ״אז בואי נעשה את זה״ התקשרנו לניקו והסברנו לו את התוכנית ״זה משוגע״ הוא אמר וצחק בטלפון ״אני יודעת״ אמרתי ״אני אכנס את כולם מחר בשש בערב תגיעו״ הוא אמר וניתק ״מחר בשש״ אמרתי לרועי ואביגיל אחרי השיחה עם ניקו ״סבבה אני יוצאת לעבודה״ אביגיל אמרה ״סבבה תגידי לבוס שאני במשמרת אצלו בערב״ אמרתי והיא יצאה עם האופנוע ״תודה״ הוא אמר ״עכשיו אתה מוכן להגיד לי איך שיחררו אותך?״ שאלתי והוא חייך ״את יודעת מה התאריך היום?״ הוא שאל ופתחתי את הטלפון ״9.1.2017״ אמרתי והסתכלתי עליו ״8 שנים בקל״ הוא אמר וחייכתי ״8 שנים״...