הנקמה

פרק שני- אני ידאג שהיא תמות

בתמונה לא אחרת מאמיליייי בנסון!
הסתובבתי לראות מי זה וכמובן שזה היה שוהם, ״לא לא נראלי״ אמרתי בשקט מתפללת שלא ישמע אך הוא לא אמר דבר רק עמד ליידי והסתכל על השתקפות הירח בים...״אתה יכול לקחת אותי לבית?״ שאלתי מתבוננת בו שלפתע ראיתי עד כמה מושלם האדם שעומד מולי, עיניו חומות ירוקות שאפשר לשקוע בהם,שערו חום ותווי פניו מושלמות...״כן בואי״ הוא ענה והוציא אותי מחשבותיי התקדמתי אל האוטו ונכנסת בלי לומר מילה הנסיעה חלפה בשקט,בלי שאלות.. הוצאתי את הסיגריה האחרונה שלי ושאפתי ממנה בחוסר רצון עדיין לא מבינה איך נגררתי לסיגריות ושתייה.. ״הגענו״ אמר ושוב מוציא אותי מהמחשבות שלי פתחתי בלי לומר כלום ושהגעתי לפתח בייתי הסתובבתי ואמרתי ״לילה טוב״ נכנסתי בלי לשמוע מה הוא אמר הייתי חייבת להתקלח נכנסתי להתקלח והמים נגמרו לי באמצע ״איך זה יכול להיות שילמתי!״ צעקתי עוטפת את עצמי במגבת ויוצאת לחדר שלי ומתקשרת לחברת המים ומתחילה לצעוק עליהם ״שילמתי וסגרתי לי את המים!״ ״סליחה גברת אבל החשבון שלך נסגר״ הפקידה ענתה לי איך זה יכול להיות ״מה זאת אומרת?״ שאלתי אותה והיא ענתה ״חשבון הבנק שלך נסגר גברת את מרוששת״ זה לא יכול להיות... ניתקתי את הטלפון והתלבשתי שוכבת לישון קמתי מוקדם מהקור כי גם המזגן לא עבד... השעה 9 בבוקר מעולה נלך לבנק ואז לעבודה! לבשתי ג'ינס שחור גבוה עם חולצת בטן כחולה וכפכפים, לקחתי את המפתחות והקסדה ויצאתי לבחוץ רואה שלט מכירה על הבית שלי מה זה השטויות האלהה ניגשתי לאנשים שהתקינו אותו ״זה הבית שלי מה אתם עושים!״ צעקתי עליהם והם ענו ״גברת המדינה מוכרת את הבית יש לך שבוע להתפנות מפה״ לאן אני ילך עכשיו???? עליתי על האופנוע ונסעתי לבנק וניגשתי לפקידה ״איך יכול להיות שאין לי כסף בבנק?? מה אם הקצבה מהמדינה?״ שאלתי אותה והיא ענתה ״סליחה גברת המדינה מפסיקה לממן אותך שאת מגיעה לגיל 18״ גם כן המדינה החרא הזאת ״אני לא בת 18 עדיין״ אמרתי לפקידה והיא ענתה ״מצטערים גברת חודש הבא תהי בת 18 ולכן המדינה לא ממנת אותך יותר״ יצאתי עצבנית מהבנק ומגיעה לעבודה חצי שעה לפני הבוס ראה אותי ושואל ״המשמרת שלך עוד חצי שעה מה את עושה פה עכשיו?״ סיפרתי לו את כל הסיפור והוא עמד המום ולא עונה לכלום ״המשמרת שלי מתחילה׳ אמרתי מתקדמת לקופה ומתיישבת מחכה להזמנות... השעה 1 יופי עוד שעה מסתיימת לי המשמרת! הבוס הגיע אל מולי והביא לי צ'ק שעליו רשום 20,000 שקל הייתי המומה אך גימגמתי ״אין לי חשבון בנק״ הבוס שלי שאל ״למה?״ ועניתי לו שסגרו אותו אז הוא הוציא לי מזומן 1000 שקל ״לא צריך באמת״ אמרתי לו מרחיקה את הכסף ״אני מתעקש״ הוא אמר ולקחתי כי אין לי ברירה... המשמרת שלי הסתיימה ונסעתי לבייתי רואה את שוהם ליד הבית שלי מעשן במדרגות ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו והוא ענה ״רציתי לראות למה לא הגעת היום״ ״טוב כפי שאתה רואה אני עסוקה קצת סגרו לי את החשמל את המים ומוכרים לי את הבית אז אני צריכה להתפנות מפה״ אמרתי מתקדמת לדלת והוא קם ״לאן תלכי?״ הוא שאל ועניתי לו ״אני לא יודעת״ פתחתי את הדלת מתקדמת לחדר שלי ומתחילה להכניס את כל הבגדים למזוודה היחידה שיש לי דחפתי בתוך התיק עוד כמה דברים שאני צריכה וסגרתי הכל מתקדמת לדלת.. שוהם עדיין עומד שם ״תבואי אליי״ הוא ביקש ועניתי לו ״לא״ ״אין לך לאן ללכת״ הוא ענה ועניתי לו שאני הולכת לבית מלון מהכסף שקיבלתי היום יצאתי מהדלת ונועלת אותה יורדת עם המזוודה לכיוון האופנוע ומנסה להכניס את המזוודה הקטנה שלי לשם.. היא לא נכנסה אז קשרתי אותה לכיסא שמתי התיק עלי ושמתי את הקסדה מסתכלת על שוהם שבוחן אותי ״תני לי לעזור לך״ אמר ותופס לי את היד ״אני לא צריכה עזרה״ עניתי מתניעה את האופנוע ונוסעת...לא יודעת לאן... נסעתי לבית מלון שאני יודעת שלא יקחו לי הרבה עליו בחנתי את האופנוע ונכנסתי עם המזוודה משלמת לפקידה על יומיים כי זה מה שהספיק לי ה1000 שקל והשארתי בצד קצת לאופנוע... עליתי לקומה חמישית ששם היה החדר שלי ומסתכלת על השעה שכבר 6 בערב ועוד שעה מתחילה המשמרת שלי אז החלפתי חולצה במהירות ויורדת חזרה למטה ועולה לאופנוע בחזרה נוסעת לכיוון העבודה ומלא מחשבות עוברות לי בראש בעיקר מה ששוהם אמר ״אני יכול לעזור לך״ וסירבתי כמו טיפשה מה אני יעשה עכשיו!! הגעתי לעבודה והתחלתי למלצר כי המלצרית לא הגיעה..
נקודת מבט שוהם:
הגעתי לבית של אמילי וחייכתי עד שתגיע ראיתי את השלט למכירה,היא הגיעה ומהלחץ שלה לפנות את הבית הבנתי שהיא בבעיה דיי גדולה אז הצעתי לה את עזרתי אך היא סירבה איפפפפ כמה שהאישה הזאת קשה, היא יצאה עם מזוודה קטנה ותיק על הגב שלה ועלתה לאופנוע ונסעה התקשרתי לאבא שלי ושאלתי אותו אם יש מקום בבית למישהי והוא ענה שכן ישר שלחתי מישהו שיראה לאיזה בית מלון היא עברה וחייכתי מתחת לבית מלון יודע שעוד מעט יש לה משמרת בעבודה היא נסעה ואני נכנסתי לחדר שלה וארזתי לה הכל וחייכתי בחדר שלה... אחרי שעתיים היא הגיעה וראתה אותי ״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה ועניתי לה ״את באה איתי״ ״פחחח לא אני לא״ היא ענתה ״אין לך ברירה״ אמרתי לוקח את התיקים שלה ויוצא שהיא יוצאת אחריי וצועקת.
נקודת מבט אמילי:
״דיי להיות קרצייה״ צעקתי עליו שהוא העמיס את השתי תיקים וחצי שלי על האוטו שלו והתחיל לנסוע עליתי מהר על האופנוע ונצמדת אליו ליד החלון ״מה נראלך שאתה פאקינג עושה!״ צרחתי עליו אך הוא סגר את החלון המשכתי לנסוע עד שהגענו לארמון ענק כזה עמדתי המומה מול הבית ״תכירי את ביתך החדש״ הוא אמר והתחלתי לצחוק ״מה אתה אומר?״ שאלתי אותו בציניות והוא אמר ״כן אני לא יתן לך לגור במקום אחר״ איפ מי אתה בכלל יחתיכת עלוקה ״אם אני גרה פה שום מילה בינינו״ אמרתי לו והוא הנהן ולקח את התיקים נכנסנו לבית והוא היה כזה מושלם אבל חסר צבע כמה שאני מופרעת תמיד הבית היה מלא בציורים שלי ובתמונות פה? הכל ריק! הוא פתח את החדר ובא להגיד משהו ״שום מילה״ אמרתי לו ושמתי לו את היד על הפה ״איפה המקלחת״ שאלתי והוא הצביע על חדר קטן בתוך החדר שלי ״תודה וביי״ אמרתי לו והוצאתי בגדים מהתיק ונכנסתי למקלחת הכל פה יוקרתי מידי בשבילי חשבתי לעצמי מה אני שוב עושה פה ולמה הסכמתי בכלל! ואז נזכרתי שאני פאקינג ענייה וצריכה להגיד תודה לשוהם כמו שצריך.
יצאתי מהמקלחת וסרקתי את השיער ומחפשת את החדר של שוהם בין כל כך הרבה חדרים ואז נכנסתי לחדר שהיה נראה כמו אולפן הקלטות החלום שלי היה לשיר ולהקליט אך הוא לא התגשם אף פעם.
פלאשבק:
״אבל אבא באלי לשיר!״ צעקתי על אבא שלי והוא הביא לי רמקול מפלסטיק ואמר ״כולו שלך״ התלהבתי כל כך שעליתי על השולחן ושרתי ״אני מיכל הקטנה וזאת מתנה״ וכולם הסתכלו עליי הייתי,בת 4 אז גיליתי את האהבה שלי לשיר אבל הפסקתי אחרי מות הוריי...
סוף פלאשבק.
״לא..לא אל תגיד אני בוכה לי בלילות שומעת חדשות ולא נרדמת...״ התחלתי לשיר אל הרמקול ושסיימתי מחאו לי כפיים אבל זה לא היה שוהם...״את שרה מדהים״ הוא אמר ״תודה״ חייכתי אליו ״אני שר גם״ הוא ענה וביקשתי שישיר ״איתך רק אני שר״ הוא אמר ותאמת שקצת הסמקתי ״יפה לך אדום״ הוא אמר ״תמות״ אמרתי ויצאתי מהחדר... וכמובן שאני עם המזל שלי התנגשתי במישהו ונפלתי ״מה את עושה בבית שלי?״ שמעתי אותו אומר ״אני פה עם שוהם״ עניתי והרמתי את עצמי מהריצפה האיש לא אמר כלום ופשוט הלך איפ כמה אנשים יכולים להיות מוזרים! עדיין לא מצאתי שוהם וכבר מאוחר השעה הייתה כבר 23:00 לא מצאתי את החדר שלי אז נכנסתי לחדר שהיה ריק ופשוט ישנתי ונרדמתי...
חלום:
אני תקועה בארון ושומעת קללות ״אחח מה שכסף עושה לאנשים״ ״איפה הילדה הקטנה״ ״אנחנו לא יודעים״ אמא ענתה לו ״אוקי״ ונשמעו 3 יריות חיכתי שיהיה שקט והתפללתי שזה לא ההורים שלי ושיצאתי
סוף חלום
קמתי מהר ומולי ישב מישהו אותו אחד שרצה לשיר איתי ״את בסדר?״ הוא שאל ״לא, היה לי חלום מפחיד. ״ עניתי לו ״רק חלום״ הוא אמר ושאל ״מה את עושה פה?״ ״אני סוג של גרה פה כי המדינה לקחה לי את הבית ושוהם הציע לי לגור פה עד שאני יסתדר ולא מצאתי את החדר ונכנסתי לפה ונרדמתי״ עניתי לו והוא שאל ״ ההורים שלך יודעים שאת פה?״ הורדתי את ראשי ועניתי לו ״אין לי הורים״ ״אני מצטער״ הוא ענה ואמרתי ״הכל בסדר״ ״אני שון״ הוא אמר ועניתי לו ״אני אמילי״ הסתכלתי בטלפון והשעה הייתה שתיים בלילה ״אני חוזרת לישון״ אמרתי לו ״תישן על הריצפה לא קמה מפה״ אמרתי שוב והוא ענה ״אני יסתדר בחדר שלך כבר״ הרמתי את היד לשלום ונרדמתי.. קמתי בבוקר או יותר נכון בצהריים כי אין לי עבודה היום קמתי בניסיון למצוא את החדר שליי והידד מצאתי אותו "הוא רציני יושן עדיין?״ אמרתי ולא יכולתי לראות את שון יושן אצלי בחדר אז קפצתי עליו ״את כלבה״ הוא אמר עם עיין אחת פתוחה וניסה להסתובב על הגב ושהצליח קפצתי קצת באוויר ״מה נראלך שאתה יושן פה״ שאלתי אותו ״אוקי הבית הזה שלי ואת לקחת לי את החדר אז לקחתי את שלך״ הוא ענה ושילבתי ידיים ״אוקי קום״ אמרתי והוא ענה ״אוקי גברת״ וניסה לקום ״את קצת שמנה״ הוא אמר לא אני לא אני רזה ומלאה במקומות הנכונים!! ״תמות״ עניתי לו קמתי והלכתי לצחצח שיניים ״מה יש לך?״ שון שאל ועמד ליד הדלת ״אני צריכה סיגריה״ אמרתי לו עצבנית ומתחילה לצחצח את השיניים הוא הניח חפיסה ליידי ואמר ״קחי שלך״ שטפתי את הפה והפרצוף והוצאתי 4 ״קח שלך״ נתתי לו את החפיסה ״תן לי להתלבש״ אמרתי לו והוא יצא.
נקודת מבט סוד:
״אחי היא תהיה שלי״ ״אחי אני אומר לך היא כל כך תרצה אותי שתבכה״ ״אחי היא שלי״
״היא תמות בסוף אני ידאג לזה״

אעאעא אל תגידו שאתם לא במתח!! תרשמו בתגובות מי אתם חושבים שאמר את זה! מי זה סוד???