הנקמה

פרק 13-אביגיל

״היא ישנה כרגע מי מחפש אותה?״ שמעתי את רביד מדבר בטלפון שלי והתעוררתי ״אביגיל מה?״ הוא שאל,רגע מה? אביגיל??? קמתי בתנופה אחת ולקחתי את הטלפון מהיד שלו ״אביגיל?״ שאלתי מגמגמת את השם שלה,״אמילי?״ היא שאלה בקול חנוק ״מה השם משפחה שלך אביגיל?״ שאלתי בחשש ״אמילי זאת את?״ היא שאלה ושאלתי בתוקף ״תגידי את זה״ אמרתי יודעת טוב מאוד שהיא תבין ״לנצח אני ואת יש דם בכל מקום נתחבא מתחת להריסות״ היא אמרה ודמעות התחילו לרדת מעיניי ״אביגיל״ אמרתי בדמעות ״איפה את?״ שאלתי שוב ״אני פה,באתי כמו שהבטחתי״ היא אמרה בדמעות גם היא ״איפה את?״ שאלתי שוב ״אני בשכונה״ היא אמרה ונפל לי הלב לתחתונים ״לא לא אביגיל לכי מישם״ צעקתי לה ״מה?למה?״ היא שאלה ״אביגיל צאי מהשכונה עכשיו!״ צעקתי! ״אמילי!״ שמעתי אותה צורחת וידעתי שמצאו אותה ״אביגיל!״ צעקתי ושמעתי נשימות בטלפון ״אם תיגע בה אני ארצח אותך״ אמרתי לאיש שהחזיק בטלפון ״את מוזמנת לנסות״ הוא אמר וניתק.. ״תיסע באוטו לורד אל תחזור מישם עד שאני אגיד לך תכניס את כולם לבית ואל תמצאו שמעת?״ אמרתי מתלבשת ומתנשמת ״לאן את הולכת?מיזאת אביגיל?״ הוא שאל ״אין זמן קח את האוטו סע לורד!״ צעקתי עליו,כמה שידע פחות כך הוא יהיה שמור טוב יותר..רצתי לקחתי את הקסדה של האופנוע ויצאתי...
פלאשבק
״אמילי רוצי״ אביגיל צעקה לי ״אני מחפה עלייך״ היא אמרה ורצתי,רצתי כמו פחדנית,ילדה בת 13 מתחמקת מיריות ״אמילי אל תפסיקי לרוץ״ אביגיל צעקה לי וצעקה שלה נשמעה, לא הפסקתי לרוץ ״אני עוד אמצא אותך״ שמעתי קול מרוחק צועק,המשכתי לרוץ מגיעה לשכונה, השכונה זה מקום שאני ואביגיל התחלנו לקרוא לו ככה, בעיקרון זה רחוב וושינגטון הישן אבל אני ואביגיל החלטנו שזה שכונה מעכשיו, כולם פה רוצחים, רודפי סמים, וכל מה שלא תרצה..אפשר לקרוא לזה עיר הפשע ואפשר לקרוא לזה גיהנום ואפשר לקרוא לזה בית...זה היה הבית שלי... הגעתי לרחוב ושמעתי צעדים ויריות מאחורי, לפתע נמשכתי וגבר כבן 20 משך אותי אליו לדירה, ניסתי לצעוק והוא חסם את הפה שלי וסימן לי להיות בשקט, הסתכלתי וראיתי אישה בגיל ה20 גם בהריון מתקדם, הוא הוריד את ידו ממני וסימן להמשיך להיות בשקט עד שנהיה שקט בחוץ ״איך קוראים לך?״ שאל אותי ״אמילי״ אמרתי מגמגמת ״למה הם רודפים אחרייך?״ הוא שאל ״הם רצחו את ההורים שלי ואת אביגיל״ אמרתי ודמעות התחילו לצאת ״את תהי בסדר פה״ האישה אמרה וקמה אלי וחיבקה אותי..״תישארי כמה שתרצי״ היא אמרה ״אני רוצה לנקום בהם״ אמרתי והסתכלתי על הגבר ״אתה גר פה כי אתה שייך לפה נכון?״ שאלתי והוא לא הגיב ״למד אותי להילחם, למד אותי להיות חזקה״ ביקשתי ממנו והוא הנהן ״נתחיל מחר תנוחי״ הוא אמר והתפרצתי לרגע ״איך קוראים לכם?״ שאלתי והגבר ענה ״אני ניקו וזאת אישתי לינה״ הוא אמר וחייכתי, ״לנצח אני ואת דם בכל מקום נתחבא מתחת להריסות״ לחשתי בשקט אך ניקו שמע ״סליחה?״ הוא שאל ועצר ״לנצח אני ואת דם בכל מקום נתחבא מתחת להריסות״ אמרתי שוב ״איפה שמעת את המשפט הזה?״ הוא שאל אותי בחשד ״אבא אמר את זה לאמא לפני שהם מתו״ לחשתי ״איך קראו להורים שלך?״ הוא שאל ״עומרי ורינה..״ אמרתי מגמגמת ״בוס״ הוא לחש ופני השתנו כשאלה ״עזבי נדבר על זה מחר״ הוא אמר וכיוון אותי לחדר אורחים ״מי זאת אביגיל?״ הוא שאל וחייכתי ״המלאך שלי״ אמרתי וסגרתי את הדלת..
סוף פלאשבק
ירדתי מהאופנוע בכניסה לשכונה, לוקחת את האקדח שמסתתר מתחת לכיסא של האופנוע ולוקחת עוד שתי מכסניות ודוחפת אל הכיסים..מתקדמת ומסתכלת אל הבית עם הדלת האדומה, אל הבית של ניקו ולינה, האיש שלימד אותי הכל והאישה שהפכה אותי לאני.. דפקתי בדלת וניקו פתח לי ״אמילי?״ הוא שאל בהפתעה ״אני מצטערת,אני חייבת אותך״ אמרתי והוא הסתכל מסביב והכניס אותי ״איך גדלת!מה את עושה פה?״ הוא שאל אותי ״אני יודעת אמרת לי לבוא רק אם יש צורך אבל הם לקחו אותה״ אמרתי והוא הופתע ״איך אני יכול לעזור לך?״ הוא שאל ״אני צריכה את מה שנתתי לך לשמור עליו״ אמרתי והוא הנהן והלך אל השטיח, הוא קיפל את השטיח והוציא קופסא מעץ שעלייה חרוט המשפט ״לנצח אני ואת דם בכל מקום נתחבא מתחת להריסות״ ״הנה״ הוא אמר והניח את הקופסא על השולחן ״אני אחזור עוד מעט אם אני לא חוזרת עד הבוקר תשרוף אותה״ אמרתי והוא הנהן ויצאתי, יצאתי אל הסכנה שבידי רק אקדח.. חולפת את הבית עם הדלת האדומה..המשכתי בריצה שקטה של משהו כמו עשר דקות והגעתי לבית, בית עץ בסוף הרחוב שום שומר לא עמד שם.. ובכל זאת נזהרתי, כמו תמיד שלב ראשון-חיפוש מצלמות אבטחה,אין. שלב שני-לבדוק את השטח,בדקתי אפשר להמשיך פתחתי את הדלת שלהפתעתי הייתה פתוחה והדברים פה חשודים לי יותר ויותר, שלב שלישי ואחרון-הרוג בשביל הגנה, כיוונתי את הנשק לפני וסגרתי את הדלת בשקט, נכנסתי לחדר הראשון בודקת ויוצאת, לחדר השני בודקת ויוצאת ונכנסת לחדר השלישי שנקרא ״חדר הישיבות״ פתחתי אותו וכיוונתי נשק ״שאף אחד לא יזוז״ אמרתי לכל האנשים שישבו סביב שולחן מרובע וארוך ושומרים הציבו למולי נשק ״חיכנו לך״ הוא אמר ״איפה היא?״ שאלתי בלי משחקים ״שם״ הוא אמר והצביע על החדר שמחובר לחדר הישיבות במראה שבה אפשר לראות את הצד השני אבל אי אפשר לראות אותך ״שחרר אותה״ אמרתי והוא סימן לשומרים להניח נשק ״אין לי גם ככה מה לעשות איתה״ הוא אמר ״גדעון בלי משחקים תן לה ללכת״ אמרתי לו, גדעון הבן של.. הבן של הרוצח של ההורים שלי, זה שניסה לחטוף אותי,זה שחיפש אותי ולא מצא.. ״איפה היית חמש עשרה שנה?״ הוא שאל ״מתחת להריסות״ אמרתי בחיוך ניצחון והוא דפק על השולחן ״הייתי צריך לגמור איתך מזמן״ הוא אמר עצבני ״אבל לא עשית את זה״ אמרתי וכיוונתי לנקודה הרגישה במראה ובתוך שנייה היא התפוצצה ״פתחתי לך חלון הזדמנויות, שחררו אותה!״ צעקתי! אך אף אחד לא זז ״אני הבוס שלכם אז אתם תשחררו אותה״ צעקתי שוב והחבר שישב ליד גדעון צחק ויריתי בו,לא במקום שאפשר למות בו יריתי לו בכתף והשומרים כיוונו אלי נשק ״הבא שלא יקשיב לי יסיים גרוע יותר ממנו״ אמרתי וצעקתי ״שחררו אותה״ ״עשו מה שהיא אומרת״ גדעון אמר ושני שומרים הלכו אל אביגיל ושחררו אותה מהכיסא שאליו קשרו אותה ״את בסדר?״ צעקתי לה בלי להוריד את העניים מגדעון ״כן״ היא אמרה ״יופי עכשיו רוצי ואל תחזרי.״ אמרתי והיא באה להגיד משהו ״רוצי!״ צעקתי והיא התחילה לרוץ ״אל תתנו לה לברוח!״ גדעון צעק והתחלתי לירות, לירות בכל מי שהיה בחדר, יריות נורו עליו התחלתי לרוץ עם אביגיל בזמן שאני יורה עוד ועוד ״רוצי מהר יותר״ אמרתי לה ורצנו אל האופנוע שלי ״תתניעי״ אמרתי ונכנסתי לבית של ניקו ״תודה״ אמרתי ולקחתי את הקופסא ועליתי על האופנוע ״תנסעי כבר!״ צעקתי לה והמשכתי לירות ״צאייייי!״ צעקתי והיא לחצה גז עד הסוף ונכנסנו לכביש הראשי וכבר האנשים של גדעון לא עקבו אחרינו ״עצרי בצד״ אמרתי לה וכך היא עשתה..
״מה נראלך שהלכת לשם!״ צעקתי עלייה ״לאן עוד היה לי ללכת?״ היא שאלה ״מה את עושה פה?״ שאלתי אותה שוב ״אמרתי לך ללכת ולא לחזור נכון?״ צעקתי בעצבים ״לא ידעתי מה קורה איתך! כלום! הייתי חייבת לבוא״ היא אמרה ודמעות יצאו מענייה ״נפצעת״ היא אמרה שראתה את הברך ובכתף שלי מדממות מיריות ״אני בסדר״ אמרתי לה ״את לא! תפסיקי לגונן על עצמך״ היא אמרה והבנתי שהיא צודקת ״תנסעי לכתובת הזאת״ אמרתי לה ושמתי וויז על הבית של ורד ״טוב תעלי״ היא אמרה וישבה על האופנוע ״תנסעי ותגידי להם שאני מתחת להריסות, תגידי לרביד שאני אחזור״ אמרתי לה והיא הנהנה ונסעה משאירה אותי מאחורה, עם כדור בכתף וכדור בברך.. נכנסתי אל היער וישבתי על האדמה, הסתכלתי על הקופסא ופתחתי אותה, תמונות של אנשים, כל האנשים שאני צריכה לחסל אחד אחד, ומתחתיהם כל מה שאני צריכה לדעת, אני הבוס שלהם ואף אחד לא מקשיב, הם יקשיבו כי אני הבוס! הרמתי את התמונות והוצאתי את האלכוהול, הפינצטה והתחבושות, אני מנוסה בלטפל בעצמי והתחלתי להוציא לי את הכדור מהכתף,חבשתי ועברתי לברך,מה שהיה יותר מסובך כי איבדתי יותר מידי דם ולבסוף הצלחתי וחבשתי.. החזרתי הכל לקופסא והתחלתי ללכת אל הבית של ורד,רביד מחכה לי, הוא צריך לחזור לבסיס מחר, אני צריכה להחזיר אותו.. המשכתי ללכת בכוח שאין ורואה את האופנוע שלי באופק חונה בבית הנכון, יפה אביגיל יפה.. גררתי את עצמי אל הבית, הכוחות שלי אבדו, אין לי עוד כוחות, הגעתי אל הדלת והתמוטטתי על הידית שומעת את הצעקה של אביגיל ״אמילי״ הראיה שלי אבדה ״לא הייתי צריכה להשאיר אותך לבד״ היא לחשה גוררת אותי ״תקשיבי״ לחשתי בכוח שאין לי,רביד ירד מלמעלה וצעק ״אמילי״ ובא אליי ״אני צריכה שלוש שקיות דם אביגיל את יודעת מאיפה, אפנצטרין ואפוקמיל״ לחשתי לה וניסיתי  להרים את עצמי מהרצפה, הראייה שלי עדיין מטושטשת ״מאמי מי עשה לך את זה?״ רביד שאל אותי ולא היה לי את הכוח לענות לי ״אמילייי׳ שמעתי צעקה שקל לנחש, אופיר ״שלא תראה״ לחשתי ועצמתי עיניים, מאבדת את הכוח האחרון שהיה לי, איבדתי את ההכרה...
~נקודת מבט של רביד~
לפני שלוש שעות:
היא לא הסבירה כלום וסילקה אותי מהבית אל ורד, הקשבתי לה כי אני סומך עלייה אז הלכתי לורד.. עברו שעתיים ומישהי מבולגנת פתחה את הדלת ״אמילי שלחה אותי״ היא נכנסה ואמרה וקמתי ישר ״אביגיל?״ שאלתי מנסה לנחש ״כן״ היא אמרה ״איפה היא?״ שאלתי בלחץ ״היא מתחת להריסות״ היא אמרה, ״מה מתחת להריסות? מה קרה?״ צעקתי והיא התיישבה בסלון וורד רצה להביא לה מיים ״תתחילי לדבר״ אמרתי לה והיא התחילה לספר ״לפני 15 שנה אני ואמיתי גרנו ביחד היינו אחיות הרמתי אותה תמיד בכל הנפילות שלה וניסנו להציל את החיים שלנו, תכננו נקמה..בנינו תיבה שבה חרטנו את המשפט האחרון שאבא שלה אמר לאמא שלה ״לנצח אני ואת דם בכל מקום נתחבא מתחת להריסות״ ואז באחד מהימים הבן של הרוצח של ההורים שלה נכנס אל הבית שלנו ופירק אותו לגורמים, אני ואמיתי התחלנו לברוח והוצאנו את הרובים שהשגנו וירינו, אמילי הייתה בת 13 ואני 16 שמרתי עלייה והקרבתי הכל בשבילה, אמרתי לה לרוץ ולא לעצור, הם ירו בי ורצתי להריסות של הבית ומעשן רב לא ראו אותי מתחבא מתחת להריסות של בית, הם נעלמו וכך גם אמילי.. אחרי יומיים ראיתי אותה, רצתי אלייה וחיבקתי אותה, שמחתי שהיא חיה והיא אמרה לי לטוס ולא לחזור אף פעם.. הקשבתי לה כי סמכתי עלייה אבל אתמול לא יכולתי עוד ו15 שנה אני חושבת עם עצמי איפה היא ומה איתה ופשוט עליתי על טיסה ובאתי לפה, חשבתי שאחרי 15 שנה המצב נרגע וגדעון מצא משהו לעשות עם החיים שלו אז נסעתי לשכונה והתקשרתי לאמילי, מפה אתה יודע כי אתה ענית לי.. היא אמרה לי להסתלק מישם אבל כבר היה מאוחר מידי מישהו שם לי שק על הראש וגרר אותי וצעקתי, נאבקתי ואיבדתי את ההכרה, קמתי לאחר משהו כמו חצי שעה ואמיתי עמדה שם עם אקדח בידה צועקת ״שחררו אותה״ וירתה למראה שעמדה ביני לבינה וניפצה אותה היא אמרה ״פתחתי לכם חלון הזדמנויות״ וירתה במישהו אבל הוא לא מת.. הם שיחררו אותי היא צעקה לי לרוץ והבנתי שהפעם היא מקריבה את חייה בשבילי״ היא אמרה ועצרה וזעפתי בה שתמשיך ״לא רצתי וכמו סתומה נשארתי שם היא צעקה לי לרוץ אבל כבר היה מאוחר מידי וגדעון נתן פקודה לא לתת לנו לצאת, היא התחילה לירות בכל מה שזז ומשכה אותי איתה ורצנו, היא המשיכה לירות ולרוץ, לא ראיתי שהיא פצועה.. היא רצה כמו נמר ומשכה אותי אחרייה.. עלינו לאופנוע שלה והיא הביאה את התיבה שלנו ונסענו אל מחוץ לשכונה ושהגענו לכביש הראשי כבר היינו מוגנות כי הם לא יוצאים מהשכונה אף פעם...״ היא אמרה ועצרה שוב ״אז איפה היא!״ צעקתי עלייה והיא הלכה אחורה ״היא אמרה לי לעצור בצד שמה לי את הכתובת של הבית הזה ואמרה לי להגיד לכם שהיא מתחת להריסות ולהגיד לרביד שהיא תחזור..״ היא אמרה ״למה היא לא באה איתך?״ שאלתי אותה בחשד ״ירו בה..״ היא גמגמה ״מהה!״ צעקתי וקמתי ״היא יודעת לטפל בעצמה!״ היא צעקה ״עם מה היא תטפל בעצמה! עם תיבה????״ צעקתי והיא שתקה.. עליתי למעלה מהעצבים אל החדר הישן שלה.. פתאום שמעתי צעקה מלמטה ״אמילי״ כמובן של אביגיל ורצתי מהר למטה רואה את הדבר הכי יפה בעולם פצוע על הרצפה ״לא הייתי צריכה להשאיר אותך לבד״ אמילי אמרה ורצתי אלייה וירדתי על הברכיים ״תקשיבי״ היא לחשה והבנתי עד כמה היא חזקה ״אני צריכה שלוש שקיות דם אביגיל את יודעת מאיפה,אפנצטרין ואפוקמיל״ אופיר ירדה במדרגות וצעקה ״אמילייי״ ״שלא תראה״ אמילי אמרה וסגרה את העניים,ורד רצה אל אופיר איימי ונועה והכניסה אותם לחדר שהן צועקות כמו מטורפות את שמה של אמילי..״תתקשר לאמבולנס״ צעקתי לאבנר ואביגיל נכנסה בדלת ״בלי אמבולנס״ היא צעקה ורצה אלינו ״תחזיק״ היא אמרה ונתנה לי להחזיק שקית דם וחיברה לה אותה, בתוך מזרק היא שמה חומר שקוף והזריקה לה לעורף ״את יודעת בכלל מה את עושה?״ שאלתי אותה ״בלעדי היא הייתה מתה כבר בגיל 14 רוצה נמשיך את השיחה הזאת?״ היא שאלה והשתקתי נותן לה להציל את אמילי שלי.. בתזמון הכי גרוע בעולם שוהם נכנס בדלת ״אמילי?״ הוא שאל וצעק ״אמילי״ וירד על הברכיים ״מה קרה לה!״ הוא צעק ואבנר משך אותו מישם ״1..2..3..4..5״ אביגיל אמרה והנשימה את אמילי ״קדימה אמילי!״ היא לחשה והמשיכה לספור ״קומי״ היא צעקה! היא לקחה את המזרק שוב והזריקה לה נוזל אחר והנשימה אותה שוב ״דאמט קומי כבר״ אביגיל אמרה ואני התחלתי להילחץ שאני מאבד אותה ״תזמיני לה אמבולנס!״ צעקתי עלייה ״בליי אמבולנס הם יערבו את המשטרה!״ היא צעקה ולרגע נשמעה הגיונית ״למה היא לא מתעוררת?״ שאלתי ואביגיל המשיכה להנשים אותה ״לנצח..אני..ואת..דם..בכל..מקום״ היא אמרה ובשנייה אמילי קמה ונשמה ״מתחת להריסות״ אביגיל אמרה וחייכה ואני התנפלתי על אמילי בחיבוקים ונשיקות ״אל תעשי את זה שוב בחיים שלך״ אמרתי לה והיא צחקה ״אני בסדר״ היא אמרה וכל כך שמחתי שיש לי אותה..
~נקודת מבט אמילי~
״לנצח..אני..ואת..דם..בכל..מקום״ שמעתי את אביגיל אומרת והרגשתי את עצמי חוזרת לעצמי וקמתי מהר והיא השלימה את המשפט וישר אחר כך רביד התנפל עליי בנשיקות וחיבוקים ובכל נשיקה וחיבוק הבנתי מה יכלתי לאבד ״אל תעשי את זה שוב בחיים שלך״ רביד אמר וצחקתי ״אני בסדר״ אמרתי לו וחייכתי ״תודה״ אמרתי לאביגיל והיא חייכה אלי ״את חייבת לי״ היא אמרה וקרצה אליי הגשתי לה את התיבה ״קחי״ אמרתי לה והיא הביטה בתיבה מעבירה את ידה על הכתוביות ״15 שנה ועוד לא נהרסה מי שמר עלייה?״ היא שאלה וחייכתי ״ניקו״ אמרתי לה והיא הייתה מופתעת ״ניקו?״ היא חזרה אחרי והנהנתי, היא מכירה את ניקו כי היא האחות הקטנה של אשתו.. הוא לא אמר לי את זה כי הוא עצמו לא ידע זאת וכך גם אשתו.. מתברר שאשתו מאומצת כי ההורים של אביגיל מסרו את רינה אשתו ובגלל זה היא לא ידעה שהם משפחה אבל אביגיל ידעה..היא פתחה את התיבה והוציאה את התמונות שהיו בפנים ודמעות התחילו לצאת לה שראתה תמונה שלי ושלה שהייתי בת 12 והיא 15 משחקות ברובים שבנינו מעץ בגינה שלי, עוד בימים שאמצא הייתה מביעה לנו גביעי גלידה שבסוף התעופפו עלינו..אני ואביגיל מכירות מגיל 5 והיא החברה היחידה שלי..היא כל מה שאני צריכה.. היא רביד אופיר ואיימי הופכים את החיים שלי למושלמים..
שלום חמודות/חמודים? אני משקיעה ממש כמו שאתם שמים לב💁🏼 תשקיעו בי גם ושתפו את הסיפור כי זה נותן לי רצון לכתוב יותר.. לא לשכוח לרשום ביקורת, במיוחד על אביגיל! אוהבת אותכם❤️