הנקמה

פרק 12-״כי את שלי״

״רביד קום״ לחשתי לו, ״קום מחכים לנו״ לחשתי שוב ״אני קםם״ הוא צעק ופיהק ״יופי אני אלך להעיר את הבנות״ אמרתי לו ויצאתי לכיוון החדר של איימי ״היי בובה קומי הולכים לנועה״ אמרתי לה ובתוך שניות היא התעוררה ״לכי צחצחי שיניים שטפי פנים ואני אלך להעיר את אופיר״ אמרתי לה והיא קמה ועשתה כדבריי,הלכתי לחדר של אופיר והערתי אותה וגם היא קמה בהתלהבות... אחרי שעה כולנו היינו מוכנים, הבנות לבשו כמובן אותם בגדים,שמלות ורודות וצמה.. אני לבשתי את השמלה השחורה שרביד הביא לי והוא לבש ג'ינס קרעים שחור ים חולצת טריקו שחורה, ״אני מעלה את התמונה הזאת״ אמרתי מראה לו תמונה שלנו מאתמול בערב שאני עם ההשמצה הלבנה והוא על סט בגדים לבן וג'קט שחור, שבתמונה אנחנו מחזיקים ידיים ומחייכים אחד לשני ״תעלי גם ממני תמונה אחרת״ הוא אמר ונתן לי את הטלפון ״טוב תתרכז בכביש״ ביקשתי ממנו והוא הזיז את ההגה כמו הגה של אונייה ״תיזהר על המאמי שלי״ אמרתי לו והחזקתי בידו ״סתמי כבר״ הוא אמר וצחק.. העלתי את התמונה שלנו לאינסטגרם ורשמתי ״שבת עם הדבר הזה״ והעלתי תמונה שונה אצל רביד שהוא מחבק אותי ואני עושה פרצוף מופתע ורשמתי ״היא כל חיי״ והעלתי, כמובן שהיו מלא מלא פרצות שרשמו ״מה מצאת בה?״ או ״בוא אליי ונטפל בעניינים״ ורק ככה הבנתי שיש בנות חסרות ערך עצמי ושהכבוד שלהן שוטף את הרצפה...אני ורביד לא ביחד אבל כיף לי לגרום לאחרים לקנאות, אני אולי רק שלושה ימים מכירה את רביד אבל ללא ספק הוא הרשים אותי,מה שלא קל בכלל...
״שלום״ אמרתי באמירה ממושכת שאני פותחת את הדלת של הבית של ורד והריח של שבת לא היסס לבוא, ״נועהה״ אופיר ואיימי נכנסו בצעקות ורצו לחדר משחקים, רביד אמר שלום לאבנר וורד ודילג ואפילו לא הסתכל על החברים של שוהם ושוהם שישבו בסלון עם בירות ופיצוחים רואים משחק כדורגל ועצה לשון, ״נו איך הוא?״ ורד אמרה לי במבט תחמן שראתה את רביד עולה במדרגות ״אנחנו לא ביחד״ אמרתי לה צוחקת ״אני אצל שון יפה שלי כמה דקות חוזר״ רביד אמר לי מלמעלה ונופפתי לו ביד ועושה לו מבט של ׳בסדר׳ ״הוא חתיך״ ורד אמרה וצחקה ״כן הוא מדהים״ אמרתי וישבתי איתה על הבר ״אז מה? מתי תסיימי בגרויות?״ ורד שאלה אותי, היא רשמה אותי לבית ספר ואני בכלל לא הולכת ״וואלה לא יודעת לא דחוף לי זה לא שאני רוצה להצליח עכשיו״ אמרתי לה ״אני עוד חודשיים מתגייסת״ אמרתי לה שוב ״ומה תעשי עם הבנות?״ היא שאלה והורדתי ראש ״נמאס לי להעביר אותן ממקום למקום אז לא יודעת אני אבדוק עם רביד מתי הוא יכול לבוא לבית או שהן ילכו לבית אחרי בית ספר ורק ישנו פה,באמת שאין לי מושג״ אמרתי לה והיא חייכה כמבינה ״איפה מצאת עבודה?״ היא שאלה אותי וחייכתי ״כמו מסעדת-בר יענו מסעדה ביום בר בלילה״ אמרתי לה ״וואלה?איך קוראים לה?״ היא שאלה ונזכרתי בשם ״פארטי-בר״ (מסיבת בר) אמרתי לה והיא צחקה מהשם הפתטי.
״הם נשארים לאכול?״ שאלתי את ורד בזמן שאני מסדרת את השולחן בחוץ ומגניבה מבט מידי פעם לשוהם שבוחן אותי ״מאמי״ רביד קרא לי מהחלון ״אה?״ שאלתי והרמתי את הראש ״באיזה שעה תקפיצי אותנו מחר?״ הוא שאל ״שבע וחצי נשים את הבנות בבית ספר שיהיה מוכן בשבע וחצי״ אמרתי לו והוא מסר לי נשיקה באוויר ונכנס חזרה לחדר, שחושבים על זה אנחנו מתנהגים כמו זוג אבל לא נהיה זוג,אם כל הכבוד לזה שאני גרה אצלו בבית ואימצתי את אחותו הוא לא בשבילי ואני לא בשבילו...אני עדיין מרגישה לשוהם משהו,למרות שלא מגיע לו כלום טוב בעולם הזה,עצם העובדה שהוא רצה להשאיר אותה למות עיצבנת אותי..
המשכתי לסדר את השולחן והרגשתי מישהו נצמד אלי מאחורה ״מאמי״ הוא אמר והסתובבתי ״אל תקרא לי מאמי״ אמרתי לו ״אז למה לרביד מותר ולי אסור?״ שוהם שאל ונשאר צמוד אליי ״כי אתה לא רביד״ אמרתי והסתובבתי עם הפנים אליו ״ועכשיו תתרחק אמרתי לך שאני לא מעוניינת בקשר איתך נכון?!״ שאלתי אותו מרחיקה אותו ממני, ״אבל אני אוהב אותך״ הוא אמר והתקרב בחזרה ״יופי לך״ אמרתי והתרחקתי ממנו ״נו תסתכלי לי בעיניים אני אוהב אותך,אני רוצה אותך שלי ורק שלי״ הוא אמר והעצבים עלו לי לגוף ״ופה הבעיה שלך,נתתי לך צ'אנס ופתחתי את הלב שלי בפנייך מרוב שאתה אגואיסט חשבת שהוא ישאר אצלך לנצח אז לא חמוד! באותו הרגע שעצרת אותי מלעזור לאיימי לקחתי את הלב שלי בחזרה ממך והשארתי את שלך פצוע בדיוק כמו שרצית לעשות לאיימי! אז אם על הכבוד אני לא מעוניינת לאהוב מישהו כמוך כי אם הייתי מקשיבה לך ולא הולכת לעזור מה איימי לא הייתה פה יותר!!״ צעקתי עליו והרעש בבית נפסק ״אז אולי אם היא הייתה מתה לא היית מכירה את רביד!״ הוא צעק חזרה ולא התאפקתי והעפתי לו כאפה ״אוו תקשיב לי ותקשיב לי טוב עכשיו, כדאי לך לשמור על המילים שלך ולחשוב טוב טוב לפני שאתה פונה לאיימי ורביד ואם איימי הייתה מתה בגללי או יותר גרוע אם הייתי מקשיבה לך הייתי תולה את עצמי ומצטרפת אלייה!! ולא יודעת מה איתך אבל אני לא גדלתי עם כפית זהב בפה וואלה מגיל 13 אני חיה בבית עם עבריינים ורוצחים אז אם באלך להתעסק איתי שאני עצבנית אז בכיף האחריות עלייך!!״ צעקתי והרגשתי שמחזיקים אותי, ״תירגעי אמילי הכל טוב״ רביד לחש לי באוזן ושיחרר מהאחיזה שלו ״את מטורפת״ שוהם אמר ״פסיכית ומטורפת״ הוא אמר שוב ונכנס לבית,החלטתי שאני לא חוזרת לפה יותר.. ״בנות תישארו אצל נועה רביד יבוא לאסוף אותכן בערב, ורד ואבנר תודה על ההכנסת אורחים המדהימה אבל אני הולכת רביד אתה מוזמן להישאר״ אמרתי ונכנסתי לבית מהמרפסת ״אבל לא אכלת״ ורד אמרה ״אכלתי עצבים״ אמרתי ודפקתי בשוהם מבט שאני בטוחה שיבוא לו בלילה.. ״אני בא איתך אם״ הוא אמר קורא לי בקיצור של השם שלי..כמו שאבא היה קורא לי..אם.
פלאשבק
״אם תראי מה הבאתי לך״ אבא צעק לי בכניסה לבית ״השרשרת שלייי״ צעקתי ורצתי אליו,״חשבתי איבדתי אותה״ צחקתי בזמן שהוא הרים אותי בידיים,״מצאתי אותה היום בבוקר בואי נראה אם היא עדיין עובדת״ הוא אמר והוריד אותי מידיו,השרשרת הייתה שחורה עם תליון של אבן שאם מכסים אותה בכפות ידיים היא זוהרת, ״היא עובדתת״ אמרתי מתרגשת, ״יפה אם רואה,הכל טוב״ אבא אמר ״תודה אבא״ אמרתי לו,ילדה בת 6 שמתלהבת מאבן זוהרת בחושך, ״בכיף קטנה בשבילך הכל״ הוא אמר וחיבק אותי.
סוף פלאשבק
״בוא נלך״ אמרתי לרביד והלכתי לאוטו והתנעתי כאשר יצאנו מהשכונה עצרתי את הרכב בצד וצעקתי, צעקה שהייתי חייבת לפרוק כבר הרבה זמן ״שמעתי הכל״ רביד אמר והסתכלתי עליו ״מה שמעת?״ שאלתי בחוסר עיניין ״שמעתי איך הגנת על איימי ועליי,שמעתי איך הגנת על עצמך״ הוא אמר והמשכתי לנסוע ״אני תמיד מגנה על עצמי״ אמרתי והוא המשיך לדבר ״לא היית חייבת לעשות מה שעשית בשביל אחותי, יכולת להמשיך כמו כולם ולא להתייחס אבל התייחסת והצלת אותה ממוות, לא היית חייבת לאמץ אותה ששמעת שההורים שלי נטשו אותה,ידעת טוב מאוד שאין לך מספיק לשלושתכם אבל בכל זאת עשית את זה במקום לתת לי לעשות את המחוייבות שלי שהיא לשמור על אחותי מכל משמר אבל אימצת אותה והצלת אותה מנטישה״ הוא אמר ודמעה ביצבצה לי והוא החזיק לי את היד ואני המשכתי להסתכל על הכביש,״לא היית חייבת להסכים לעבור לגור איתי למרות שאני גבר זר לחלוטין מבחינתך ובכל זאת עשית זאת,לא היית חייבת כלום ועשית וכל זה כי את יודעת איך זה״ הוא אמר ונשמתי עמוק..״באמבולנס אני הבטחתי לאיימי שאני אמצא את ההורים שלה ואת האופנוען שדרס אותה ואני אטפל בהם,נדרתי נדר לפני 6 שנים שיום יבוא ואני ינקום את מות הוריי״ אמרתי ונשמתי שוב ״ראיתי את ההורים שלי מתים כי השכן המטורף שלי ירה בהם בגלל כסף,אמא אמרה שתשמור עליי ואבא אמר שיום יבוא ויגיע האחד שאני אבטח בו והוא יהיה אבא שני שליי, זה היה שוהם עד לא מזמן אבל כנראה לא ראיתי את כל הצדדים בשוהם,כנראה ראיתי רק מה שהוא רצה להראות לי...״ אמרתי והוא שתק,רק המבט שלו אמר כלום,מבט של ׳אני פה בשבילך׳ וזה הספיק לי...
״אז מה עושים היום?״ רביד שאל אותי והחלטתי לנצל את זה שרביד הולך מחר לבסיס ״בוא הולכים לסרט״ אמרתי ולקחתי את המפתחות של האוטו ויצאנו..״כיבוי אורות?״ שאלתי את רביד שנכנסנו לקולנוע ״אני אוהב אימה״ הוא אמר ועשה לי מבט תחמן וחייכתי ״שני כרטיסים לסרט כיבוי אורות״ אמרתי לזאת שישבה בקופה ״הנה״ היא אמרה ונתנה לי ואני נתתי לה את הכסף, רביד הלך לקנות פופקורן וקולה ואני חיכתי לו בכניסה לקולנוע ״מה שנים?״ שאלתי אותו והוא צחק ״התחלתי עם הקופאית״ הוא אמר וצחק יותר ״אתה לא״ אמרתי ולקחתי מהיד שלו את הפופקורן והקולה שלי ונכנסתי לקולנוע משאירה אותו מאחוריי, אני לא יודעת אבל לחשוב על רביד מתחיל עם מישהי שהיא לא אני זה מוזר לי, אני חיה איתו באותו בית ואולי לא הרבה זמן אבל בהחלט מספיק זמן בשביל לדעת מי הוא ומה הוא, ושאני איתו אני יודעת בוודאות ששוהם לא בראש שלי או אפילו בלב, בכל מה זה רביד..למרות שברור שאלתי הוא לא מרגיש דבר אבל עדיין אני לא יודעת מה קורה פה בדיוק, זה אי וודאות מוחלט..
״באלך להגיד לי מה עובר עלייך?״ רביד נכנס בחצי צעקה חצי אמירה וישב לידי ״לא״ אמרתי מתבוננת בפרסומות בחוסר עניין והכל בשביל לא להסתכל לא בעניים ״אז מה התגובה הזאת שנתת לי בחוץ?״ הוא שאל ״שום תגובה לך תתחיל עם הסדרנית היא בדיוק נכנסה״ אמרתי והצבעתי על הסדרנית שנכנסה לחדר ״מה את מקנאה כאילו?״ הוא שאל וראיתי את החיוך בזווית עיניי ״לא ותמחוק את החיוך שלך״ אמרתי והסתכלתי עליו בפעם הראשונה בשיחה הזאת במבט הכי עצבני ופגוע שיכולתי לעשות ״אז מה קורה איתך בייב?״ הוא שאל והתעצבנתי יותר ״אל תקרא לי ככה״ אמרתי והחיוך שלו ירד ״תסתכלי עליי!״ הוא צעק בלחש ולא עשיתי כדבריו,אך הוא החזיק לי את הפנים וסובב אותי אליו, העניים שלו בהקו ויכולתי לדמיין שגם שלי..״דברי איתי״ הוא אמר בלחש ולא הוריד את עיניו ממני ״הסרט התחיל״ אמרתי משתחררת מהאחיזה שלו בפנים שלי וצפיתי בסרט,מפחיד ולא מפחיד, לא מפחיד כמו החיים שלי,לא מפחיד כמו המחשבות שלי ולא מפחיד כמו המציאות שלי...
הסרט הסתיים ויצאנו אל האוטו, לא מחליפים מילה עד שהגענו לבית ״אני בחדר אל תפריע לי בשעה שש תאסוף את איימי ואופיר״ אמרתי וזרקתי לו את המפתח ״חכי שנייה״ אמר סוגר אחריו את הדלת ואני כבר סגרתי את דלת חדרי,סוגרת על רביד, נותנת לי את השקט שאני צריכה.. הוצאתי את חוברת הציור שלי שאמצא קנתה לי שחגגתי חמש ועד עכשיו לא סיימתי את כל המנדלות שיש בה...״לצבוע ולא לצאת מהקווים״ אמא הייתה אומרת לי שהייתה רואה אותי מציירת וצובעת ״תדייקי ככה יצא יפה וחלק בלי חשש״ היא אמרה שראתה שיצאתי מהקווים והיום אני מיומנת בצביעה וציור בלי יציאה מהקווים,אני מיומנת בלעשות דברים יפים וחלקים בלי להשאיר חשש ולפעמים אני תוהה איך הייתי מציירת אם לא היו מתמידים בי,אם לא היו דוחקים אותי לשלמות..
״צאי אני רוצה לדבר איתך״ רביד אמר לי אחרי ״שנתן״ לי שעה של שקט ״אני לא מעוניינת לדבר איתך״ אמרתי לו ״לא אכפת לי במה את מעוניינת״ הוא אמר ופתחתי את הדלת שתהיה סנטימטר והצצתי להסתכל עליו כך שראה רק חלק קטן מראשי ״אני לא רוצה לדבר איתך״ אמרתי ובאתי לסגור והוא דחף את היד שלו אל תוך החדר כך שנלחצתי ושיחררתי את הדלת במכה, ״מה נ..״ נסתי להגיד אבל הוא קטע אותי בנשיקה, בנשיקה!! תעיף את השפתיים המזורגגות והנפלאות שלך ממני!! אבל לא הצלחתי להעיף אותן ולא רציתי גם, השפתיים ממכרות בדיוק כמוהו, לא רציתי להתנתק ממנו לדקה... שמתי את ידיי בעורפו ושיחקתי לו בשיער ואז הבנתי מה אנחנו עושים, אני מנשקת את רביד, ולא! זה לא אמור להיות! דחפתי אותו ממני ״מה נראלך?״ אמרתי בחצי עצבים ״מנשק אותך?״ הוא שאל בציניות וחייך ״אל תעשה את זה שוב״ אמרתי וחזרתי לציור שלי ״מה הבעיה בזה?״ הוא אמר והתקרב אליי מסובב את הכיסא שישבתי עליו ומקרב אותי אליו בזמן שהתיישב על המיטה ״אני לא רוצה להתנשק איתך״ אמרתי בשקר, שהאמת היא ההפך לגמרי ״על מי את עובדת אה?״ הוא אמר ועשיתי פרצוף שאלה ״לא התחלתי עם הקופאית וזה היה בן בכלל,רק רציתי לדעת איך תגיבי בשביל לדעת שאת מקנאה״ הוא אמר וצחק ״אני לא קנאית לך״ אמרתי ושילבתי ידיים ״בכלל לא״ הוא אמר ונישק אותי ״די״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן שחשבתי שלא ישים לב אליו,״את אוהבת אותי?״ הוא שאל לפתע והרמתי את ראשי אליו ״אני רוצה לדעת אם את אוהבת אותי״ הוא אמר והפרצוף שלו היה רציני לגמרי ״את אוהבת אותי?״ שאל אותי שוב ורק הסתכלתי עליו,מנסה להוציא את המילים מהפה ובוהה בו בעניים,לא מורידה את העניים ממנו ״מה זה יעזור לך?״ שאלתי אחרי שניות רבות של חשיבה על שאלה ״כי אני אוהב אותך ורוצה שתאהבי אותי״ הוא אמר וחייך חיוך קטן ואני הסמקתי וחייכתי חיוך קטן והוא נישק אותי שוב ״למה אתה אוהב אותי?״ שאלתי יושבת מולו במיטה ״למה אני אוהב אותך?״ הוא שאל והנהנתי ״תאמת הרגע שדיברת עם אמא שלי בטלפון ידעתי שתהיי האמא של הילדים שלי, מהרגע שאימצת את איימי הפכת להיות שלי, מהרגע שבכיתי עלייך ואת לא אמרת כלום רק חיבקת אותי ידעתי שאת כל מה שאני צריך, תקראי לזה אהבה ממבט ראשון אני קורא לזה מתנת אלוהים, את המתנה שלי! מהרגע שנכנסת לבית הזה ידעתי שאני לא אתן לך לצאת אף פעם, ידעתי שאני לא אסכים לשום גבר שבעולם להחליף את המקום שלי,שאני החלטתי שהוא שלי״ הוא אמר ולא היה לי מילים, לא היה לי שום דרך לענות על זה,המילים נבלעו לי ופשוט עשיתי את הדבר הראשון שחשבתי לנכון,נישקתי אותו, נשיקה עדינה ויפה, מסוג הנשיקות שצריך להילחם עלייה, ״אתה לא הולך לבסיס מחר״ אמרתי כתינוקת ודחפתי אותו לשכיבה ונשכבתי ליידו, שראשי עליו והוא מחבק אותי, השמלה המעצבנת שעוד לא החלפתי נהייתה מיני יותר מימה שהייתה והשיער של רביד היה מבולגן כאילו קם משנה, הוא נשק לראשי והסכמתי לעצמי להירדם עליו, כך שהוא מדבר ברקע ואני יושנת, נותנת לעצמי הרגשה שאני יושנת עם האדם שלא יעזוב אותי אף פעם ותגידו שאני מתאהבת בקלות כי כזאת אני, מתאהבת בקלות באנשים הנכונים...