הנקמה

פרק 26-פרק אחרון

כעבור חודש
״בוקר טוב״ אמרתי לשומר שבכניסה ונכנסתי לבית החולים כמו בכל יום במשך חודש, מנסה להיות שם בשבילה, אני מאמין שהיא תקום היא לא תשאיר אותי לבד...
״בוקר טוב״ אמרתי לאביגיל שמאז שאמילי בבית חולים היא לא זזה מהחדר שלה ״בוקר טוב״ היא החזירה בתשובה ״מה איתה?״ שאלתי ״היא הזיזה אצבע בבוקר״ היא אמרה והדופק שלי עלה למאתיים ״מאמינים שהיא תקום״ אביגיל אמרה וישבתי לידה והחזקתי לאמילי ביד ״אמילי?״ אמרתי כי אני יודע שהיא שומעת אותי ״תקומי...״ אמרתי ונאנחתי.. ורד והבנות בדיוק נכנסו ״היא הזיזה אצבע״ אמרתי וורד צחקה ובכתה מאושר תוך שניות ״היא תקום?״ היא שאלה וחיבקה אותי ״היא אמורה״...
כעבור 3 שעות
אני מסתכל על אמילי והיא מתחילה למצמץ ״תקראו לרופאאאא״ צעקתי והתקדמתי לאמילי ״אמילי?״ והיא פתחה את העיניים ״אני לא מאמין״ אמרתי והתחלתי לבכות מאושר ״אישה שלי״ חיבקתי אותה כל כך חזק ״אביגיל״ היא לחשה והתרחקתי במבט מופתע ״תקרא לאביגיל״ היא אמרה והרופא נכנס.
נקודת מבט של אמילי
״זה נס״ הרופא אמר ״אני לא פה להרבה זמן״ התפרצתי באמצע ״אני מכירה את עצמי אני אמות עוד מעט אני פה בשביל לסדר דברים אחרונים, אביגיל תקראי לי לניקו ולעורך דין״ אמרתי לאביגיל והיא יצאה להתקשר ״אופיר קטנה שלי״ אמרתי וחיבקתי אותה ״אני מצטערת קטנה שלי, אני מצטערת על הכל! על זה שלא הייתי איתך שהיית קטנה, על זה שלא הכרת את אבא ואמא על זה שאני שוב משאירה אותך לבד אני מצטערת אחות קטנה״ אמרתי לה וחיבקתי אותה והיא התחילה לבכות ״אל תלכי״ היא אמרה בבכי ״אמא ואבא אוהבים אותך״ אמרתי וחיבקתי אותה ונישקתי אותה חזק! ״איימי יפה שלי, את כמו אחותי קטנה ובמובן מסויים את הבת שלי, רביד ישמור עלייך ואביגיל וורד גם אתן תהיו בסדר בנות שלי אני מצטערת״ אמרתי וחיבקתי אותן ״אאאא״ צעקתי מכאבים והן התרחקו ״אביגיל״ צעקתי והיא נכנסה ״תביאי לי דף ועט״ אמרתי לה והיא רצה להביא לי והתחלתי לרשום
אני, אמילי אברגל מעבירה את כל הנכסים שבצפון לאביגיל ואת כל הנכסים בדרום אני מעבירה לניקו... את הבתים שלי בחול אני מעבירה לרביד ואת כל הבתים שלי בארץ לשוהם ולמשפחתו... את תיק האימוץ של איימי אני מעבירה לרביד אלייה הגדול ואת אופיר אני מוסרת לורד שתהיה האמא המאמצת... על החתומה אמילי אברגל
הנחתי את העט ומסרתי לאביגיל את העט והדף ״אני אוהבת את כולכם״ אמרתי והם התחילו לבכות וורד צעקה ״לא!!!״ ועצמתי את עיניי שומעת את הקריאה של צוות ההחייאה, שומעת את הבומים של הדפיברילטור שומעת את כולם בוכים ואני רואה את אמא שלי ואומרת לה:
לנצח אני ואת, שבועת דמים ביחד מתחת להריסות...

אז סייממנוווווווווו!!! תודה לכל הקוראים וקוראות המדהימות שליייי! מתחילה סיפור חדש ב1.6.2017!
אוהבת אותכם❤️