הנקמה

פרק 22- ״21״

כעבור חודש
״ המבצע שבוע הבא, אתם פחות או יותר מוכנים אך עדיין אתם לא מאה אחוז״ אמרתי לחיילים שלי שהשתפרו בהרבה ״שש בערב פה״ אמרתי והלכתי לרועי ״אמרתי לך שהם יהיו טובים״ אמרתי והוא צחק ״הם גרועים״ הוא אמר וצחקתי ״סתום הם החיילים שלי״ אמרתי ונכנסנו לחדר אוכל שאנחנו עוברים על פני רביד שדופק לנו מבטי שנאה כל היום ״הוא מתנהג כמו בן 16״ רועי אמר והסתכלתי על רביד ולא אמרתי מילה ״יכול להיות״ אמרתי והמשכתי לאכול את העוף שלי ״מה קורה עם אביגיל וניקו?״ שאלתי והוא הוציא את הטלפון והתקשר ״מה קורה?״ שאלתי את אביגיל ״סיכום שבועי?״ היא שאלה והסתכלתי על רועי ״כן״ ״אז ככה, 21 פרשו אז נטרלנו אותם״ היא אמרה ״הרגתם 21?״ שאלתי והסתכלתי על רועי ושמתי ידיים על הראש ״אוקי איך מתקדמים?״ שאלתי והיא שתקה ״הם גרועים.מאוד.״ היא אמרה ״הם מקרה אבוד״ שמעתי את ניקו צועק ״מה עם המצטיינים שלנו?״ שאלתי ״אותם התשעה חבר׳ה מככבים פה״ היא אמרה וחשבתי שלפחות יש לי טיפת גאווה ״כמה נשארנו?״ שאלתי ״נשארנו 70״ היא אמרה ״מתוך?״ שאלתי ״120״ 70 מתוך 120 ואנחנו רק מצטמצמים ״מה עם הבנות שלי?״ שאלתי ״הם מעולות כל השבוע הם היו אצל ורד״ היא אמרה והורדתי את הראש לצלחת ״תנו להם אדרנלין״ אמרתי ״מה זאת אומרת?״ היא שאלה ״תגידי לניקו שיביא להם אדרנלין״ אמרתי וניתקתי ״למה התכוונת שאמרת אדרנלין?״ רועי שאל והסתכלתי עליו ״עושים טיהור, מעמידים את כולם בשורה וכל פעם מישהו אחר נלחם, מי שמפסיד יוצא מהמשחק,לתמיד״ אמרתי ורועי צחק ״מרושע״ ״אני יודעת בגלל זה זה חכם״ אמרתי וצחקתי...
״אפשר לדבר?״ רביד בא לשולחן שלי ושל רועי ״דבר״ אמרתי ״בפרטיות״ הוא אמר והסתכל על רועי ״בפעם הקודמת זה לא הפריע לך לדבר מולו״ אמרתי ״בסדר״ הוא אמר ונשף אוויר ״אני סולח לך״ הוא אמר וצחקתי ״אתה סולח לי?״ שאלתי ורועי עצר את הצחוק שלו ״על מה אתה סולח לי?״ שאלתי ״על זה שצחקת שאת רוצחת אנשים״ הוא אמר וקמתי ממקומי ״בוא נראה משהו,לא צחקתי אני באמת רוצחת אנשים, אתה העפת אותי מהבית ולא רק אותי גם את שלוש הנפשות הנוספות שהיו לך משפחה,זרקת אותי וקראת לי מפלצת אז אתה סולח לי?״ שאלתי וכל החדר אוכל הסתכל עלינו ״כן״ ״עוף מפה וכולכם לחזור לעניינים שלכם״ אמרתי וחזרתי לשבת ״אני מתגעגע אלייך״ הוא אמר ״רביד,שבת״ אמרתי והוא זרק את הכוס לתקרה ״ואתה יוצא מהמבצע״ אמרתי והוא צעק ״את לא יכולה לעשות את זה!״ הוא צעק וחייכתי ״מחר בבוקר אתה עולה למשפט על זריקת חפצים מסוכנים על המפקדת שלך ועל זה שאתה צועק עלייך יום טוב רביד״ אמרתי והוא הלך והסתכלתי על רועי וצחקנו כמו שלא צחקנו הרבה זמן ״אני סולח לך״ רועי חיקה את רביד ״אני מתגעגע אליך״ חיקתי אותו גם וקמתי מהמקום ״אני הולכת להודיע שמחר הוא עולה למשפט״ אמרתי והלכתי לקבוע לרביד משפט...
״אנחנו בבית״ צעקנו אני ורועי לבית ריק ״בית ריק״ רועי אמר ועליתי לחדר שלי ושמתי את הדברים שם, ״רעבה?״ רועי צעק ״כןן״ צעקתי בחזרה והחלפתי בגדים לפיגמה ״מה הכנת?״ שאלתי אותו והוא נבהל וזרק סכין ותפסתי אותו ״אוקי״ אמרתי והוא צחק ״סליחה סליחה״ הוא אמר ולקח את הסכין מהיד שלי ״יש פתיתים ושניצל״ הוא אמר ״אוקי״ וישבנו לאכול ואביגיל פתחה את הדלת ״איפה היית?״ שאלתי ״אצל ניקו,מתי הגעתם?״ היא שאלה ״חצי שעה״ עניתי לה ומזגתי לה לאכול איתנו ״הבנות?״ ״אצל ורד״ היא אמרה והתחילה לאכול ״איך הם מתקדמים?״ שאלתי ״נחמד״ היא אמרה וצחקתי ״נתתם אדרנלין?״ שאלתי והיא אמרה לא ״למה?״ ״ניקו לא אישר״ היא אמרה וקמתי מהשולחן ״סיימו לאכול ותלבשו בגדים נוחים״ אמרתי ועליתי למעלה והחלפתי בגדים ויצאנו..
״כולם לעמוד בשורה״ צעקתי והם עמדו בשורה ״אתם כבר כמעט חודש מתאמנים ולא זזתם צעד אחד, אני לא אתן לכם לצאת מפה כי אני אצטרך להרוג אותכם וגם ככה אתם לא הרבה אז כולם מקשיבים לי״ צעקתי אל 70 אנשים ״אנחנו עובדים עכשיו על רפלקסים מובן?״ שאלתי ועוד לפני שמישהו ענה זרקתי סכין אל האמצעי וזה נתפס לו בחולצה ״אל תזוז״ אמרתי וזרקתי עוד סכין להוא שמצידו וגם הוא לא תפס, ועוד אחד,ועוד אחד,ועוד אחד וכך עברנו אחד אחד ורק 12 אנשים הצליחו לתפוס את הסכין ״מי שהצליח לעבור לצד השני של הקיר ועכשיו אני מכוונת במטרה להרוג״ אמרתי אל 58 אנשים שצמודים לקיר והתחלתי לזרוק סכינים בלי להפסיק עד שלא נשארו לי סכינים ביד ״מי נשאר?״ שאלתי והתקדמו שלוש אנשים ״זהו?״ שאלתי והסתכלתי על רועי וניקו שהיה המום ״הרגת 55 אנשים?״ אביגיל אמרה ״הם לא היו מתאימים״ אמרתי והסתובבתי לחבר׳ה מאחורה ״ברוך הבא״ אמרתי ויצאתי לבחוץ ״את משוגעת״ ניקו צעק ״אין זמן! בעוד שבועיים אני נוסעת לשם! אין זמן!!!!״ צעקתי בחזרה ״מעכשיו רק אני מאמנת אותם״ אמרתי ונכנסתי לרכב ורועי ואביגיל אחרי ״זה לא היה בסדר״ אביגיל אמרה ״ הם עיקבו אותנו״ רועי אמר ״לא היה מה לעשות,נתתי להם אפשרות והם לא ניצלו אותה זאת לא בעיה שלי״ אמרתי והגברתי את השירים ברדיו...
כעבור חמישה ימים
״עוד 48 שעות אתם יוצאים למבצע החשוב ביותר! חוץ מרביד כולכם משתתפים בו ולא אכפת לי מה התירוצים שלכם מובן!?״ שאלתי את הפלוגה שלי שעמדו במגרש ״שאלתי אם מובן!״ אמרתי ״כן המפקדת״ הם אמרו וחייכתי ״קחו 24 שעות מנוחה״ אמרתי והם הלכו ורועי בא ״מתי נוציא את התוכנית לפועל?״ שאל ״שהחבורה תהיה מוכנה״ אמרתי לו והוא הסתכל עליי ״את רוצה לאכול?״ שאל והינהנתי והוא הלך להביא לי לאכול ״אני משתתף במבצע״ אמרו לי מאחורה והסתובבתי וראיתי את רביד ״מי אמר?״ שאלתי אותו והוא הרים את הרובה שלו עליי ״אתה מאיים?״ שאלתי וצחקתי ״קלימרו כאן המפקדת אמילי קוד אדום״ אמרתי לקשר ורביד הידק את הנשק ״תוריד את הנשק אתה מפחד מזבובים״ אמרתי והתחלתי לצחוק ״תחזירי אותי למבצע״ הוא אמר ״לא חושקת בזה״ אמרתי והוא הכין את הנשק ״אתה לא תיפגע בי״ אמרתי ״כי לא יהיה מי שיטפל באיימי״ אמרתי והתחלתי לצחוק שוב ״תעצרו אותו״ אמרתי לקלימרו שהגיע והלכתי לחדר אוכל, ״למה התעכבת?״ רועי שאל ״רביד איים עליי בנשק והקלימרו הגיע וזה״ אמרתי ורועי צחק ונחנק מהאוכל ״הוא איים עלייך בנשק?״ הוא שאל ״ככה גם אני הגבתי״ אמרתי וצחקנו כמו שני מפגרים על חייל שאיים עליי בנשק ״הוא דרח אותו?״ רועי שאל ״כןן״ אמרתי וצחקנו שוב כמו חולי נפש, ״לא מאמין עליו, מאסר שלוש שנים״ הוא אמר והפסקתי לצחוק ״כן..״ אמרתי וחשבתי על איימי שלא תראה את אח שלה 3 שנים...
24 שעות עברו
״לרוץץץץץ״ צעקתי והם רצו ורצו ורצו ״רק עוד 10 קילומטר״ צעקתי ״לרוץ״ צעקתי שוב ואחרי חצי שעה הם סיימו 30 קילומטר ״כל הכבוד!״ צעקתי להם ושפכתי על כולם מיים ״5 דקות סיגריה ולחזור״ אמרתי להם ורועי בא אליי ״את חולת נפש״ והתנשק כמו חיה ״אתה תהיה בסדר היינו רצים יותר מיזה״ אמרתי וצעקתי ״לחזור״ והתחלתי לסדר את הבובות של המטווחים ״קדימה לפי הסדר״ צעקתי והרגשתי איך הקול שלי מתחיל להעלם ״לירות״ צעקתי ״לחסל״ צעקתי ״לרמוס״, ״להרוג!״ צעקתי והם התחילו להיכנס לאופוריה ונהיו מכונות ״לקפוץ״ ״שוב״ ״לירות״ ״לרסק״ ״לחסל״ ״לקפוץ״ צעקתי ״עצרו״ הם עצרו ״אנחנו באמצע אימון הרסר״ אמרתי ״אתם מוכנים?״ ״מאה אחוז״ עניתי למרות שאני יודעת שאנחנו 90 אחוז, הם עדיין לא מאה.. ״משוחררים״.
כעבור 24 שעות
״זה קורה עכשיו!״ צעקתי ״אתם מורעלים!״ ״אתם תותחים ואתם מאה אחוז״ ״מה הסיסמא?״ שאלתי והם ענו פה אחד ״להרוג,לחסל,לרמוס״ ״שוב״ צעקתי ״להרוג,לחסל,לרמוס״ ״שוב!״ ״להרוג,לחסל,לרמוס״ ״לכו תעשו את זה!!!״ צעקתי והם רצו בצעקות לנקודת ההתחלה..
״הם טובים״ המפקח אמר ״הם מצויינים״ אמרתי אחרי שתוך 7 דקות הם סיימו מנהרה של 30 קילומטר ״חכה לזה״ אמרתי וחיכתי שהם יגיעו לתחנה השנייה ״עכשיו״ אמרתי ובתוך שניות כל ה300 בובות היו על הריצפה ״כמה בובות היו?״ המפקח שאל את האישה שלידו ״250״ היא אמרה והם היו בשוק ״תוך כמה זמן הם הפילו אותם?״ המפקח שאל ״5שניות וכולם בריצפה״ האישה אמרה וחייכתי ״הם הגורים שלי״ אמרתי והלכתי לנקודת הסיום וחיכתי שיגיעו...
״הנה הגורים שליייייי״ צעקתי שהם באו והם התחילו לצעוק ולחבק אחד את השני ״עשיתם את כל המסלול ב15 דקות שברתם שיאיםםםםם״ צעקתי להם ועשינו חיבוק קבוצתי ״צלמו צלמו זה רגע היסטורי״ אמרתי למפקח ונתתי לו את הטלפון שלי והצטלמנו כולם ביחד, מבחינתם אנחנו משפחה,מבחינתי? אני אמא שלהם...

״טוב אז אני גאה בכם מאוד! השקעתם והראתם לי שאתם יכולים לעשות הרבה יותר מכולם, שברנו שיאים ובזכותכם אנחנו יחידת הכרכל החזקה בעולם!״ אמרתי והרמתי את הכוס של השמפניה ״לחיייםם״ צעקנו ושתינו את הכוסות של השמפניה והתחלנו לרקוד לצלילי המוזיקה, ידעתי שהם יצליחו אז אירגנתי להם מסיבה ״הם חיות״ רועי אמר וחייכתי ״הם יגדלו להיות זאבים״ אמרתי ושתינו את הכוסות שלי ״את תותחית״ הוא אמר וחיבק ונישק אותי בצוואר ״השיר שאת אוהבת״ הוא אמר ופתאום השיר עצר ואופק עלה לבמה ״מה אתה עושה?״ צעקתי והוא צחק ״טוב,אז לאישה המדהימה והקשוחה ביותר שאיי פעם הכרנו,כל זה לא היה קורה בלעדייך אז קנינו לך מתנה שתזכיר לך הניצחון הזה ושהכל קרה בזכותך״ הוא אמר והם העלו לבמה תמונה ענקית שלנו עם הנשקים עוד מהיום הראשון שלנו וכתבו עלייה ״כוח הנשים,כרכל 33״ עליתי לבמה וחיבקתי את אופק ״אז תודה,ממש תודה לכם ובגלל שאני ממש אוהבת אותכם ואת עצמי יש לכם שבוע חופש״ אמרתי והם הריעו ונתנו לי את המתנה ״תנקו אחר כך״ צעקתי ויצאתי עם המתנה ועל רועי ״הפתעתם״ אמרתי לרועי ״אהבת?״ הוא שאל וחייכתי ״מאוד״.