טוב אז קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שנכנס לקרוא את הסיפור שלי. אמנם הוא לא כל כך ברור מהתקציר ואם לומר את האמת התקציר גם לא משקף אפילו קמצוץ ממה שבאמת הולך בתוך הספר המדהים הזה, אבל אני בכל זאת מעלה אותו בתקווה שתאהבו אותו כמו שאני אוהבת. תהנו (:
הייתה זו שעת לילה מאוחרת. הג'יפ השחור נסע במהירות מופרזת בכביש התלול וקפץ בין מהמורה למהמורה. הנערה אשר הייתה קשורה מאחור וחתיכת בד כיסתה את עיניה, נעה מצד לצד בכל תזוזה קטנה ונחבטה בקירות המקום הקטן שסגר עליה. היא לא הייתה מסוגלת לזוז מכיוון שגם רגליה וגם ידיה היו קשורים היטב בחבלים עבים וגם לא יכלה לצעוק לעזרה או להתלונן מכיוון שפיה היה חסום בעזרת חתיכת סלוטייפ עבה. היא לא הצליחה לחשוב כמו שצריך מרוב בהלה ואפילו הדמעות לא הגיעו אל עיניה מרוב שהייתה עסוקה בלתרגל נשימות ולהירגע מהלחץ שנבנה בתוכה. כל מה שכן יכלה לעשות זה להתפלל. להתפלל שמישהו, משהו, איפשהו שומע אותה ויוכל לעזור לה.
כעבור זמן שנראה כמו נצח הרכב הגדול סוף, סוף נעצר. חריקת דלת מתכתית נשמעה והנערה מיהרה להתיישב במקומה, מעיפה מבטים מצד לצד למרות שלא יכלה לראות כלום. נגיעה זרה הורגשה על זרועותיה והיא מיהרה לדחוף את עצמה אחורנית בעזרת רגליה בניסיון להתרחק מהמגע הלא מוכר אך זוג ידיים חזקות תפסו בה וגררו אותה החוצה מתא המטען. "אין טעם להתנגד ילדה, זה לא יעזור לך" קולו של האדם שהחזיק בה היה קר ומלא לעג והעביר צמרמורת בכל גופה
"אממ-" היא ניסתה לומר, לצעוק, להתחנן לעזרה
"במקומך לא הייתי מבזבז כך את האנרגיה שלי ושומר אותה לאיפה שאת עומדת להגיע אליו" אמר וזה גרם לה להיעצר. לאן בדיוק היא אמורה להגיע? ומי אמור להיות שם? האם היא צריכה לפחד? טוב, די ברור שכן. היא נחטפה הרגע למקום זר ואין לה מושג כלוש אפילו איפה היא נמצאת וכמה רחוקה היא מהבית שלה. "ילדה טובה" אמר האיש כשהפסיקה להיאבק בו ונתנה לו לגרור אותה אחריו. לאחר הליכה ממושכת בה הספיקה להרגיש שינויים משמעותיים באוויר הם נעצרו. היא יכלה להרגיש את שינוי האוויר ברגע שנכנסנו מהרוחות החזקות שבחוץ אל תוך בניין כלשהו שהיה חמים יחסית. היא הרגישה בהבדל בין הליכה על אדמה רכה לבין המעבר אל רצפת אבן קשה וחלקה. היא שמעה את שריקת הרוחות נפסקת ואת מקומה תפסו זמזומי מזגן פועלים מסביב. כן, היא הייתה טובה בלשים לב לפרטים הקטנים. זה משהו שלמדה וידעה לעשות במהלך כל חייה. כי דווקא הפרטים הקטנים, הדברים שנראים הכי שוליים, הם הדברים החשובים. אז זה מה שהצליחה לקלוט עד עכשיו- היא או יותר נכון הם נמצאים כרגע בתוך מבנה. המקום היה די גדול יחסית בגלל ההד שנוצר רק מנקישות הרגליים שלהם כשהלכו. אין רעש של טלוויזיה או כלי מטבח וגם לא דיבורים ברקע. נראה שהמקום די ריק ולא גרה בו משפחה כלשהי. האדם שהוביל אותה אחריו נעצר לרגע ומשך בזרועה קצת למעלה והיא צעדה קדימה וכמו שחשבה, היו מלפניה מדרגות. כן, כנראה שהבית אכן גדול כמו שחשבה. הם צעדו במעלי המדרגות ולאחר מכן המשיכו ישר כנראה במסדרון ארוך לפי השערתה. זו תמיד הייתה שריטה שלה, היא הייתה חייבת להיות בסוג של שליטה. לא על אחרים, על עצמה. היא חייבת לדעת תמיד איפה היא נמצאת ולאן היא הולכת. וגם אם לא היה לה מושג היכן היא, היא גייסה כל מידע אפילו קטן שיכלה על מיקומה.
YOU ARE READING
מלאך מהגיהנום
Romanceאנג'לינה, יש אנשים שיראו בה כמלאך. היא הדבר הכי יפה, תמים וטהור שקיים. כל חייה גדלה תחת חסותו של אחיה הגדול, שעם הזמן התבגר וירש את מקומו של אביו כשולט על החלק הדרומי. אך מה קורה כאשר אנג'לינה נחטפת ומוגשת כמתנה לשליט של לא אחר מהחלק הצפוני? היא צרי...
