פרק 27

3.8K 226 199
                                    

טוב אז קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל הקוראים המדהימים שלי!! כמות התגובות בפרק הקודם הייתה מעבר לציפיות שלי וריגשה אותי בטירוף אז אני רוצה להגיד לכם- תודה, תודה, תודה!! אתם פשוט נותנים לי כוח ומוטיבציה לכתוב יותר ויותר!!! דרך אגב, לאחרונה גיליתי שיש גם בנים בוואטפד (מה שלא ידעתי עד עכשיו כי יצא לי לדבר רק עם בנות משום מה) אז אני רוצה להתנצל שלרוב בספרים שלי פניתי לקוראים בלשון נקבה ואם יש בנים שקוראים את הספרים שלי- תודה רבה לכם על כל הצבעה ותגובה מצדכם!! בכל מקרה, בלי לחפור לכם יותר מידי, תיהנו מהפרק (:           

"הי" קורט התיישב ליד דיאבולו במטוס הפרטי שבו היו במשך שעות, עושים את דרכם אל הצד הצפוני.

"הי" דיאבולו החזיר בשקט, שעון אחורנית על כיסאו ומבטו שקוע ומהורהר

"אתה רוצה לאכול משהו? כבר עוד מעט ערב ולא אכלת כלום מאז הבוקר" קורט שאל בשקט, בוחן את פניו של חברו

"אני לא רעב" דיאבולו ענה, מבטו עדיין מקובע על נקודה לא ברורה באוויר

"בחייך דיאבולו" קורט נאנח "אתה חייב לאכול משהו, זה לא בריא לך לא לאכול כל היום"

"אני לא רעב" הוא חזר בהדגשה

"דיאבולו," קורט אמר בקול עדין, מניח את ידו על זרועו "זה שלא תאכל כל היום לא יגרום לנו להגיע לשם מהר יותר. זה שתמנע מעצמך לאכול רק יחליש אותך ויוציא אותך ממיקוד ויקשה עליך למצוא את אנג'לינה ולהחזיר אותה הביתה"

"אני לא מסוגל לאכול קורט" דיאבולו כיווץ את ידיו לאגרופים הדוקים וחשק את לסתו "אני מרגיש שאם אכניס אפילו משהו אחד קטן לפה אני אקיא אותו חזרה. זה שתלחץ עלי לא ישנה את זה ויגרום לי לאכול"

"לפחות משהו אחד קטן" קורט התעקש, לא מוכן לוותר לו "זה לא צריך להיות משהו כבד, אפילו סתם איזה יוגורט או פרי" הוא הציע ודיאבולו נאנח והסתובב להביט בו, בוחן את פניו הרציניות

מלאך מהגיהנוםWhere stories live. Discover now